ביאור בשו"ע אדה"ז סי' קצ ס"ה בדין טעימה מכוס של ברכה
אף על פי שמצוה מן המובחר שכל המסובים[1] יטעמו מכוס של ברכה[2], אין צריכים לטעום מכוס המברך[3], אלא יכול כל אחד ליתן כוסו לפניו[4].
ויותר טוב לעשות כן[5] אם אפשר[6], לפי שכוס המברך הוא פגום לאחר ששתה ממנו המברך[7].
ואף שאפשר לתקנו[8] על ידי שיוסיפו בו יין[9] לשתות כל אחד ואחד מהמסובין[10], מכל מקום יותר טוב שיטעימו[11] מיין של ברכה[12], שכשיש לפני כל אחד ואחד כוסו בשעת ברכת המזון – הרי כולם הן כוסות של ברכה כמו כוס המברך[13].
ואם לפני המסובין הן כוסות ריקנים[14] – יכול ליתן מכוס הברכה[15] מעט[16] לכל כוס וכוס שלהם אחר שבירך "בורא פרי הגפן" קודם שתייתו, כדי שיטעימו[17] מכוס שאינו פגום.
ואין בזה משום הפסק בין ברכה[18] לשתיה, כיון שהוא[19] לצורך שתיית המסובים[20], ומה שהוא מברך הוא כאלו הם מברכים[21], שהרי הם יוצאים בברכתו[22].
וכן אם כוסות שלפניהם מלאים[23] אלא שהם פגומים[24] – יכול לשפוך מכוס שלו לתקנם קודם שישתה[25].
וכיון שהם זקוקים לכוסו[26] – אין להם לטעום עד שיטעום הוא[27], כמו שנתבאר בסימן קס"ז[28].
אבל אם אינם זקוקים לכוסו, שכוסות שלהם מלאים[29] ואינן פגומים[30] – יכולים לטעום קודם שיטעום הוא[31].
סיכום הסעיף (כולל הביאורים בהערות)
בטעימת כוס של ברכה של המסובים (בברכת המזון וכן בשאר דברים הנאמרים על הכוס, מלבד הבדלה, כמבואר בשוע"ר סי' רצו ס"ו), יש כמה אופנים לפי סדר העדיפויות, וכל זה כדי להמנע מלטעום מכוס של ברכה של המברך עצמו שהוא פגום לאחר ששתה ממנו:
- 1. שכל אחד יתן כוס יין לפניו (וצ"ע אם הכוונה לכוס מלא או אפילו מעט יין), ויטעמו ממנו לאחרי הברכה טעימה כלשהי (אפילו לפני שטעם המברך).
- 2. אם אין לפניהם יין או שיש לפניהם יין פגום, המברך לאחרי הברכה לפני שהוא שותה, שופך לתוך כוסם קצת יין, כדי שיטעמו ממנו לאחרי שהוא יטעם מכוסו (כמלוא לוגמיו).
- 3. שיוסיף מעט יין מהבקבוק שלפניו לכוסו אחרי ששתה ממנו כמלוא לוגמיו, כדי לתקן הפגימה ואחר כך ישתו ממנו המסובים מכוס המברך, כל אחד אחרי תיקון הכוס של שתיית חברו, או שהמברך שופך מכוסו המתוקן לכוס שביד כל אחד מהמסובים.
ובנוגע למעשה יש להעיר כמה הערות:
- 1. לא ראיתי שהמסובים מקפידים לשתות מכוס הברכה של ברכת המזון, מלבד בשבע ברכות, וגם בזה רק החתן והכלה. וצ"ע הטעם [ובדוחק (כדי ללמד זכות) יש לומר שהטעם הוא מהדין המובא בסעיף ו, שהמברך צריך לשתות רביעית מהיין כדי לצאת ידי ספק ברכה אחרונה, ואז הוא שותה רוב הכוס או יותר, ובקושי נשאר יין בכוס]. אבל ראינו שכ"ק אדמו"ר זי"ע היה מהדר בזה ביותר, והיה מחלק כוס של ברכה אחרי כל ברכת המזון שבירך בצבור (מלבד ערב שבת). [ויש להעיר שאמנם אלו שעברו לקבל כוס של ברכה עשו כן מפני שהרבי הוא שחילק, אבל הרבי עשה כן בגלל מעלת כוס של ברכה. וד"ל].
