סעיף ה - 798 [גליון] 2

רושם וציור בשבת [גליון]

הת' אברהם צבי הירש הלוי לוין

תלמיד בישיבה

א. בגליון חי [תשצז] ע' 41 ואילך מקשה הר' שלום דובער לוין שי' במש"כ בשוע"ר סי' שב ס"ה דהצר צורה בכלי אפי' מקצת הצורה חייב רק משום מכה בפטיש אבל הציור מצ"ע אינו מלאכה, דלכאו' מפורש בסי' שמ ס"י שהרושם רשמים וצורות חייב משום תולדת כותב. וכ' (בדוחק) דאולי י"ל דמש"כ דציור מצ"ע אינו חשוב מלאכה קאי רק על מש"כ "אפי' לא צייר אלא מקצת הצורה", דאז אינו חייב משום כותב דהוי כחצי אות.

עוד הקשה, דבסי' שמ ס"ד ועוד כ' דאסור לשבור עוגה שעשו עלי' כמין אותיות, ובסי' תס ס"ט כ' דמותר לאכול מצות שעשה עליהן ציורין, ולכאו' אם ציור הוא תולדת כותב כנ"ל מפני מה שאני ציורין מאותיות? וכ' דאולי בנוגע לאכילה לא החמירו בציורין כיון דאינו אלא תולדה דכותב. עכת"ד.

והנה מש"כ בסי' שמ דאסור לשבור עוגה שעשו עלי' כמין אותיות הוא מהרמ"א סי' שמ ס"ג. ובאמת הקשה ע"ז המ"א בס"ק ו דמאי שנא אותיות מצורות ונשאר בצ"ע. ובדג"מ ג"כ כ' דאם יש איסור באותיות בודאי יש איסור גם בצורות. ובמ"ב ס"ק טז כ' דיש מחמירין אפי' בציורין. אבל כנ"ל ממש"כ רבינו בסי' תס מוכח דיש איסור רק באותיות וצ"ע.

ב. והנה בקובץ "נפש חי' למינה" שי"ל כ"ג טבת האי שתא ע' 22 הביא הרה"ג לוי ביסטריצקי שליט"א מה שרצה הדברי יחזקאל סי' ד לתרץ ע"ז, דכמו דאותיות בלא גליון לא מקרי כתב, ה"נ בצר צורה, וא"כ בסריקין (מצות) המצויירין י"ל דמיירי שכולו הוא צורה ולכן מותר לאכלן משא"כ באותיות על העוגה דהעוגה הוא כמו גליון. וכ' דממ"ש רבינו בסי' תס ס"ז דסריקין המצויירין היינו לצייר במצות כמין חי' ועוף, משמע דגם כשיש צורה על המצה והמצה הוא כמו גליון מ"מ מותר בדיעבד.

ומביא שם מש"כ רבינו בסי' תנח ס"ח וסי' תק סי"א דדבר שיש בו סימן - היינו נקב או חריצין - מותר לאכלו בשבת ויו"ט. ומקשה ע"ז ממש"כ בסי' שמ ס"ז דיש דיעה שרק הרושם תבנית כתב חייב, ויש דיעה דגם הרושם לסימן בעלמא ולא תבנית כתב ג"כ חייב, וכ' רבינו דירא שמים יחמיר בעצמו, וא"כ למה כ' רבינו בסי' תנח וסי' תק דמותר לאכול דבר שיש בו סימן ולא כ' דיר"ש יחמיר.

ומבאר בזה די"ל דגם להדיעה דסימן בעלמא דאינו תבנית כתב חייב עליה, מ"מ הרי חייב משום כותב, ולכן י"ל שהאיסור הוא רק בסימן הדומה לכתב, דהיינו סימן שכל מי שיראה אותו יבין מהי פירושו, וכמו השריטות שעשו על הקרשים שע"י הסימן ידע מיד איזה בן זוגו. משא"כ סימן שאדם עושה לעצמו ולא יבין האחר מהי פירושו, בזה י"ל דגם לפי דיעה הב' פטור (אם הוא בדבר המתקיים, ואם אינו מתקיים מותר1).

