מוציא מצה - 1033

פיסקת "מוציא מצה"

הרב מנחם מענדל פעלער

שליח כ"ק אדמו"ר – טווין סיטיז, מינסוטא

כותב כ"ק אדמו"ר בפיסקא מוציא מצה: "מוציא ואח"כ מצה, כי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם . . ואורחא דמילתא לברוכי לקב"ה דאפיק לחמא מן ארעא והדר לברוכי על מצה דמתעביד מינא מצוה (סי' רע"ג).

ואין מברכין שהחיינו על מצות מצה, כי די לו בברכתו והגיענו הלילה הזה לאכל בו מצה ומרור. אי נמי כבר אמרו בקידוש (אבודרהם. ברכ"י סתע"ג). וטעם השני צע"ג, דא"כ צריך הי' לכוון בשהחיינו דקדוש גם על מצה, וע"ד שהחיינו דקריאת מגלה שצריך לכוון על משלוח מנות והסעודה וכמש"כ השל"ה ומג"א ר"ס תרצ"ב". עכלה"ק.

ואולי יש לדייק בכמה דיוקים: א) שם הפסקא "מוציא מצה" הוא חיבור שני הסימנים דמוציא מצה וי"ל בפשטות שכ"ק אדמו"ר חברן יחדיו מפני שקביעת וקיום שניהם הם במין אחת דהיינו המצה (אבל לא עם אותן מצות מפני שבברכת על אכילת מצה נשמט כבר א' מן המצות . . ).

ב) בענין שאין מברכין שהחיינו. לכאורה השהחיינו דקידוש כולל לא רק מצות קידוש אלא כל עניני החג והמועד וכמו שמצינו אצל סוכות שאין מברכין שהחיינו על הסוכה ועשייתה דנכללין בהשהחיינו דקידוש, וא"כ כאן נכלל ג"כ כל עניני הסדר ובפרט שבקידוש יוצא כבר (לפי כמה, הוזכר בפיסקא מצוה עלינו לספר ביצי"מ) מצות מגיד שאינו "אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחין לפניך" ובנוסח הקידוש מזכיר "ביום חג המצות הזה"! וא"כ שפיר קמברך שהחיינו על המצה?!

ובענין שהחיינו דמגלה הרי אדמוה"ז פוסק שאין לברכו ביום ואנן קיימ"ל כפס"ד הצ"צ וכידוע האריכות בזה. ולכן מביא כ"ק המקור משל"ה ומג"א. וז"ל המג"א שם: ויכוין בברכת שהחיינו ג"כ על משלוח מנות וסעודת פורים שהם ג"כ מצות [של"ה] ונ"ל דיכוין זה בברכת שהחיינו דיום כי זמנם ביום. ונ"ל דמי שאין לו מגלה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת וי"ט דהא לא תקנו כלל ברכה עליהם. עכ"ל [ועאכו"כ "מצות מתנות לאביונים" שהוא מצות הצדקה ואין אפי' הוה אמינא לברך מפני תדירתו וכפשוט, ובלבושי שרד מוסיף להגי' "דהא לא תקנו כלל ותרתי טעמי קאמר חדא כיון דהוא דבר הנהוג ורגיל אין לברך שהחיינו ותו דהא חזינן דלא תקנו כלל ברכה דהיינו אקב"ו על משלוח מנות א"כ כ"ש דלא יברך ע"ז שהחיינו וטעם הדבר מה שיש כמה מצות שלא תקנו ברכה עליהם מבואר בכמה דוכתי [וע' בזה עוד בנ"כ שם]].

ונמצא שאין מצות מצה בסדר של פסח דומה למצות פורים מפני כמה טעמים, ומהם: א) המצות דפורים אינם באים מיד ולאלתר אלא לאחר זמן מה (ובפרט הסעודה שמצוה מן המובחר לאחרי מנחה וכו'), משא"כ מצה. ב) לא תוקנו ברכה עליהם, ועל מצה מברכין. ובאם מפני איזה סיבה אין לא יין שפיר מברך שהחיינו על המצה מפני שמקדש עליו (סי' תפג ס"א, וכמדומה האריכו במ"א בענין קידוש על פת בליל הסדר, כי תקנו קידוש על כוס ראשון של הד' כוסות דוקא אבל קידוש בכלל תוקן על יין או בדיעבד על הפת, ואכ"מ).

ואולי י"ל דמפני שלא תוקן ברכת המצוות (אקב"ו) על מצות פורים מוכרח לכוון בשהחיינו על מצוות היום דפורים וגם מפני הרגלן כנ"ל משא"כ במצות אכילת מצה שקובע ברכה בפני עצמו לא הכריחו לכוון. ועצ"ע, דלכאורה כנ"ל מכוונים על המצה!?

ואולי נחית לכ"ק להשאיר ענין זה בצע"ג מפני שסו"ס ברכת שהחיינו בקידוש הוא ענין הכי כללי על ה"חג" ועל ה"מועד" אלא שתקנוהו בקידוש וכלשונו הזהב של אדמוה"ז בשולחנו (סי תעג ס"ב) "ואם שכח לברך קודם השתיה יברך אח"כ מיד כשנזכר ואפילו נזכר למחר ביום יברך [ואז אינו "בשעה שיש מצה ומרור מונחין לפניך" ומוסיף מימרא דר"נ בגמ':] ואפילו באמצע השוק [!] וזה מוכיח שברכת שהחיינו בעיקר על כללות החג. ובפשטות אם אין לו מצה וכו' ח"ו מברך שהחיינו (וכמו שמברכין ביו"כ).

ועל פי הכלל הידוע שמביא שני טעמים כשלא מסתפק אם אחד מהם, כידוע, סו"ס אע"פ שבברכת אשר גאלנו מזכירין "והגיענו הלילה הזה לאכל בו מצה", הרי אינו ברכת שהחיינו.