- 2. גם כשטועמים הכוס של ברכה (כגון בקידוש), לא ראיתי כלל שמקפידים לתקן הכוס, אלא שותים מכוס המברך כשהוא פגם [וכנראה סומכים על דברי רבנו המובאים בסי' תעב, כמבואר בביאורים].
- 3. גם אלו שמקפידים לטעום מיין שאינו פגום, לא ראיתי שנוהגים כאופן הא' או הב', אלא כאופן הג', דהיינו בהוספת יין אחר בכוס של הברכה הפגום, ומזה טועמים המסובים. [וכפי שנהג כ"ק אדמו"ר זי"ע בחלוקת כוס של ברכה, אלא ששם לא היתה ברירה אחרת בגלל ריבוי השותים]. וכן כתב בבדי השלחן סי' מו סקל"א: "וכן מנהג העולם להוסיף יין, ולפעמים התוספת מרובה על העיקר, ואין מדקדקין בזה".
לאחרי כל הנ"ל נראה לענ"ד למעשה: א) להקפיד לברך על כוס של ברכה בכל מקום שעושים סעודה עכ"פ במנין. ב) להקפיד שהמסובים יטעמו מכוס של ברכה. ג) שהטעימה תהיה בהוספת יין לאחרי שתיית המברך.
ובזכות זה נזכה בקרוב לשבת בסעודה הגדולה המזומן לעתיד לבוא, שבו יברך דוד המלך על כוס של ברכה של רכ"א לוגין, "כוסי רויה" (כמובא ביומא עו, א), ונזכה כולנו לשתות מכוס של ברכה זו, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
[1] המשתתפים בסעודה ובברכת המזון בזימון.
[2] כמובא לעיל ס"ד (בסוגריים [ומכאן שלפעמים גם המובא בסוגריים נחשב כחלק מהטקסט הרגיל של השו"ע, שהרי רבנו כאן מתייחס למה שכתב שם]): "מצוה מן המובחר שיטעום בעצמו, וכן לכל המסובים שזימן עליהם", ושם הוסיף: "אך אין צריך לכל אחד ואחד כמלא לוגמיו, אלא די בטעימה כל שהוא". וכן כתב רבנו בסי' רעא סכ"ה: "מצוה מן המובחר שיטעמו כולם מכוס של ברכה, אבל אין צריך מלא לוגמיו לכולם".
[מלבד בהבדלה, כמבוא בשוע"ר סי' רצו ס"ו: "אין צריך להטעים מכוס של הבדלה להשומעים כמו שצריך בכוס של קידוש, אלא המבדיל רגיל לשתותו כולו". ולהעיר שנקט בלשון "אין צריך .. כמו שצריך בכוס של קידוש", אף שבקידוש אינו חיוב אלא "מצוה מן המובחר" בלבד. ואולי יש חילוק בין חייב לצריך. ואכ"מ].
כלומר, מן הדין מספיק שאחד מהמסובים (ו"מצוה מן המובחר" שהמזמן) יטעום מכוס של ברכה כמלוא לוגמיו [מלבד בקידוש, שאז חובה לכתחילה על המקדש לשתות בעצמו כדעת הגאונים, כמובא בשוע"ר סי' רעא שם], ובטעימתו הוא מוציא י"ח את כל המסובים, אך "מצוה מן המובחר" שגם המסובים יטעמו מכוס של ברכה בעצמם, אך הם אינם צריכים לשתות כמלוא לוגמיו אלא די לכל אחד בטעימה כלשהי.
ובטעם הדבר שגם המסובים צריכים לטעום מכוס של ברכה, יש לומר, שאין זה רק משום חיבוב מצוה כמו שראיתי כותבים (ראה ילקוט יוסף סי' רעא סל"ח), אלא יש כאן מצוה מעבר לכך, דהנה רבנו לעיל ס"ד השוה שתיית המזמן בעצמו לשתיית המסובים, שלשניהם זהו מצד "מצוה מן המובחר", משמע ששתיית המסובים ושתיית המזמן זהו אותו עניין, שבכך המצוה נהיית יותר מובחרת ומשובחת [משא"כ אילו היה זה רק משום חיבוב מצוה, זה לא היה פועל שום ענין במצוה עצמה].
