להגבי' את הכוס - 1033

הגבהת הכוס ב'לפיכך'

הרב אפרים פישל אסטער

ר"מ בישיבה

בהגדת רבינו (קטע צריך להגביה) "ע"ש כוס ישועות אשא (עפמ"ש בשל"ה ויעב"ץ שם). בשעה"כ מבאר שייכות פסקא זו להכוס מפני שאין אומרים שירה אלא על היין (ברכות לה, א). והוא תמוה כי אין פיסקא זו שירה ושבח אלא סיפור דברים, ולכן רק יש נוהגין לאחוז הכוס, משא"כ כשמגיע ללפיכך כו' להודות כו' כ"ע נוהגין (כדיוק הל' בשו"ע רבינו). אלא הטעם ע"ד הקבלה, וכל' הרוקח הובא בשל"ה ריש מס' פסחים שלו". עכלה"ק.

והנה דברי רבינו פשוטים וברורים, דיעויין בכל הראשונים שהביאו המנהג להגבי' הכוס בלפיכך משום אין אומרים שירה כו' לא הזכירו להגבי' בוהיא שעמדה מטעם זה, ומאידך כפי שהביא רבינו מפורש שהטעם הוא ע"ד הקבלה. ולהעיר דידוע מ"ש בלקט יושר (ע' 84) בשם תרומת הדשן דכ"א צריך להגבי' הכוס באומרו והיא שעמדה אע"פ שאינו יודע לכוין הסוד ויכוין למה שכיון הרוקח.

אמנם לכ' עדיין צריך ביאור נוסף, מדוע באמת תמוה כ"כ לקשר הגבהת הכוס בוהיא שעמדה להא דאין אומרים שירה אלא על היין? דהגם דהוא חלק מאמירת ההגדה ובדרך סיפור דברים, אבל סו"ס אם מפורש בה יותר ענין שירה ושבח משאר חלקי סיפור ההגדה, לכ' אפ"ל דלכן נהגו להגבי' הכוס שיהא שירה על היין?

ולהוסיף, הרי לכ' כל אמירת ההגדה הגם שהוא בדרך סיפור כל ענינו הוא שבח ושירה על הנסים, וכל' רבינו לעיל בהגדה בא' מהטעמים שאין מברכין על סיפור יציאת מצרים מפני שכולה שבח וברכה, ועד"ז כ' רבינו לעיל בשם האבודרהם לענין השם הגדה שהוא ל' שבח והודאה (ועד"ז הוא ל' החינוך במצוה כא ועוד ואכ"מ), וא"כ בוהיא שעמדה שהיא חלק מההגדה שמפורש בה השבח יותר, אפ"ל דנאמר על היין. ולהעיר ממ"ש בס' השיחות תרצ"ט (ע' 320) הטעם מה שמכסין המצות בעת אמירת "והיא שעמדה" מפני שזו שירה על האמונה ואין אומרים שירה אלא על היין ולכן מכסים את הפת שלא יראה בושתו.

והנה להלן בהגדה (קטע ד"ה יכסה) "מנהג בית הרב (למרות מ"ש בהגהות אדמו"ר נ"ע שבסי' תו"א ע' רלג) להגביה הכוס ואוחזו עד שמסיים ונאמר לפניו הללוי' – הובא מנהג זה בהגמי"י – ומעמידו על השלחן וחוזר ומגבי' לברכת אשר גאלנו".

וצ"ב בטעם מנהגינו, הלא מלפיכך עד ברכת גאל ישראל כולו הלל ושירה, א"כ לכ' הי' לנו לאחוז הכוס כל הזמן שיהא שירה על היין (וכמבואר כן ברוב הראשונים שהביאו המנהג).

והנה יש שכתבו דמטעם שירה על היין אי"צ להגבי' הכוס, דסגי מה שהיין לפניו על השולחן ואומר שירה עליו, ועי' בשו"ע אדה"ז סק"צ ס"ג "שאם אין היין לפניו בשעת האמירה ג"כ אינו נקרא אומר שירה על היין משא"כ אחיזת הכוס בידו אינו אלא למצוה ולא לעכב". ומה שנוהגין להגבי' הכוס הוא רק כדי להבדיל אמירת לפיכך משאר ההגדה שאומרין על המצה, וכיון שהכוס לפניו על השולחן בעת אמירת ההגדה לכן נוהגין להגבי' בלפיכך להראות שאמירתה על הכוס ולא על המצה.

