דורשין בהלכות הפסח - משיחת כ"ק אדמו"ר

 

בית יוסף סימן תכט:

דיני פסח . . צריך להודיעם לעם קודם לפסח שלושים יום כדי שיהי' להם שהות רב להתעסק בטחינת החטים ואפיית מצה  והגעלת כלים וביעור חמץ, דאילו בפסח לית להו תקנתא אי לא עבדו להו כהלכתייהו מקמי הכי . . ועוד יש לומר דבפרק קמא דעבודה זרה (ה:) אמרינן דטעמא דבעינן קודם לפסח שלשים יום מפני הקרבן כדי לבודקו ממומין . . והא דתניא ששואלין בהלכות פסח בפסח והלכות חג בחג, היינו לדרוש בטעמים שבעבורם נצטווינו במועד ההיא, וגם כן לדרוש בדברים שאסור ומותר לעשות בי"ט . . אבל שאר הלכות, קודם לכן שואלין ודורשין בהם . .

מגן אברהם סימן תכט ס"ק א:

ומשמע בפ"ק דמגיל' דבי"ט עצמו מחויבים לדרוש בענינו של יום כגון פסח ביציאת מצרים ע"ש גבי פורים שחל בשבת:

^{שו"ע אדה"ז סימן תכט:}

א חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים תִּקְּנוּ בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, שֶׁיַּתְחִילוּ הַדַּרְשָׁנִים לִדְרֹשׁ בָּרַבִּים הִלְכוֹת הָרֶגֶל שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי הָרֶגֶל, דְּהַיְנוּ שֶׁמִּפּוּרִים וָאֵילָךְ יִדְרְשׁוּ הִלְכוֹת פֶּסַח, וּמֵחֲמִשָּׁה בְּאִיָּר וָאֵילָךְ יִדְרְשׁוּ הִלְכוֹת עֲצֶרֶת, וּמִי"ד בֶּאֱלוּל וָאֵילָךְ יִדְרְשׁוּ הִלְכוֹת הֶחָג, לְפִי שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד הַדָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַיָּב לְהָבִיא בָּרֶגֶל ג' קָרְבָּנוֹת, עוֹלַת רְאִיָּה וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה וְשַׁלְמֵי שִׂמְחָה, וְכָל קָרְבָּן צָרִיךְ לִהְיוֹת נָקִי מִכָּל מוּם וּמִשְּׁאָר דְּבָרִים הַפּוֹסְלִים אֶת הַקָּרְבָּן, לְפִיכָךְ תִּקְּנוּ חֲכָמִים לִדְרֹשׁ הִלְכוֹת הָרֶגֶל שְׁלֹשִׁים יוֹם לְפָנָיו, כְּדֵי לְהַזְכִּיר הָעָם אֶת הָרֶגֶל, שֶׁלֹּא יִשְׁכְּחוּ לְהָכִין בְּהֵמוֹת הַכְּשֵׁרִים לְקָרְבָּן, וְיִהְיֶה לָהֶם שָׁהוּת כָּל שְׁלֹשִׁים יוֹם.

ב וְתַקָּנָה זוֹ לֹא נִתְבַּטְּלָה מִיִּשְׂרָאֵל אַף לְאַחַר שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁכָּל חָכָם הָיָה שׁוֹנֶה לְתַלְמִידָיו הִלְכוֹת הָרֶגֶל שְׁלֹשִׁים יוֹם לְפָנָיו, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ בְּקִיאִים בְּהִלְכוֹתָיו וְיֵדְעוּ הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן, וְלַהֲמוֹן עַם הָיוּ דּוֹרְשִׁים הִלְכוֹת הָרֶגֶל בְּשַׁבַּת שֶׁלְּפָנָיו, שֶׁבְּשַׁבָּת זוֹ הָיוּ מִתְקַבְּצִין כָּל הָעָם מִכָּל הַכְּפָרִים לִשְׁמֹעַ הִלְכוֹת הָרֶגֶל מִפִּי הֶחָכָם.

לְפִיכָךְ, נָהֲגוּ בַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים שֶׁהֶחָכָם דּוֹרֵשׁ הִלְכוֹת פֶּסַח בַּשַּׁבָּת שֶׁלְּפָנָיו אִם אֵינוֹ עֶרֶב פֶּסַח, וְהִלְכוֹת הֶחָג דּוֹרֵשׁ בְּשַׁבַּת שׁוּבָה (אֲבָל עֲצֶרֶת אֵין בּוֹ הֲלָכוֹת מְיֻחָדוֹת, שֶׁכָּל אִסּוּר וְהֶתֵּר הַנּוֹהֲגִין בּוֹ נוֹהֲגִין גַּם כֵּן בְּפֶסַח וְסֻכּוֹת).

וְהָעִקָּר לִדְרֹשׁ וּלְהוֹרוֹת לָהֶם דַּרְכֵי ה' וּלְלַמֵּד לָהֶם הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן, וְלֹא כְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִין עַכְשָׁו.

ג וּבַדּוֹרוֹת הַלָּלוּ שֶׁאֵין הֶחָכָם שׁוֹנֶה לְתַלְמִידָיו הֲלָכוֹת (לְפִי שֶׁהַכֹּל כָּתוּב בַּסֵּפֶר) – מִצְוָה עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁיִּלְמֹד הִלְכוֹת הָרֶגֶל קֹדֶם הָרֶגֶל עַד שֶׁיִּהְיֶה בָּקִי בָּהֶם וְיֵדַע הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה.

ד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיֶה כָּל חֲכַם הָעִיר דּוֹרֵשׁ לִבְנֵי עִירוֹ בְּכָל רֶגֶל בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם נֵס הַנַּעֲשָׂה בּוֹ בַּיּוֹם, כְּגוֹן בְּפֶסַח בִּיצִיאַת מִצְרַיִם, וּבַעֲצֶרֶת בְּמַתַּן תּוֹרָה, וּבֶחָג בְּהֶקֵּף עַנְנֵי כָּבוֹד.

וְגַם כֵּן יִדְרֹשׁ לָעָם בְּכָל רֶגֶל הֲלָכוֹת הַצְּרִיכוֹת לְבוֹ בַּיּוֹם, שֶׁיּוֹדִיעַ לָהֶם הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר בּוֹ בַּיּוֹם, הִלְכוֹת פֶּסַח בְּפֶסַח, וְהִלְכוֹת עֲצֶרֶת בַּעֲצֶרֶת, וְהִלְכוֹת חַג בֶּחָג, אַף עַל פִּי שֶׁדָּרַשׁ לָהֶם הִלְכוֹת הָרֶגֶל שְׁלֹשִׁים יוֹם לְפָנָיו.

וְעַכְשָׁו אֵין נוֹהֲגִין לִדְרֹשׁ הֲלָכוֹת בַּחַג עַצְמוֹ (לְפִי שֶׁהַכֹּל כָּתוּב בַּסֵּפֶר), אֶלָּא דּוֹרְשִׁין בְּאַגָּדָה מֵעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקכ"ט.