וממשיך שם די"ל עד"ז גם בצורות, דיש ציור דהוא רק ליופי ולנוי, אבל יש ציור שמציירין כדי שהרואה יבין ממנו איזה ענין כאילו שהוא כותב2. וי"ל שרק ציור הב' הוא תולדה דכותב. ומדייק כן ממש"כ רבינו בסי' שמ ס"י ד"הרושם רשמים וצורות כדרך שהציירים רושמים" (וזהו גם לשון הרמב"ם), דמשמע דהוא ציור כזה שמתבטא כוונת המצייר בהציור, אבל כשהוא רק ליופי כו' אינו תולדת כותב. ומביא ראי' מר' חננאל בשבת כו' עיי"ש.

ג. ועפ"ז י"ל דמש"כ בסי' תס דמותר לאכול המצות שיש עליהן ציורין מיירי בציורין שהן רק לנוי וכמפורש דמיירי בצורות כמין חי' ועוף3 ולכן אינו תולדה דכותב, דמש"כ בסי' שמ שהרושם צורות חייב משום תולדת כותב הוא רק כשהוא "כדרך שהציירים רושמים" משא"כ בנדו"ד. ולכן יש חילוק בין אותיות לציורין, דבאותיות הכתובות על העוגה אסור לשברן משא"כ בצורות שעל המצות.

ועי' בסי' תנח ס"ח דכ' בהדי' דמותר לאכול המצות רק כשכתב עליהם סימנים אבל לא אותיות4, עיי"ש.

ועפ"ז י"ל ג"כ דמש"כ בסי' שב שהציור מצ"ע אינו חשוב מלאכה הוא כי מיירי שם ג"כ בציור ליופי ולנוי וכמשמעות הענין דמיירי ב"כלי העומד לציירו". וכ"כ רש"י בהדי' בשבת דף עה, ב ד"ה הצר - "בכלי שעומד לכך לנאותו". ועי' בר"ח שם שכ' - "ואי ההיא צורה אית בה אותיות דמיקרו חייב משום כותב ואי לאו חייב משום מכה בפטיש".

- ע"כ הביאור ע"פ מש"כ הר' לוי ביסטריצקי בקובץ הנ"ל.

ד. אבל לכאו' קשה, דהנה בסי' שמ ס"ז הנ"ל משמע שהפלוגתא הוא על מה חייב מה"ת משום כותב. אבל גם לדיעה הראשונה אסור מדרבנן לכתוב סימנים אם הוא דבר המתקיים, ומותר רק אם אינו מתקיים. ולכאו' גם בצורות וסימנים שהם רק לנוי וכיו"ב, לא יהיו מותרים לכתחילה אא"כ הוא בדבר שאינו מתקיים.

ועפ"ז לכאו' צ"ל אסור לכתוב אפי' צורות כאלו. וכל שאסור לכתבו אסור למחקו. וא"כ צ"ל אסור לאכול גם המצות שיש עליהם ציורים הנ"ל. ודוחק לומר שכתיבה על המאכל נחשב דבר שאינו מתקיים (ובפרט שיש דיעות דס"ל בהדי' דגם בדבר מאכל נחשב דבר המתקיים וכדלהלן). ואפי' א"ת דנחשב דבר שאינו מתקיים, עדיין קשה מש"כ בסי' שב דהציור מצ"ע אינו נחשב מלאכה, דזה בודאי הוא דבר המתקיים ועכ"פ צ"ל אסור מדרבנן.

ה. והנה במ"א הביא דעת הר"ש הלוי וכנה"ג "דדוקא כשכותבין על העוגות אותיות מדבר אחר [יש איסור], אבל כשהכתיבה היא מהעוגה עצמה בדפוס או בידים שרי, ולכן אוכלים העוגות שיש עליהם ציורים".

