סעיף ז - 729

הערה במצות תוכחה להרמב"ם ואדה"ז

הרב אליהו נתן הכהן סילבערבערג

חבר בכולל מנחם שע"י מזכירות כ"ק אדמו"ר

ברמב"ם הל' דעות פ"ו הל' ו' - ט' מבואר מצות תוכחה (פרשתנו יט, יז), ובשו"ע אדה"ז הר"ז בסי' קנ"ו סע' ו' - ח'. ויש להעיר על כמה חילוקים באופן כתיבת הדינים:

תוכן ההלכות ברמב"ם: ה"ו: מצות תוכחה במי שחטא לו חבירו, שלא ישתמנו וישתוק אלא יודיעו וכו'. ה"ז: מצות תוכחה במי שראה חבירו שחטא, ועד כמה צריך להוכיחו וכו'. ה"ח: האיסור להוכיח באופן דחבירו יכלם עי"ז, וזשה"כ 'ולא תשא עליו חטא'. ה"ט: במי שחטא לו חבירו, באם רצה למחול לו ולא הוכיחו הר"ז מדת חסידות "לא הקפידה תורה אלא על המשטמה".

ובשו"ע אדה"ז: ס"ו: כלל בתוכו מש"כ הרמב"ם בהל' ו' ובהל' ט' (ולכאו' צ"ע בסדר דברי הרמב"ם, דהרי הדין דהל' ט', קאי רק על המדובר בהל' ו', ולמה כתבו לאחר הל' ז' - ח', ודלא כאדה"ז). ס"ז: (כמו ה"ו ברמב"ם) מצות התוכחה במי שראה חבירו שחטא, ועד כמה צריך להוכיחו וכו'. ס"ח: (כמו ה"ח ברמב"ם) האיסור להכלימו וכו'.

ויש להעיר שהדין "שצריך להוכיחו בינו לבין עצמו וידבר לו בנחת בלשון רכה ויודיעו שאינו אומר לו אלא לטובתו וכו'", כתבו גם הרמב"ם וגם אדה"ז, אלא שהרמב"ם הכניסו בהל' ז' כחלק ממצות תוכחה (ובהל' ח' כתב רק שלא ידבר לו קשות עד שיכלימנו וכו'). משא"כ אדה"ז הכניסו בס"ח כחלק מהאיסור דלא תשא עליו חטא ("שצריך להוכיחו בינו לבין עצמו . .  ואם דיבר אתו קשות והכלימו עובר וכו'"). ואולי, דלהרמב"ם, הרי זה שצריך להוכיחו בנחת בינו לבינו, הוא (גם) בכדי שיתקבלו דבריו, וא"כ הר"ז חלק מהמצוה דהוכחה, ולא רק מפאת האיסור דשמא יכלימו, וצ"ע.

עוד יש להעיר, דברמב"ם הרי ה"ו באה לאחרי (ה"ה -שמדובר בו על) האיסור דלא תשנא את אחיך בלבבך, משא"כ בשו"ע אדה"ז (שבאה לאחרי המצוה לאהוב כאו"א). וידועים דברי הרמב"ן (וכן מפורש ביראים בסימן קצה), בפרשתנו, שהחיוב דהוכח תוכיח הוא המשך להאיסור דלא תשנא. עיי"ש.

(זה שהרמב"ם אינו מזכיר בהלכות אלו כל הענין ד"מוטב שיהיו שוגגין", והא דלפעמים מצוה שלא להוכיח וכו' (והביאו רק בהל' שביתת עשור - בקיצור), משא"כ אדה"ז - העירני הגה"ח מוהרר"א גערליצקי שיחי', שהאריך הרב גרשוני במאמר בענין תוחכה שבסוף שטמ"ק שלו עמ"ס פסחים ח"ב בביאור שיטת הרמב"ם בענין זה. ואכ"מ).

ויש עוד להעיר במתק דבריהם. ותן לחכם ויחכם עוד.