סעיף טז - 743

אגוז ע"ג מים, וספינה ע"ג מים ובדברי אדה"ז בזה

הרב שמואל זייאנץ

ר"מ בישיבת תות"ל - חובבי תורה

הנה התוס' (ד"ה אגוז, שבת ה, ב) מקשים הרי הגמ' אומרת שספינה אינה חצר המהלכת, לדיני קנין, כיון "דספינה מינח נייחא, ומים הוא דקא ממטי לה". ומשני: דשאני דיני קנין לדיני הנחה לשבת, בנוגע לקנין צריך להיות דומיא דיד והיד עצמה היא אינה מהלכת, ואע"פ שהגוף או הכח החיוני של האדם מוליכה, כיון דאין זה כח עצמה הרי "אינה מהלכת", אבל לשבת נוגע האם החפץ נמצא שם כדרך "שמצניעין חפצים, בני אדם", וכיון דהאגוז ניידי ע"ג מים (ואף שהוא ע"י המים) במילא אין הנחה לדיני שבת.

וממשיך להסביר דהאיבעיא באגוז ע"ג כלי וכלי ע"ג מים הוא עד"ז: האם הדרך להצניע חפצים כך או לא (ומוכיח שמוצאים עד"ז במניח איזה דבר ע"ג אדם או בהמה המהלכת שאין זו הנחה, ובמילא מוכרחים לומר שכוונת האיבעיא הוא האם זהו דרך הצנעתו או לא).

ונראה מהתוס' דבאמת אין החפץ מונח (דגם כשניידי ע"י דבר אחר אי"ז "הנחה") אלא שבנוגע לקנין אין צורך שהחפץ יונח אלא שלא תהיה מהלכת, וכיון שאינו מהלכת מצד עצמה אין זו מהלכת.

ובתוס' הרא"ש מפורש יותר: " . . לענין קנין שאני דילפינן מידו דלא חשיבא חצר מהלכת, אע"ג דקא אזלא, כיון דמיא הוא דקא ממטי לה, אבל הכא ילפינן מהנחה שהיו עושים במשכן, ואין דרך לאדם להניח חפציו במקום שאין החפץ עצמו מונח במקום שהוא שם . . ".

וכן בחי' הרמב"ן וחי' הר"ן: " . . דהתם כל חצר שאינה מהלכת קניא, וספינה אינה מהלכת אלא מיא קא ממטי לה, אבל גבי שבת בעי הנחה והא ניידי ולא ניחא".

וכן בחי' הרמב"ן לב"מ: " . . דאה"נ דלא נייח וגבי שבת הנחה בעינן ומקום חשוב נמי בעינן אבל מ"מ אינו מהלך, שלא נקראת חצר אלא במהלכת מעצמה".

ברור שאין זו הנחה אלא שבנוגע לקנין אין צורך בהנחה. [להעיר שבב"מ מפרש ב' חסרונות לגבי שבת: א) אין זו הנחה לחפץ דנייד, ב) אין זה מקום הנחה (ע"ד שיטת הרמב"ם שאין זה מקום הנחה, משום שאין זה דע"ד, אלא שלהרמב"ם הרי זה מקום אלא שאין מקום דע"ד, ולהרמב"ן נראה שאין זה מקום)].

אבל הל' בחי' הריטב"א שונה הוא קצת: " . . דאין למדין הנחה דגבי שבת לההיא דזכיה, דסגיא לן בהנחה כל דהו, ולא ממעטינן אלא חצר מהלכת לגמרי דנידא מנפשיה", דמל' משמע דגם לקנין צריך הנחה, אלא שמספיק הנחה כל דהו, ודבר שאינו ניידא מנפשיה יש כאן הנחה כל דהו.

ובמאירי כאן: " . . שלענין הפקעת קניה, לחצר מהלכת אתה צריך, וספינה אינה מהלכת, ולענין הילוך קורא לה נחה, אבל לענין שבת להנחה גמורה אתה צריך, וכל שהוא נד אינו נקרא נח . . ".

ונראה ממנו ע"ד הריטב"א: שגם לקנין יש ענין הנחה "אתה קורא לה נחה", אלא שלגבי שבת צריך "הנחה גמורה" וכיון שאין אתה "קורא" לה "נחה" חסר בהנחה "גמורה".

ולכאורה גם ברש"י יש לומר כן, דהנה לשונו בההו"א הוא מהו דתימא "לאו היינו הנחתן דתהוי עקירתן עקירה . . קמ"ל, דהיינו הנחתן ועקירתן עקירה". והיינו שמפרש שקו"ט הגמ' לגבי עקירה ולא לגבי ההנחה עצמה. ומשמע שלגבי ההנחה עצמה הוא פשוט דנחשב להנחה.

ועיין בח"ס כאן דמביא מראב"ן בב"מ וכאן דבכל הסוגיא מדובר בנוגע לעקירה, ומחדש שבודאי בנוגע להנחה אם עקר ממקום מסויים והניחו על גבי מים היינו הנחה וחייב והאיבעיא היא רק כשעקר ממים. ואומר "דבקל הוה הנחה אחר עקירה ממה שיהיה עקירה אחר הנחה . . ".

ואם נאמר כן (ועד"ז בשיטת רש"י) הרי מוכרח לומר שבעצם יש כאן הנחה (לכה"פ "כל דהו"), דאל"כ איך יתחייב לגבי הנחה, אלא שלגבי עקירה מוכרח הנחה חשובה יותר וכו'.