והביאור בזה יש לומר, דהנה מצות שתיית כוס של ברכה ענינה מדין שירה הנאמרת על היין, כמבואר לעיל ס"ב: "עיקר מה שהטעינו כוס הוא לשתות ממנו אחר אמירת אותו דבר, שתהא אותה אמירה כעין שירה הנאמרת על היין שמנסכין על גבי המזבח, שהיא שתיית המזבח, אף כאן תהא נאמרת שירה על שתיית היין". ויש בזה שני פרטים שהם ארבעה:
א) מצד הדין, ובזה עצמו שני פרטים: (א) צריך לשתות כמלוא לוגמיו דוקא, כי "אין שתיה חשובה לומר שירה, אלא אם כן שותה שיעור הראוי ליישב דעתו של אדם, שהוא כמלא לוגמיו, שהיא שתיה של הנאה, ובפחות משיעור זה לא קיים מצות הכוס כלל" (לשון רבנו שם). (ב) "אין מעכב שישתה המברך בעצמו", אלא די שישתה את הכוס אחד מהמסובים כמלוא לוגמיו, ובזה יצאו המסובים כולם ידי חובת שתיית כוס של ברכה.
ב) מצד "מצוה מן המובחר", ובזה עצמו שני פרטים: (א) שהמברך בעצמו ישתה מהכוס כמלוא לוגמיו, משום שהוא זה שאמר שירה על היין, שזימן ובירך על הכוס ברכת המזון. (ב) שכל אחד מהמסובים יטעם מכוס הברכה, כדי ליטול חלק בשתיית הכוס, כיון שהשירה שנאמרה על הכוס נאמרה בשביל כל המסובים, וממילא גם שתייתה שייכת להם. ושני פרטים אלו כאמור הם "מצוה מן המובחר", דהיינו שעל ידי כך מתקיימת מצות שתיית כוס של ברכה באופן מושלם.
[3] אף שהכוס שאוחז המברך בשעת ברכת המזון ושותה ממנו הוא הנקרא "כוס של ברכה".
[4] בשעת ברכת המזון, וממילא כל כוס שלפני כל אחד מהמסובין נחשב לכוס של ברכה, שהרי אמרו עליו ברכת המזון (ועל דרך כוס ג' בליל הסדר). וראה לקמן הערה 13.
[5] שכל אחד מהמסובים (שזימנו עליהם) יניח לפניו כוס יין בשעת ברכת המזון, כדי לטעום ממנו אחר כך, מאשר ישתו מכוס המברך.
מה שכתב "ויותר טוב לעשות כן", נראה שזהו רק ביחס לאפשרות שמביא בהמשך "שאפשר לתקנו על ידי שיוסיפו בו יין", ועל כך אמר ש"יותר טוב לעשות כן", שכל אחד יתן כוסו לפניו, ולא שיתקנו על ידי הוספת יין, וכפי שכותב הטעם בהמשך ש"יותר טוב שיטעמו מיין של ברכה". אך לא ביחס לכך שהכוס של המברך פגום, כי לשתות מכוס שאינו פגום זה לא רק "יותר טוב", אלא זהו "מצוה מן המובחר". וכן מפורש בדברי רבנו בסי' רעא סכ"ט, ששתיית המסובין "מכוסות שאינן פגומין", "זהו מצוה מן המובחר".
[6] דהיינו שיש להם מספיק יין לעשות כן.
[7] כמבואר לעיל סי' קפב ס"ד לענין המברך עצמו שלא יברך על כוס יין פגום, ואם כן גם המסובים שרוצים לקיים מצוה מן המובחר בשתיית הכוס – צריכים לשתות מכוס של ברכה שאינו פגום.