ולכאו' צ"ע מהו החילוק, הרי האיסור לכתוב אותיות הוא מדאורייתא משום כותב (אא"כ נאמר דדבר מאכל נחשב דבר שאינו מתקיים), ואיך מותר לשבור אותיות החקוקות5 (ועי' בחזו"א סי' סא ס"ק א שהקשה כן).

ובקצוה"ש סי' קמד בבדי השלחן סוף ס"ק ג כ' וז"ל - "ולהסביר החילוק בין אותיות שלא מהעוגה לבין אותיות מהעוגה עצמה אע"פ שגם אותיות חקיקה דינם ככתב. מ"מ כתב ע"י חקיקה בזמנינו הוי מילתא דלא שכיחא, ומשום כבוד ועונג שבת לא גזרו רבנן במילתא דל"ש, ולא חששו שאם נתיר לו שבירת אותיות החקוקות בעוגה יבוא למחוק אותיות חקיקה אחרות ושמא ימחוק ע"מ לכתוב".

ו. אבל עדיין אינו מובן, דהנה לעיל הבאנו משו"ע רבינו סי' תנח דאסור לאכול מצות שיש עליהן אותיות, ומקורו משו"ת הרמ"א סי' קיט, מובא במ"ב ועוד בשו"ע סי' קעה ס"ז. וזה מוכח דגם אותיות החקוקות אסור לאכלן6.

והר' לוי ביסטריצקי בקובץ הנ"ל הקשה כן (בהע' א) על המ"ב שדבריו סותרין את עצמו, דבסי' שמ ס"ק טו כ' כהר"ש הלוי דמותר לשבור אותיות החקוקות, אבל בסי' תעה ס"ק מז כ' כתשובת הרמ"א דאין לעשות אותיות על המצות דאז כשאוכלין אותן הוי מוחק.

ושם רצה להוכיח ממש"כ רבינו באיסור אכילת מצות שיש עליהן אותיות דלא ס"ל לחילוק הנ"ל דהר"ש הלוי, ובאמת גם אותיות החקוקות אסור לשברן. ועפ"ז מקשה בהע' ב על מש"כ בקצוה"ש הנ"ל דלכאו' "נעלם ממנו דברי רבינו בסי' תנח".

אמנם כנ"ל דין זה במצות אינו חידושו של רבינו, דמקורו בתשובת הרמ"א. ולא נראה שיש איזה חולק בזה. וא"כ בפשטות גם הר"ש הלוי וכו' מודה, וא"כ צ"ל שיש איזה חילוק בין ב' הדינים שלא יהי' סתירה בין הדין בעוגה להדין במצות.

ז. והנה בקובץ יגדיל תורה חוברת סב ע' מא ואילך מביא מחלוקת תנאים (שבת קג, א) בהכותב ב' אותיות אי חייב משום כותב אי משום רושם, ומוכיח שדעת רבינו הוא דחייב משום כותב, ולכן רושם הוא רק תולדת כותב. ושם מבאר ע"ד חילוק הנ"ל בב' מיני צורות וסימנים, דיש צורות שיש בהם איזה תוכן מסוים, ויש ציורין "שאין בזה תוכן מסוים, ומוסכם בעולם, אלא הם סימונים פרטיים שבין אדם לחבירו". ועפ"ז מבאר דחילוק זה שייך גם באותיות ותיבות, דיש אותיות או תיבות שיש בהם תוכן מסוים כגון מספר וכדומה, ויש אפי' אותיות שאין בהם תוכן מסוים.

ורושם הב' אינו חייב מה"ת דאינו תולדה דכותב, ואסור מדרבנן אם הוא דבר המתקיים, ואם אינו דבר המתקיים מותר לכתחילה. ועיי"ש בארוכה.

ח. והנה בשו"ע סי' תק ס"ג כ' דמותר לעשות סימן בבשר אפי' בסכין. ובבאר היטב ס"ק ח כ' דאפי' לרשום תיבות מותר, ומציין לשו"ת שבות יעקב סי' כו7, דכ' - "ובאוכל נפש בי"ט יש להתיר שלא נמנעם משמחת יו"ט".