ועפ"ז מובן לכ' מה שאין אוחזין הכוס כל הזמן, דבאמת כל אמירת השירה והלל הוא על הכוס, והגבהת הכוס בלפיכך הוא רק להיכר. אבל מדברי רבינו בהגדה משמע דנקט הענין כפשוטו דהקיום דשירה על היין הוא בזה שמגבי' הכוס ולא היכר בעלמא, כן משמע ממה שהובא לעיל וממ"ש רבינו בקטע יכסה עיי"ש.

ואפ"ל בזה, דיש לחקור בהא דמגבי' הכוס שיהא שירה על היין, האם הוי דין באמירת השירה, היינו שתקנו לומר שירה, והשירה טעונה יין; או דלמא הוי דין בהכוס, דעל כל כוס תקנו אמירה מסויימת (עי' בשו"ע סי' תעב סכ"ה ועוד), ותקנו שיהא אמירת שירה על כל כוס, לכן תקנו לומר שירה זו כאן שיהא על כוס ב'.

ולכ' מבואר דנחלקו בזה הראשונים, דבטור כ' "כשמגיעין עד לפיכך מגביה כל אחד כוסו בידו עד והכי איתא במדרש שוחר טוב כשמגיע ללפיכך אוחז כוסו בידו כדי לומר שירה על היין" ועד"ז בעוד ראשונים, ומבואר דדהוא דין בהשירה כדי שיהא על היין. אמנם בכמה ראשונים (עי' מנהיג סי' צ, מרדכי ואבודרהם) מבואר להיפך, שכתבו הטעם שמחלקים את ההלל באמצע ואומרים חציו לפני כוס שני ולא את כולו על כוס רביעי לפי שאין אומרים שירה אלא על היין, כוס ראשון מהדרו בקידוש כוס שלישי בברכת המזון כוס רביעי בהלל, שני במה מהדרו כי ההגדה ספור דברים בעלמא הוא על כן צריך לומר בכוס שני מקצת ההלל.

והנה אי הוי דין בהשירה הרי אי"ז דין מסויים בליל הסדר, אלא כן הוא בכ"מ שיהא שירה על היין, וא"כ י"ל דשייך המנהג להגבי' הכוס בכל אופני שירה, וגם אי הוי סיפור דברים ואא"ל דטעונה יין כמו בשירה ממש, אבל מ"מ אפ"ל דשייך ענינו בכל אופני שבח ושירה, ועוד שהרי כנ"ל (בשו"ע אדה"ז סק"צ) אי"צ מעיקר הדין לאחוז הכוס לשירה על היין ואינו אלא למצוה ומנהג, וא"כ י"ל דשייך בכל אופני שירה; אבל אי הוי דין בהכוס הרי הוי דין מסויים בליל הסדר בד' כוסות, וא"כ י"ל דהא דהכוס טעונה שירה, הוא שצ"ל שירה ממש על היין, דבכל הד' כוסות שתקנו ברכה ושירה ממש עליהם, ולא באופן של סיפור דברים.

ואואפ"ל דזהו שכ' רבינו דשירה על היין שייך דוקא בלפיכך ולא בהגדה שהוא סיפור דברים (וכל' הראשונים שהובא לעיל), דהוא תקנה מיוחדת שיאמרו שירה על כוס ב', ולכן המנהג להגבי' דוקא בעת שאומר שירה ממש. וא"כ י"ל למנהגינו דאוחזין רק בלפיכך, דכבר נתקיים זה שיהא שירה על כוס ב' באמירת לפיכך, ואי"צ לאחזו בעת הלל כיון שאין זה מדין שצ"ל השירה על היין, שכל משך אמירת השירה יהא על היין.

ולכ' משמע הכי בשו"ע אדה"ז, דעי' בסי' תעג סמ"ד שלא הזכיר כלל הענין דשירה על היין, וכ' המנהג להגבי' הכוס בלפיכך רק כהמשך למ"ש שצ"ל הגדה על המצה, ועוד יש לדייק בס"מ שם שכ' "ואע"פ שאין צריך לאחוז הכוס בידו עד שיגיע ללפיכך וכו'", ולא כ' בסגנון שאי"צ לומר ההגדה על היין עד שיגיע לפיכך (ואכ"מ לברר אי ההגדה צ"ל ג"כ על הכוס כדמשמע מל' אדה"ז בסתע"ב שם), ומשמע מכ"ז שאין כאן דין מסויים שהשירה טעון יין, אלא שצריך לאחוז הכוס כשאומר השירה דלפיכך, שיהא אמירתו על כוס ב' וע"ד דין אמירת הגדה על מצה, והוא שהכוס טעון אמירת לפיכך עליו וכנ"ל.