אבל ראה שוע"ר סי' תעב סכ"ד (לענין ד' כוסות של ליל הסדר): "ואם הכוס ששתה בעל הבית ממנו הוא גדול ומחזיק כמה רביעיות, יכולין בניו ובני ביתו לצאת במה שנשתייר בכוס משתיית בעל הבית, ובלבד שיגיע רוב רביעית לכל אחד ואחד, ומכל מקום מצוה מן המובחר ליתן כוס לכל אחד ואחד בפני עצמו, כדי שכל אחד ישתה מכוס מלא, שזה הידור מצוה כמו שנתבאר בסימן קפג". משמע שרק משום הצורך ב"כוס מלא", לא יעשו כן, אך לא מצד שהיין פגום [אף שמן הדין יין פגום חמור יותר מכוס מלא, כמבואר בשוע"ר סי' רצו ס"ט], והוא כדעת "ויש מי שאומר" שהביא המחבר בסי' קפב ס"ד, עיין שם הביאור בט"ז סק"ה, שכוס המברך כיון שכשבירך עליו לא היה פגום, הוא נשאר ככזה גם לאחרי שתייתו, ויכולים המסובים שיצאו מברכתו לשתות מכוס זה.
וצריך לומר שכאן בסי' קצ שנכתב מאוחר יותר מהל' פסח (כידוע) חזר בו רבנו מזה, וסובר שגם אם שותים מכוס המברך הרי זה פגום.
[8] מפגימתו.
[9] בכוס של ברכה ששתה המברך, וכמבואר לעיל סי' קפב ס"ה.
[10] דהיינו אחרי כל שתיה של אחד המסובין מהכוס של ברכה, מוסיף יין חדש כדי לתקנו, או שהמברך מוסיף פעם אחת הרבה יין, ומוזג לכוסות הריקים שלפני המסובים וכל אחד שותה מהכוס שלפניו. ואם כן אין צריך ש"כל אחד יתן כוסו לפניו".
[11] אוצ"ל: שיטעמו, וכדלעיל.
[12] כלומר יותר טוב שיטעמו מיין שבירכו עליו ברכת המזון, היינו מהכוסות שלפניהם, ולא מיין שהוסיפו אחרי ברכת המזון, שכן יין זה שהוסיפו לאחרי שתיית המברך בשביל לתקן היין הפגום, הוא יין שלא נאמרה עליו ברכת המזון וברכת הגפן, ונמצא שעיקר היין [כיון שהוא זה שתיקן את היין הפגום] ששותים המסובים הוא לא מיין של ברכה.
ודייק לכתוב "יותר טוב" ולא שזו דוקא "מצוה מן המובחר", כי רצונו לומר בזה שיש אפשרות לשתות גם בהוספת יין, והיא טובה יותר משתיית יין פגום מכוס המברך, אלא שלשתות מיין הברכה עצמה בלי הוספת יין אחר הוא "יותר טוב".
[13] ולפי זה לכאורה צריך: א) שהכוסות יהיו בהם רביעית יין, ב) שיהיו מלאים, ג) המסובים צריכים לשתות כל אחד כמלוא לוגמיו כמו המברך עצמו. אלא שבזה יש לומר ששתיית כמלוא לוגמיו די בשתיית המברך בלבד, ואילו אצל המסובים מלכתחילה הכוסות נועדו בשביל טעימה כלשהי מכוס שאינו פגום, אך לא מעבר לזה. אך מלשון רבנו "כמו כוס המברך", לכאורה משמע יותר שזהו ממש כוס של ברכה לכל דבר וענין. ועצ"ע.
[14] שאין להם יין לשפוך לכוסם בשעת ברכת המזון.
[15] משמע שאפשרות זו וכן שלאחריה עדיפה מהאפשרות הקודמת של הוספת יין לתקן הפגימה.
[16] כי די להם במעט, וגם כדי שישאר לו בכוס לפחות רביעית יין, שהרי אינו יכול לשתות מכוס שאין בו רביעית יין, כמבואר בשוע"ר סי' רעא ס"כ.
[17] אוצ"ל: שיטעמו, וכדלעיל
[18] ברכת הגפן.
[19] ההפסק.
[20] ומטעם זה אין כאן בזיון לברכה ששופך לכוס אחר לפני שהוא שותה, שזה נאמר רק כששופך את היין שבירך עליו לארץ, כמבואר בסי' רצו ס"ה, ולא כששופך עבור שתיית המסובים שבירך עבורם.
