סעיף א - 796

תפלת שחרית לאחר חצות

הרב שלום דובער לוין

ספרן ראשי בספריית אגודת חסידי חב"ד

בשוע"ר סי' פט סוף ס"א: "ואם טעה או עבר ולא התפלל עד אחר שליש היום, עד חצות, יצא ידי חובת תפלה אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה". ומסגנון הלשון משמע לכאורה, כי אחר חצות לא יצא ידי חובת תפלה כלל (אפילו לא י"ח תפלה שלא בזמנה).

אמנם המקור להלכה זו הוא ברי"ף (ברכות כו, א) וברא"ש (שם פ"ד סי' א): "היכא דטעי וצלי לאחר ארבע שעות שכר תפלה יהבו ליה שכר תפלה בזמנה לא יהבו ליה", ולא נרמז כאן שום חילוק בין תפלה קודם חצות לתפלה אחרי חצות, שהרי כן הוא פשטות לשון הגמרא (שם): "כולי יומא מצלי ואזיל, עד חצות (ולרבי יהודה דהלכה כוותיה - עד ד' שעות) יהבי ליה שכר תפלה בזמנה מכאן ואילך שכר תפלה יהבי ליה שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה". יוצא אם  כן, אשר לרבי יהודה (דפסקינן כוותיה) אין שום חילוק בין התפלל קודם חצות להתפלל אחרי חצות, שבשניהם (אחרי ד' שעות) יש לו שכר תפלה שלא בזמנה.

ומה שכתב כאן רבינו דהיינו רק "עד חצות", מקורו מהרמב"ם (הל' תפלה פ"ג ה"א) וטור ושו"ע סי' פט ס"א: ואם טעה או עבר והתפלל אחר ארבע שעות, עד חצות, אע"פ שאין לו שכר כתפלה בזמנה שכר תפלה מיהא איכא.

ועל כן פסק הרמ"א שם: ואחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית (ובביה"ל  כתב ע"ז כי "המתפלל ברכות לבטלה לכמה פוסקים", והיינו לשיטת הרמב"ם הנ"ל וסיעתו).

ועפי"ז חקר הגרי"א העלער שליט"א (קובץ חדו"ת 'מבית חיינו' ע' 28), על מה סמכו גדולי החסידים העוסקים בעבודת התפלה, שלפעמים מחמת גודל האריכות בתפלה ובהכנה שלפניה מאחרים תפלת י"ח עד לאחר חצות היום. ומבאר שם, שאפשר הוא על פי מ"ש בס' הבתים על הרמב"ם שם (ריש שער ג): רוב גדולי האחרונים פסקו שכל היום נותנים לו שכר תפלה.

ונראה כוונתו על הרי"ף והרא"ש וסייעתם, שלא חילקו בזה בין קודם לאחרי חצות היום, כפשטות לשון הגמ' שכל היום יש לו שכר תפלה ולא שכר תפלה בזמנה.

אמנם באמת גם בשיטת הרמב"ם וסיעתו עדיין לא ברור הדבר, מה דין תפלת שחרית אחר חצות, ואפשר לומר שגם הם יודו שהמתאחר בתפלתו (במזיד) עד אחרי חצות (אף שנקרא פושע, מ"מ) צריך להתפלל תפלת שחרית. ובפרט לפי שאנו רואים, אשר רבינו הזקן דייק ולא הביא את דברי הרמ"א הנ"ל (ש"אחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית"), וגם מכללא לאו איתמר, ויש לומר בזה כמה אופנים, וכדלהלן:

ב. בב"י רס"י פט הקשה על הרמב"ם וטור שכתבו "עד חצות" מהמפורש בגמרא שם "כולי יומא מצלי ואזיל ... שכר תפלה יהבי ליה שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה", ומתרץ ב' תירוצים: א) "צריך לומר דעד חצות שכתבו הפוסקים לאו דוקא ... שאני אחר זמן המנחה שצריך להתפלל תפלת המנחה קודם". ב) אח"כ מקשה על פירוש זה, ומפרש שדין זה של המתפלל אחר ד' שעות עד חצות הוא דין חדש שלמד הרמב"ם וסיעתו, ואינו קשור למ"ש בגמרא "כולי יומי מצלי ואזיל", ולפי פירוש זה השני כותב הב"י "ואם התפלל אפשר דברכה לבטלה הוי", והוא מקורו של פסק הרמ"א הנ"ל.

