סעיף לג - 737

קשירת התפילין על כף היד לפני הש"ר

הת' מרדכי ביסטריצקי

תות"ל - 770

בספר אשכבתא דרבי עמ' 32 הביא הנהגת כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע וז"ל " . . ואת מותר הרצועות כרך על כף וגב היד, וקשר והדק היטב על כף היד . . ואח"כ הנחנו לו הש"ר". ובהערה אות כ"א כתב להעיר על זה, שלכאורה קודם הנחת הש"ר אינו נכון לכרוך מותר הרצועות על כף היד ועוד לקשור ולהדק היטב, דבפשטות הרי בכריכת מותר הרצועות על כף היד אין שום מצוה בכלל, ואינו שייך כלל למצות קשירה שהוא רק קשירת והדקת התש"י אל הקיבורת, וא"כ הרי הוי הפסק בין תש"י לתש"ר?

וכתב לתרץ בזה וז"ל: "דלפי מה שפסק רבינו הגדול בשו"ע סי' כ"ה כדעת האריז"ל שהביא המג"א שם, דיש לכרוך הרצועות סביב הזרוע קודם הנחת הש"ר, דלא כהטור והמחבר, וביאר רבינו הגדול שם הטעם 'מפני שהוא [האריז"ל] סובר שכריכה זו היא מכלל המצוה ולפיכך אין זו הפסק', והוא באמת כלשון המג"א שם שכן כתב בטעמו של האריז"ל . . (עמ' 34) הנה כ"ז שלא הידק לסוף סיום הרצועה, לא קיים עדיין מצות קשירה, מפני שעדיין יכול להתרופף וא"כ גם כריכת הרצועה על הזרוע עד שמהדק הוא נכלל ממילא במצות קשירה, ולא הוי הפסק, זהו ביאור דעת האריז"ל. אשר לפ"ז יובן דגם כריכת מותר הרצועות, עד ההידוק שמהדק לסוף על כף וגב היד, הוא ג"כ מכלל מצות קשירה, אף דבודאי בכריכת מותר הרצועה על כף וגב היד אין שום מצוה כלל, אבל משום ההידוק שמהדק לסוף סיום הרצועה (אשר כמובן א"א להדק ולקשור, רק ע"י שיכרוך מותר הרצועה עד הסיום, שאז יכול לקשור) הוא נכלל ממילא במצות הקשירה, דעיקר מצות קשירה אינו מתקיים רק כשמהדק סיום הרצועה שלא יתרופף, וא"כ מובן שאי"ז הפסק בין ש"י לש"ר". עכ"ל.

וראי' להנהגת כ"ק אדמו"ר (הרש"ב) נ"ע, אולי אפ"ל ממש"כ רבינו בסי' כה סעי' לג, וז"ל: "מי שהניח תש"י על הקיבורת וברך עלי' ואח"כ נפסק הקשר של תש"י והוצרך לעשות קשר אחר אמנם לא הסיח דעתו מהנחת התפילין א"צ לחזור ולברך על תש"י בין שנפסק הקשר קודם שהידק התש"י על הקיבורת בין אחר ההידוק קודם שהידק את התש"ר על ראשו דכיון שהברכה שברך על תש"י עולה ג"כ לתש"ר כמו שנתבאר וא"כ כל זמן שלא הניח תש"ר עדיין הוא עסוק במצוה ששייכה לאותה ברכה ומה שעשה הקשר ש"י הוא ג"כ מתיקון המצוה ששייכה לאותה ברכה כי א"א לו להניח תש"ר קודם תש"י וע"כ צריך לתקן התש"י . .". עכ"ל והאריך שם.

וצ"ל דמזה שכתב רבינו דלאחר שהניח ש"ר כבר אינו מתעסק במצוה משמע שכבר קשר הקשירה ש"י לפני שהניח הש"ר. דאם לאו יקשה מדוע לאחר שכבר הניח תש"ר לא נק' מתעסק במצוה הרי לא גמר הקשירה (האחרונה) ש"י.

(והבאנו מקודם מ"ש בעל ה"אשכבתא דרבי" דהוי מכלל מצות קשירה, וכן פסק הגרא"ח נאה בקצוה"ש סי' ח' ס"ק מה, ועיי' שם בהערות (פו, ב) סוף כרך א' שמצא ראי' לדבריו לאחר שהדפיס ספרו, מספר תשובות פאר הדור להרמב"ם, ועי' שם באריכות*).

ואין להקשות מדוע לא כתב רבינו דצריך לקשור הש"י לפני הש"ר, שהרי נאמר בפירוש וקשרתם לאות על ידך ואח"כ נאמר והיו לטוטפות בין עינך, ז"א שלפני הנחת הש"ר צריך לגמור הקשירה ש"י. ומכאן אפשר (אולי) להביא ראי' להנהגת כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע.

אבל הוי מעשה רב מכ"ק אדמו"ר נשיא דורינו שלא נהג לקשור על כף היד לפני הנחת הש"ר, כפי שהעיר לי אחד מהמזכירים.