סעיף א - 721 [גליון]
הערות בעניני ברכות (גליון)
הרב משה מנחם מענדל איידעלמאן
תושב השכונה
בהמשך למה שכתב הרב מ.צ. שי' בגליון הקודם (ז[תשכ]) שהקשה כמה קושיות על מה שכתבתי בגליון ו'- בנוגע לדעת אדה"ז בסימן קפ"ד ס"א וז"ל: וכ"ז כשאין לו פת עוד אבל אם יש לו פת עוד א"צ לחזור למקומו בכל ענין אלא יאכל מעט פת במקום שנזכר ויברך במה"ז לאחריו שכל דבר הטוען ברכה לאחריו במקומו טעון במקום שגמר אכילתו ולא במקום שהתחיל ואפי' אם במקום שגמר אינו אוכל כשיעור שחייב לברך אחריו י"א שמברך במקום שגמר וכו'.
יש להקדים ישנם ב' ענינים א) דעת אדמ"ז להלכה בשו"ע ובסדברה"נ. ב) ביאורים חידושים ופלפולים וכיו"ב בדעת אדה"ז וכו'.
המסגרת השולחן (בסימן מ"ב סקי"ד) והקצות השולחן ( בסימן מ"ד ס"א) ועוד, כתבו שדעת אדה"ז בסימן קפ"ד ס"א הוא שמעט פת היינו אפי' פחות מכזית. (וב"פסקי הסדור" (לבעל קצות השולחן) לא העיר ע"ז כלום, א"כ מובן דבסבה"נ לא חזר בו אדה"ז מדעתו בשו"ע א"כ גם "מעט פת" דסבה"נ הוא אפי' פחות מכזית). ולהבהיר, ש"מעט פת" אין פירושו רק פחות מכזית אלא פירושו אפילו פחות מכזית.
(וראה גם בדברי חמודות על הרא"ש ס"פ אלו דברים דברכות,"שהאכילה השני' א"צ שיהי' כזית אלא כל מה שיאכל סגי ואפי' פחות מכזית שהרי כתב [רבינו פרץ] יאכל שם מעט". וראה גם בערוך השולחן סימן קפ"ד ס"ד שפירוש כן (אפי' פחות מכזית) בדברי הב"י שכתב "מעט פת").
וכל הדיוקים והקושיות וכו' שנכתבו בגליונות הקדומים, וכן מה שכתבתי לקשר בין סימן קס"ז לסימן קפ"ד וכן מה שכתב הרב הנ"ל לדייק בשו"ע ובסבה"נ שדעת אדה"ז הוא בכזית וכן הובא לקמן, הנה כ"ז נכנס בסוג ב' הנ"ל (חידושים וכו').
ועתה אבוא להשיב על קושיותיו:
כתבתי שי"ל שהמחלוקת בסימן קס"ז לענין שיעור פרוסת המוציא הוא "אבוהון דכולהו" גם לענין שיעור אכילה בשינוי מקום דסימן קפ"ד דאלו הסוברים דבענין כזית בפרוסת המוציא יסברו כן גם בשינוי מקום דבעינן כזית, ואלו הסוברים דמספיק (מעצם הדין אפילו כל שהוא, כדי שלא יהא נראה כצר עין בעינן) כחצי זית בפרוסת המוציא, יסברו כן גם בשינוי מקום.
והקשה הנ"ל: א) מהו המקור (ועכ"פ ראי') לומר שההלכה בסימן קס"ז הוא "אבוהון דכלוהו". תשובה: זה חידוש שלי, ואין לי מקור על זה (ואולי כבר קדמוני אחרים ולא ראיתים). וראה לקמן בקושיא ג' ראי' וסברא.
ב) בסימן קס"ז מדובר כמה השיעור מצד דרך ארץ שלא יהא נראה כצר עין ולא כרעבתן. ואינו מדבר כלל וכלל מענין שיעור ברכה ראשונה וברכה אחרונה דהא לכל הדיעות צרחך לברך המוציא על לחם כל שהוא, ואינו מברך בהמ"ז אא"כ אכל כזית.
תשובה:
1) מדבריו משמע שכאילו בסימן קפ"ד בענין שינוי מקום כן מדובר בשיעור ברכה ראשונה וברכה אחרונה. אבל זה אינו מסתבר, שהרי כל המעיין בסימן קפ"ד ס"א יראה שכל הטעם שצריכים לאכול במקום השני הוא רק מפני שיהי' גמר אכילתו במקום שיברך ברהמ"ז, אבל לא מפני שיעור ברכה ראשונה או אחרונה. ועוד, שהמחלוקת דהל"ח והלק"ט (שהם החולקים בסימן קפ"ד) הוא לא בשיעור דברכה ראשונה ואחרונה אלא מה נחשב אכילה.