אמנם בפרישה שם (ס"ק ב) כותב שהפירוש השני הוא "דחוק ורחוק בעיני ... מדאמר בגמרא כל היום מצלי ואזיל ויהבי ליה שכר תפלה דרחמי". ולכן מפרש כפירוש הראשון של הב"י, דגם הרמב"ם וסיעתו ס"ל כרי"ף ורא"ש שלא הזכירו חצות. ומה שהזכיר הרמב"ם וסיעתו "עד חצות" היינו כי אחר חצות יש כמה חילוקי דינים בזה, שאם טעה ולא התפלל שחרית בזמנה, אזי יתפלל תחלה תפלת מנחה ואח"כ לתשלומי שחרית, ואם התאחר במזיד, אזי יש לו שכר תפלה ולא תפלה בזמנה.

וכדברי הפרישה אפשר לפרש גם בשו"ע רבינו, שהשמיט את דברי הרמ"א הנ"ל, ולא כתב שאחרי חצות אסור להתפלל שחרית, ולא העתיק אלא את דברי הרמב"ם "עד חצות".

ג. אפילו לפי פירוש הב"י בדברי הרמב"ם וסיעתו, אשר גם שכר תפלה שלא בזמנה יש לו רק עד חצות ולא אח"כ, מ"מ גם הוא יודה שיכול להתפלל שחרית אחר חצות, אפילו התאחר במזיד, כפי שפסק לקמן סי' קח ס"ז: הזיד ולא התפלל תפלה אחת אין לה תשלומין אפילו בתפלה הסמוכה לה, ואם ירצה יתפלל אותה נדבה ואינו צריך חידוש.

וכן פסק בשוע"ר שם סי"א: מי שהזיד ולא התפלל תפלה אחת אין לה תשלומין אפילו בתפלה הסמוכה לה ועליו נאמר מעוות לא יוכל לתקן וגו'. ומ"מ אם רוצה יתפלל אותו נדבה ואינו צריך חידוש ... ויש לו שכר תפלה תחנונים ובקשת רחמים אלא שאין לו שכר תפלת מצוה אלא שכר תפלת הרשות.

הרי אף להסוברים שהמתאחר במזיד עד אחרי חצות אין לו אפילו שכר תפלת מצוה (אפילו לא שכר תפלה שלא בזמנה), מ"מ יש לו שכר תפלת תחנונים ורחמים, ואין שייך לומר ע"ז שאחרי חצות אסור להתפלל תפלת שחרית.

ד. אמנם לכאורה יש מקום להוכיח, שמי שעבר ולא התפלל שחרית עד אחרי חצות, יש לו (לא רק שכר תפלת תחנונים ורחמים, אלא) אף שכר תפלה שלא בזמנה, כמו במתפלל אחר שעה ד עד חצות. ומה שנפסק שבהזיד אין לו אלא שכר תפלת תחנונים ורחמים מיירי בעיקר בלא התפלל מנחה ביומו, ועבר יומו בטל קרבנו.

כי הנה מקור הלכה זו הוא רב האי גאון, המובא ברא"ש (ברכות פ"ד סי' ב) וברשב"א (ברכות כו, ב ד"ה דיקא נמי), ושניהם מיירי בהזיד ולא התפלל מנחה עד שעבר יומו, דהוי מעוות ולא יוכל לתקון, וע"ז כתבו: כתב גאון וז"ל: ביטל מעוות שאינו יכול לתקון הוא, ולית ליה אלא שכר רחמי דרשות בעלמא הוא, אבל שכר [תפלה מ]מצוה לית ליה.

והטעם לפירוש זה הוא, כי כל מקור הדברים האלו (שעכ"פ יש לו שכר תפלת רחמים), הוא ממ"ש בגמ' (שם) דוקא גבי לא התפלל מנחה: "כיון שעבר יומו בטל קרבנו ... כיון דצלותא רחמי היא כל אימת דבעי מצלי ואזיל". משא"כ לגבי לא התפלל ערבית או שחרית בזמנה אמרינן בגמרא שם: דחד יומא הוא דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד.