אבל במ"ב ס"ק יז כ' דאסור לעשות אותיות וציורין בהבשר דרך סימן. ובשעה"צ ס"ק כ מציין לא"ר בשם מהרי"ל, ולמאירי (-ביצה כח, א). ומביא דעת הבה"ט הנ"ל וכ' - "ועיינתי שם (בשו"ת שבות יעקב) ולא מצאתי שם שום מקור לדין זה9 ... וכנראה שלא ראה הח"י דברי המאירי ולא דברי מהרי"ל שהובא בא"ר. ואפי' כתיבה בדבר שאינו מתקיים שהוא רק מדרבנן ג"כ בודאי לא התירו משום אוכל נפש וכו'" ועיי"ש, דהיינו דאפי' בדבר שאינו מתקיים אסור, וכ"ש בבשר שמתקיים למשך זמן עכ"פ.

ט. אבל ע"פ הנ"ל מקובץ יג"ת אולי י"ל דאין כאן פלוגתא, דהנה בשעה"צ שם בקושייתו על הבה"ט כ' בחצאי ריבוע - "ועיי"ש שתלה דין זה ברושם דמותר, ובאמת רושם שהוא כמין צורה בודאי אסור גם ביו"ט. עיין ברוקח סי' רפ".

וז"ל הרוקח שם - "דלא מיבעי לר"י דמחייב בפ' הבונה משום רושם אלא לד"ה לא גרע מקומוס ... וציור בחקק ביו"ט דאסור דדמי להא דאמרי' בע"ז ... אסור לחתום בה ... הכא נמי הוי ככותב או כמצייר". וממש"כ "הוי ככותב" משמע דמיירי באותיות וציורים שיש בהם איזה תוכן מסוים.

ובפשטות בנדו"ד בהבשר מיירי ג"כ בסימן שיש בו תוכן מסוים, וכדמשמע מפירש"י בביצה דף כח, א ד"ה סימן וד"ה אתלת עיי"ש. ולכן כתבו המהרי"ט והמאירי שאסור לכתוב אותיות לסימן, כי מיירי באותיות שיש בהם תוכן מסוים (כגון מספר או שמו של אדם וכיו"ב), וא"כ הוי תולדה דכותב ואסור מה"ת. ולכן כ' המ"ב בשעה"צ שם - "ואפי' כתיבה דבר שאינו מתקיים שהוא רק מדרבנן", דמשמע שאותיות בנדו"ד אסורים מה"ת מכיון שהוא דבר המתקיים. וזהו כנ"ל כי מיירי באותיות יש להם תוכן מסוים.

ובבה"ט י"ל דמיירי באותיות ותיבות שאין להם תוכן מסוים, אלא שע"י סימן זה יכיר בו שהוא שלו10. וא"כ האיסור בו הוא רק מדרבנן. אבל בנדו"ד מותר לכתחילה אע"פ שהוא דבר המתקיים כנ"ל.

וי"ל ע"ד מש"כ בקצוה"ש הנ"ל בענין מוחק, דמכיון דאותיות החקוקות הוא דבר דל"ש לכן לא גזרו חכמים במקום כבוד ועונג שבת. ועד"ז י"ל כאן בכותב, דמכיון דכל האיסור הוא רק מדרבנן, וכתיבה כזו ל"ש, לכן לא גזרו בזה כיון שהוא מלאכת אוכל נפש ביו"ט, וכדמשמע מלשון השבות יעקב - "שלא נמנעם משמחת יו"ט" (ועד"ז בשבת מצד עונג שבת כמ"ש הקצוה"ש).