2) כנראה שהוא סובר שישנה הלכה (דין) של ברכה ראשונה ואחרונה וישנו מנהג מצד דרך ארץ בשיעור פרוסת המוציא. (וכן משמע גם ממה שכתב בקושיא ג'). אבל לדידי ישנם שני הלכות (דינים), עצם הדין דברכה ראשונה (כל שהוא) וברכה אחרונה (כזית) ודין זה הוא לא מצד ברכת "המוציא" אלא בכל ברכה ראשונה (מפני שנהנה מהעוה"ז והנאה הוא בכל שהוא) ואחרונה (דבעינן שיעור שביעה וכו'). וישנו עוד דין בשיעור פרוסת המוציא, (לא מצד ברכת המוציא אלא מצד "אכילה") שבזה הוא המחלוקת אם כזית או כחצי כזית. (וראה באלי' רבה סימן קסז מ"ש החילוק בין "כחצי זית" ל"פחות מכזית"). ומעתה נבוא לקושיא ג'.
ג) הפלוגתא בסימן קס"ז הוא בין הרמ"א והמג"א (מצד המנהג), והפלוגתא בסימן קפ"ד הוא בין הל"ח והלק"ט. תשובה: ומה בכך, והכי מפני שבסימן קפ"ד המחלוקת הוא בין הל"ח והלק"ט, אין להרמ"א והמג"א דיעה בענין שינוי מקום?! והרי מצינו מפורש במג"א בסימן קפ"ד סק"ד בנוגע לשינוי מקום וז"ל "מעט. אפי' לא אכל כאן כזית [ל"ח]". הרי שהמג"א מביא דיעה גם בסימן קפ"ד ששם נחלקו הל"ח והלק"ט.
והרי זהו אותו המג"א דס"ל בסימן קס"ז ג"כ דמספיק פחות מכזית. וכאן הוא החידוש שלי 1) שי"ל שהטעם שהמג"א ס"ל בסימן קפ"ד דמספיק פחות מכזית הוא מפני שס"ל כן גם בסימן קס"ז, ומפני הסברא דלקמן, 2) עפ"ז, הרמ"א שס"ל בסימן קס"ז דבעינן כזית, יסבור כן גם בסימן קפ"ד, 3)הל"ח והלק"ט שנחלקו בסימן קפ"ד יחלקו גם בסימן קס"ז. וכל זה מצד הסברא דלקמן.
ה"סברא" הוא: נתבאר בארוכה בשו"ע אדה"ז בסימן קע"ח וקפ"ד, שכששינה מקומו הנה אם יש לו עוד פת במקום השני צריך שיאכל במקום השני, כי לכתחילה צריך שיהי' "גמר אכילתו" במקום שיברך. הרי מובן מזה שבמקום השני צריך להיות ענין של אכילה (לא מצד הדין של ברכה ראשונה או אחרונה, אלא שיהי' ענין של אכילה). א"כ מי שסובר שאכילה הוא בכזית יסבור בב' המקומות, וכן מי שסובר שאכילה הוא בפחות מכזית יסבור כן בב' המקומות (קס"ז וקפ"ד) מדובר בענין מצד אכילה.
א"כ על פי סברא זו, בצירוף עם זה שמצינו להמג"א דס"ל בין בסימן קס"ז ובין בסימן קפ"ד דלא בעינן כזית, מסתבר לומר כנ"ל, שדין שיעור פרוסת המוציא הוא "אבוהון דכולהו" לשיעור “אכילה". כיון שזהו המקום הראשון שמדובר בענין שהוא מצד אכילה.
עוד הקשה:
ד) אם "מעט פת" פירושו פחות מכזית בכל מקום, א"כ למה כתב אדה"ז בסימן קפ"ד ס"א "ואפי' אם במקום שגמר אינו אוכל כשיעור שחייב לברך אחריו י"א שמברך במקום שגמר". הא כבר אמר בתוך כדי דיבור לפנ"ז "אלא יאכל מעט פת במקום שנזכר ויברך בהמ"ז לאחריו". תשובה: מדבריו משמע שלומד שמהתיבות "ואפי' אם אינו אוכל כשיעור" מתחיל דין חדש (א נייער פאל) וזה אינו, אלא שמהתיבות "ואפי' אם אינו אוכל כשיעור" עד "ומ"מ לכתחילה" הוא הביאור על מה שכתב לפני זה "אלא יאכל מעט פת וכו'".
ואם הוקשה לו דא"כ שזה אותו דין, מדוע שינה אדה"ז לשונו, שלכתחילה כתב "מעט פת" ואח”כ כתב "פחות מכשיעור", הנה כל המעיין בשו"ע יראה דלא קשה מידי, כי, אם יכתוב אדה"ז את הקושיא באופן כזה "ואפי' אם במקום שגמר אינו אוכל כשיעור שחייב לברך אחריו" באופן כזה ישנו להקושיא, ואח"כ הוא המשיך הביאור עם כמה הוכחות שהעיקר הוא לברך במקום שגמר אכילתו, אף שאכל פחות מכשיעור.