[21] מדין שומע כעונה. וכיון שגם הם רוצים לשתות מהיין, ממילא ההפסק הוא לצורך הברכה.
[22] ומה שכתב לעיל ס"ד שאין המברך יכול לברך למסובים ברכת הגפן כיון שהם יכולים לברך בעצמם, מדובר כשהמברך עצמו לא שותה מהכוס, ולכן אין לו לברך עבור המסובים בלבד, משא"כ כאן מדובר שגם המברך שותה, וממילא הוא מברך גם בשביל המסובים, ואז הוא יכול להוציא גם את המסובים אף שיודעים לברך בעצמם.
[23] לכאורה הכוונה שאינם ריקנים, אך לא צריך שיהיו מלאים ממש, שהרי כאן אינו כותב שיש לכוסות אלו גדר "כוסות של ברכה כמו כוס המברך", שהרי מדובר בכוסות שהיו פגומים בשעת הברכה, כמו שמסיים.
[24] מחמת ששתו מהם בשעת הסעודה.
[25] וכיון שתיקן את פגם הייו מיין של ברכה, הרי זה כאילו כל הכוס הוא כוס של ברכה, ונחשב ששתו מיין של ברכה, כי תיקון הכוס נעשה מיין של ברכה (משא"כ לעיל שיין אחר תיקן את הפגם של כוס של ברכה). או יש לומר, כיון שהיין הפגום היה לפניו בשעת הברכה, וממילא הברכה חלה גם עליו בהכרח (ראה לעיל סי' קפב בסופו), אלא שיש לו חיסרון שהוא פגום, וזה הוא מתקן ע"י הוספת יין של ברכה, נמצא כל הכוס הוא יין של ברכה ממש.
וגם כאן אין זה נקרא הפסק בין הברכה לשתיה, כמו שכתב לעיל גבי כוסות ריקנים.
[26] כיון שהכוסות שלפניהם ריקנים או פגומים.
[27] כיון שהכוס שלו הוא עיקר כוס של ברכה, והם אינם יכולים לשתות בלעדי הכוס שלו, נמצא שהם נגררים אחרים, ולכן עליהם להמתין שהוא ישתה תחילה, ואחר כך יטעמו הם מהיין ששפך לכוסם.
[28] סעיף כ (לענין אכילת לחם של הבוצע): "אין המסובים רשאים לטעום עד שיטעום הבוצע, כגון אם הם רוצים לחתוך מן הלחם שבצע ממנו הבוצע", שכיון שהוא בירך על לחם שלם, והם יצאו בברכת המוציא על הלחם השלם שבירך, והם אוכלים פרוסת הלחם מהלחם השלם שחתך עבורם, הרי שהם זקוקים לו, ולכן אין להם לאכול לפניו. והוא הדין כאן לענין יין.
[29] כאן לכאורה הכוונה מלאים ממש, כדין כוס של ברכה, כנ"ל. אך צ"ע שבסי' רעא המובא בהערה 31 לא הזכיר "מלאים", אלא רק "שאינן פגומין". ואולי באמת אף כאן לא הצריך מלאים ממש, וכתב מלאים לומר שאינם ריקנים, אך עדיין צ"ע למה לא הזכיר לא כאן ולא בסי' רעא רביעית, שהרי צריכים לטעום מכוס שיש בו רביעית, ואולי סתם כוס יין שאינו ריק יש בו רביעית יין, ובפרט כשאינם פגומין.
[30] ואם כן הכוסות שלפניהם הוא כוס של ברכה כמו כוס המברך.
[31] ראה גם לעיל שם: "ואם כל אחד אוכל מככרו, ואין זקוקים לככר שביד הבוצע – רשאין לטעום מככרותיהם קודם שיטעום הבוצע מככרו".
ראה גם סי' רעא ס"ל: "לא יטעמו המסובים קודם שיטעום המקדש אם הם זקוקים לכוסו, ששופך ממנו לכוסות שבידם ריקנים או פגומים, אבל אם היו להם כוסות יין שאינן פגומים, רשאים לשתות קודם שישתה המקדש, כמו שנתבאר כל זה בסי' קצ".