י. והנה ע"פ הנ"ל אולי יש לתרץ ג"כ החילוק בין מש"כ הר"ש הלוי בעוגה למש"כ בתשובת הרמ"א (ובשו"ע רבינו) במצות, דהנה בהמצות מיירי בסימן "לידע איזה ראשונה". והנה, תינח אם עושה סתם סימנים וכיו"ב די"ל דמיירי שעושה סתם נקבים שאין בהם תוכן מסויים. אבל כשכותב עליהן אותיות לידע איזה ראשונה, בפשטות היינו שכותב בהם מספרים, או שכותב "כהן ולוי" וכו', וא"כ הרי"ז אותיות שיש בהם תוכן מסוים שאסור מה"ת לכתבן11 ולכן גם אסור מדרבנן12 לשברן.

אבל מש"כ הר"ש הלוי דמותר לשבור עוגה כשהאותיות חקוקות, י"ל דמיירי באותיות שאין בהם תוכן מסויים דאסור רק מדרבנן, ומכיון שהאיסור אינו אלא מדרבנן לכן בנדו"ד (שהם חקוקות) מותר לשברן כמ"ש הקצוה"ש דלא גזרו מכיון דל"ש13.

ועפ"ז מובן דאין סתירה בדברי המ"ב וגם לא קשה על הקצוה"ש.

ועפ"ז מובן מש"כ בערוה"ש סי' שמ סכ"ג דאותיות החקוקות "וודאי דלא שייך שם כתיבה", דכנ"ל מיירי באותיות שאינם "תבנית כתב", ולכן מסתעף מזה מש"כ במ"ב ס"ק טו ד"לא שייך בזה מחיקה", דהיינו מה"ת, דבזה אפי' ע"מ לכתוב אותיות כאלו לא יתחייב במחיקה. ולכן בנדו"ד לא גזרו כו'. (ואף שלא שייך בזה שם כתיבה מ"מ אסור מדרבנן לכתוב כן בנייר וכדומה - גזירה שמא יכתוב אותיות שיש בהם תוכן מסוים).

יא. והנה עפ"ז יש לפרש גם מה שדוקא אותיות אסורים לשברן משא"כ צורות על העוגות וכן מה שיוצאין לכתחילה במצות שיש עליהן ציורין, די"ל דמיירי בצורות שאין בהם תוכן מסוים וכמ"ש הר' לוי ביסטריצקי כנ"ל, ואף דגם זה אסור למחוק מ"מ י"ל דגם צורות לא שכיח לעשות על עוגה ומצה ולכן גם בזה לא גזרו כמ"ש הקצוה"ש.

[ואם כנים הדברים הנ"ל יצא לנו לכאו' שאפי' לפי הר"ש הלוי וכו' דהתיר באותיות החקוקות, מ"מ אסור כשיש בהאותיות איזה תוכן מסוים, וכמו שהוא במציאות בזה"ז שכותבים וחוקקים אותיות שיש בהם תוכן מסוים ע"ג עוגה וכדומה].

וגם עפ"ז יש לפרש מש"כ בסי' שב דהציור מצ"ע לא נחשב מלאכה, די"ל דמיירי בציור שאין בו תוכן מסוים כנ"ל, ולכן אינו נחשב מלאכה ואיסור מה"ת רק גזירה דרבנן. אבל באמת עדיין אינו מובן, דלא נראה לומר דכאן לא שכיח לצייר ציורין, ואדרבא, מהלשון "העומד לציירו" משמע דכן הוא הדרך, וגם אין בזה משום עונג שבת, וא"כ למה לא יהא בזה עכ"פ איסור מדרבנן גם משום גזירת כתיבה ולא רק חיוב משום מכה בפטיש, ודוחק לומר דרוצה לפרש רק איזה חיובים יש מה"ת.

וקשה לתרץ כמו שתי' הר' שלום דובער לוין כנ"ל דקאי רק על כשלא צייר כל הצורה, דלא משמע כן בהלשון כנ"ל, ובפרט שבפי' ר"ח בשבת הנ"ל - דמיירי בכשצר כל הצורה - כ' דכשאין אותיות אינו חייב אלא משום מכה בפטיש. ועצ"ע*.