בענין חינוך הקטנים לתפלה

בעבר כתבתי כאן אדות העתקת בעל ה"משנה ברורה" קטעים שלמים מלשונו הזהב של אדה"ז בשולחנו מבלי לציין אליו, ולפעמים מעתיק לשונות שיש בהם חידושים להלכה (ולא רק מטבעות לשון או טעמי ההלכה). אינני בא לדון כאן על עצם הענין, אם ראוי הדבר לעשות כן מבלי לציין מקור הדברים או לא [ומסתמא יש לומר שאם המשנה ברורה עשה כן הוא סבר שאין בזה כל פסול], אלא ברצוני להעיר כאן נקודה נוספת בענין זה, והוא אשר האחרונים שמעתיקים את דברי ה"משנה ברורה" ודנים בדבריו אינם מודעים שמקור הדברים הוא מדברי רבנו הזקן מילה במילה, והם לפי דעתם מדייקים בלשון ה"משנה ברורה" כאילו הוא כתב הדברים. ויש להוסיף שאפילו באנצ"ת מביאים ציטוטים שלמים שמקורם בדברי אדה"ז בשם ה"משנה ברורה", ואכמ"ל.

והנה דוגמא אחת בלבד מני רבים:

בסי' קו ס"ג כותב אדה"ז: "קטנים שהגיעו לחינוך חייבים לחנכם להתפלל י"ח ערב ובוקר. ומכל מקום, רשאי ליתן להם לאכול קודם תפלת שחרית, ואסור לענותם, כמו שיתבאר בסי' רס"ט ושמ"ג לענין להאכילם קודם קידוש".

בעל ה"משנה ברורה" מעתיק הלכה זו בספרו מילה במילה ממש כפי שהוא כתוב בשו"ע אדה"ז, אך ב"שער הציון" הוא מציין רק למ"א סק"ה. אמנם תחילת ההלכה "קטנים שהגיעו לחינוך חייבים לחנכם", מקורה בשו"ע הב"י ס"ב, אך המשך הלשון (שזהו חידוש הלכתי) "להתפלל ערב ובקר" הוא מדברי אדה"ז. וכן הלשון "רשאי ליתן להם לאכול" הוא מדברי המ"א שם, אך התיבות "קודם תפלת שחרית, ואסור לענותם" עד התיבות "קודם קידוש", הוא לשון אדה"ז ממש.

והנה האחרונים (שו"ת "שלמת חיים" (לרב זוננפלד) סי' ריב. ועוד אחרונים רבים, כפי שיראה למי שיעשה חיפוש ב"אוצר החכמה") דנים בדבריו ה"סתומים" של ה"משנה ברורה", שכתב "להתפלל ערב ובקר", ולא ביאר אם כוונתו ב"ערב" היא לערבית או למנחה או לשתיהן ביחד, יעויין שם בדבריהם. ואין בכוונתי להביא ביאוריהם ולדון בהם, אלא רק להעיר על התופעה שאינם יודעים כלל שלא מפי ה"משנה ברורה" יצאו הדברים ה"סתומים" (כאן, ובעוד הרבה מקומות), אלא זהו לשונו הזהב של אדה"ז עצמו!

ועתה נבוא לברי את דברי אדה"ז אלו: הנה בסי' ע ס"ב מביא אדה"ז מחלוקת אם האבא חייב לחנך את בנו הקטן לקרוא ק"ש ערב ובקר, והוא מביא דעה הסוברת (רש"י ברכות כ, א): "שאפילו הגיע לחינוך, לא הטילו על אביו לחנכו בקריאת שמע וברכותיה, לפי שאין מצוי אצלו בזמן קריאת שמע בערב וישן הוא בבקר". ומסיים אדה"ז: "וראוי לנהוג כסברא הראשונה", כלומר, מן הדין אביו פטור מלחנכו בק"ש ערב ובקר (מן הטעם שהביא), אך "ראוי" בכל זאת לחנכו לכך.

אך מוסיף אדה"ז: "ולדברי הכל חייב לחנכו בתפלה אם הגיע לחינוך, כמו שיתבאר בסי' קו". כלומר, אף שלענין ק"ש שמן התורה רק "ראוי" לחנכו, הרי שלענין תפלה "חייב לחנכו" אף שהיא מדרבנן.

וטעם הדבר לכאורה פשוט: זמן ק"ש להלכה הוא בלילה דוקא, ואז הילד אינו מצוי אצל אביו כיון שהוא זמן שכיבה, אבל ערבית ניתן להתפלל להלכה כבר מבעוד יום, מפלג המנחה, שאז הילד יכול להיות מצוי אצל אביו, ולכן חל עליו החיוב לחנכו להתפלל. ובבקר, זמן ק"ש הוא עד ג' שעות ביום, שאז הילד עדיין ישן, ולכן אביו לא חייב לחנכו, אבל תפלת שחרית נמשכת עוד שעה, ואם כן מסתמא הילד כבר לא ישן אז, ובדיעבד הרי ניתן להתפלל עד חצות, ולכן אביו חייב לחנכו.

וזהו מה שכתב אדה"ז: חייב לחנכו "להתפלל ערב ובקר", שבזה בא להדגיש החיוב של התפלה בניגוד לפטור של ק"ש, ולכן באמרו "ערב" הוא מתכוין בעיקר לתפלת ערבית, כיון שבזה החידוש של תפלת ערבית על חובת ק"ש בלילה, אבל זה כולל ודאי גם את תפלת מנחה, שזמנה מתחיל מחצי שעה אחרי חצות היום, וגם היא בכלל "ערב", כלשון הכתוב (ירמיה ו, ד) "כי ינטו צללי ערב", וחיובה גדולה יותר מתפלת ערבית, שכן במקור תפלת ערבית היא רשות, ורק ש"האידנא קבלוה לחובה" (ראה שו"ע אדה"ז סי' פט ס"א, וש"נ).