וגם בשו"ע רבינו (סי' קח ס"ב) כותב טעם זה של תפלת רחמים דוקא גבי לא התפלל מנחה (כפי שהוא בגמ' הנ"ל): "אין אומרים כיון שעבר יומו בטל קרבנו,  כיון שמ"מ התפלות הן בקשת הרחמים, וכל אימת שיתפלל יש לו שכר תפלה אלא שאין לו שכר תפלה בזמנה". משא"כ כשלא התפלל ערבית או שחרית בזמנן, כיון שעדיין לא עבר יומו לא בטל קרבנו, ולכן יש לתפלתו דין (לא רק  תפלת בקשת רחמים, אלא) תפלה (ביומה) שאינה בזמנה.

אלא שמ"מ, דיוק זה בדברי רבינו אינו ברור, ואפשר לומר אשר גם המתפלל שחרית אחרי חצות יש לו דין תפלת רחמי (כמו מי שלא התפלל מנחה ביומו), ולא שכר תפלת מצוה שלא בזמנה.

ה. אחרי כל האמור לעיל עדיין צריך הדבר בירור, אם זה המתפלל תפלת שחרית אחרי חצות (לא לשם תשלומין אלא לשם תפלת מצוה שלא בזמנה, או לשם תפלת תחנונים ורחמים), אם יכול הוא להתפלל תפלת שחרית קודם, או שהוא צריך להתפלל תפלת מנחה לפני תפלת שחרית.

ולכאורה תלוי דין זה בטעם הדבר שצריך להקדים תפלה דשעתה (היינו תפלת המנחה לתפלת השחרית בטעה ולא התפלל שחרית):

בלבוש (סי' קח ס"א) כתב: וטעמא נ"ל משום דקיי"ל תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם.

בט"ז (סי' קח סוף ס"ק י) חולק עליו וכותב: דמעלת חובת שעתיה הוא מעלה אחריתא כדאמרינן בפ"ק דקידושין (לג, א) חביבה מצוה בשעתיה, ועדיפה ממעלת תדיר.

אמנם בשוע"ר (סי' קח ס"א) כותב: לפי שלא תקנו תשלומן אלא כשעוסק בתפלה שהיא חובת שעה שאז חוזר ומשלים מה שפסק בתפלותיו. טעם זה  אינו שייך אלא בתשלומין, משא"כ בהזיד ויש לו שכר תפלת מצוה שלא בזמנה או תפלת רחמים, יכול להתפלל אותה גם קודם מנחה[1].

ו) אפילו אם היה אנוס, שאז דינו לכו"ע שצריך להתפלל תפלת תשלומין לשחרית - אחרי תפלת מנחה, מ"מ נראה שעכ"פ לשיטת הט"ז ומ"א דלקמן, אפשר להתפלל תחלה בטו"ת ובסמיכת גאולה לתפלה (אף שהיא תהיה נחשבת תפלת מנחה) ורק אח"כ יתפלל יאמר אשרי ויתפלל תפלה שניה (אף שהיא תהיה נחשבת לתשלומי שחרית).

ודין זה תלוי במחלוקת שבין הב"י ובין הט"ז ומ"א. דהנה המחבר כתב בשו"ע (סי' קח ס"א) שאם היפך (שהיתה בדעתו שתהא הראשונה לתשלומין) לא יצא, אבל הט"ז (שם ס"ק ב) ומ"א (שם ס"ק ב) חלקו עליו ופסקו שרק אם גילה דעתיהבדיבור שהראשונה לתשלומין לא יצא, משא"כ במחשבה לחוד יצא.

ועוד מוסיף המ"א שם, שאפילו כשגילה דעתו בדיבור, שהתפלל תפלה הא' בלא אשרי [ולכאורה כן הוא גם כשהיא בטו"ת ובסמיכת גאולה לתפלה] ואח"כ אמר אשרי ותפלת י"ח כדרך שאומרים במנחה, מ"מ נראה דיצא, כיון שלא גילה דעתו בדיבור בתוך התפלה. ועדיין יש לעיין בכל האמור לעיל.