ובל' הראב"ד בב"מ (מובא בשטמ"ק שם): "לגבי חצר מהלכת. כל היכא דלא סגיא מנפשה לאו מהלכת . . אבל לגבי שבת הנחה ממש בעינן דאלו קיימי באויר כגון שעירבן הרוח ולא הניחן לנוח . . אינו חייב דהנחה ע"ג כל דהו בעינן ומיא כאוירא בעלמא דמו, ולא משום ניידא ממש קפדינן אלא משום דהוו כאוירא בעלמא, דהא הדר איבעיא ליה לרבא אגוז בכלי וכלי צף ע"פ המים מהו בתר אגוז אזלינן והא נייח כלומר הרי אינו עומד באויר ומהניא ליה ההיא הנחה או דילמא בתר כלי אזלינן והכל באויר".

הנה משיטתו נראה דאין חסרון בהנחה בעצם מצד החפץ "שניידי", אלא החסרון בדין הנחה המיוחד בשבת שצריך להיות על גבי מקום ומים אין זה מקום.

וא"כ יש להגדיר כאן שלשה אופנים בענין הנחה ע"ג מים: א) אין זו הנחה אלא שלגבי קנין אין דין הנחה, אלא שלא תהיה מהלכת בעצמה (משמעות כמה ראשונים). ב) הרי זה הנחה "כל דהו" כיון שהחפץ מונח בעצמה אלא שדבר אחר גורם הליכתה וניודה ולכך מספיק לדיני קנין אלא שלגבי שבת בעינן הנחה בשלימותה (הריטב"א כאן). ג) הדבר עצמו נחשב למונח אלא שאין לו מקום הנחה. ולכן לקנין שמספיק שהחפץ עצמו מונח (בכדי שלא להיות חצר המהלכת) הרי זו הנחה, אבל לגבי שבת בעינן הנחה ממש, והיינו שבעינן גם מקום הנחה, ומים כאויר הם (הראב"ד בשטמ"ק ב"מ).

והנפק"מ י"ל כנ"ל בנוגע להנחה: אם נאמר שאין כאן הנחה כלל (אלא שלקנין אין צורך בהנחה), א"כ אין חיוב גם בנוגע להנחה (ע"ג מים). ואם נאמר שיש כאן הנחה כל דהו (שלכן מועיל גם לגבי קנין) אפשר לומר שמועיל גם לגבי הנחה בשבת ("דבקל הוה הנחה"). ואם נאמר שהחפץ מונח אלא שאין כאן מקום אפשר דזה תלוי אם מחלקים בין עקירה להנחה בנוגע למקום דע"ד, דאם מחלקים ביניהם יש מקום לומר שאין צורך להיות מונח על מקום לגבי דין הנחה, אבל יש צורך להיות מונח על מקום לגבי דין עקירה.

והנה אולי יש עוד נפק"מ לפי דברי אדה"ז בענין זה: דהנה בהל' בציעת הפת סי' קסז סע' יב פוסק המחבר שאם היו רוכבים ועומדים במקום א' ואמרו נאכל הרי אלו מצטרפין (אע"פ שלא ירדו מן הבהמות) וא' מברך לכולם, אבל אם היו אוכלים והולכים לא מהני אמירת "נאכל" שיצטרפו כולם יחד ("דהליכה מבטל הקביעות" משנ"ב סקס"ב שם).

ובמג"א סקכ"ז שם מסתפק "וצ"ע אם יושבים כולם בעגלה א' ואמרו נאכל כאן ואוכלין יחד אם מצטרפין, דאע"ג דרכוב כמהלך וה"ה ליושב בעגלה, מ"מ כיון ששלשתם יושבים באגודה א' י"ל דמצטרפין וצ"ע. ובספינה פשוט דקביעות גמור הוא . . ".

לכאורה היה נראה ממנו שבספינה אע"פ שמהלך פשוט שיש כאן קביעות יתירה מקביעות שבעגלה.

אבל אדה"ז מפרש אחרת (דנראה ששלל פי' הנ"ל דאם היה צד לומר שהספינה כמהלכת היה עדיין מקום להסתפק לומר שאין כאן קביעות1, ולומד שכל ענין בהליכה בדרך תלוי באם מהלכים הם או לא), ואומר בסע' טז: " . . אבל אם הולכים בספינה . . נקבעו באמירה זו . . אבל אם יושבים בעגלה יש להסתפק אם דינם כרוכבים ע"ג בהמה שהעגלה ג"כ מהלכת משא"כ בספינה, היא אינה חשובה מהלכת אלא המים הולכים תחתיה והיא נחה לעולם על אותם המים . . ".

והיינו שהא דפשוט שבספינה מצטרפים הוא לא רק משום שאין חשובה מהלכת, אלא שיש לה עוד מעלה שהיא נחה לעולם על אותם המים. והיינו שלא רק שאינה מהלכת אלא יתירה מזו יש בה ענין שמונחת (ועוד יתירה מזו "על אותם המים").

ולכאורה הא דהיה מוכרח להוסיף ענין זה (דנחה על אותה המים) דאל"כ יש לטעון, דגם העגלה אינה מהלכת מעצמה (אלא הבהמות מוליכים אותה), ולכן הסביר דהעגלה (הגם דאין לה כח עצמה) היא ג"כ מהלכת (לענין זה), אלא שהספינה יש לה מעלה יתירה על העגלה שאין היא חשובה מהלכת והיינו שהיא נחה על אותה המקום לעולם.

ונראה ביאור זה דאדה"ז מתאים לפי האופן שנאמר שהא דמהני לגבי קנין הוא משום שיש בזה ענין ההנחה, אלא שלגבי שבת צריך הנחה חשובה יותר. משא"כ לפי האופן שגם לגבי קנין אין הספינה מונחת אלא שאין היא מהלכת (מצד עצמה) א"כ גם ספינה כעגלה שיש להסתפק דכיון שאינה מונחת והיא מהלכת (אע"פ שאינה מצד עצמה), דאפשר דאין מצטרפין לענין ברכה.