השכים קודם אור היום לענין ברכת הנותן לשכוי בינה - 779 [גליון]

הת' איתמר חייקין

תות"ל - 770

בגליון האחרון (תשעח) עמ' 57 העיר הרשדב"ל על מה שכתבתי בגליון תשעז, להוכיח דאין לדייק במ"ש אדה"ז בסידור "ואם ניעור כל הלילה ושמע קול תרנגול מחצות ואילך יכול לברך הנותן לשכוי בינה" דאם השכים קודם עלות השחר אין צורך לחכות לשמיעת קול תרנגול.

הנ"ל ביאר דהדיוק מוכרח דלא כהר"ח נאה, מכיון שכתוב בסדור "ואם ניעור כל הלילה" ואם במשכים קודם אור היום דינו כמו "ואם ניעור כל הלילה" היה צריך לומר "ואפי' ניעור כל הלילה".

בהמשך שם מבאר את הקטעים המדוברים בסידור ע"פ שיטתו, ובקטע השני שם בשייכות למ"ש אדה"ז "אם ישן בלילה ונתחייב בהן יכול לברך מיד שנתחייב בהן" כותב וז"ל: "שבזה פשוט וברור שדין ברכת הנותן לשכוי בינה שוה לדין שאר הברכות, אלא שבבדה"ש סקי"ד וסקט"ו דהיינו דוקא פשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים וכו' ודוקא שמע קול תרנגול והתחייב בהן (ולפ"ז אין שום חילוק בין הדין השני לדין השלישי שבשניהם מברך רק אם שמע קול תרנגול ומהו א"כ שכותב "אם ישן כו' ואם ניעור כו'"). ולענ"ד נראה יותר לפרש, שכיון שישן, במילא נתחייב בהן מיד, אפילו לא פשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים וכו' ולא שמע קול תרנגול". ע"כ דבריו.

היינו שחלק ב-ב' מקומות על הרא"ח נאה בפירוש דברי אדה"ז בסידור שם. א. במה שכתוב בקטע השני "ונתחייב" שלמד שזהו בדרך ממילא ב. במה שכתוב קטע השלישי "ואם ניעור כל הלילה" שלמד שזהו דוקא בניעור.

בקטע הבא אבאר את ג' הקטעים בצורה קצת שונה ממה שביארתי בגליון תשעז, ועפ"ז יתישבו תמיהותיו של הרשדב"ל על דברי הר"ח נאה בב' המקומות:

בקטע הראשון כתוב הדין שאם לא ישן יכול לברך (אך ורק) כשיעלה ע"ה.

בקטע השני כתוב הדין שאם ישן ונתחייב יכול לברך אפי' לפני ע"ה. (היינו שעשה הפעולות הקשורות עם זה המחייבות כדמוכח משימוש הלשון הזה בשו"ע וכן נראה בפשטות כאן).

בקטע השלישי כתוב שאפילו אם לא ישן אבל הוא שמע קול תרנגול יכול לברך לפני ע"ה, דין זה אמור אך ורק לגבי הנותן לשכוי ולא לגבי שאר ברכות, שכן בשאר ברכות אם לא ישן גם אם החליף בגדים לא יעזור לו לענין הברכה.

ולכן: הסיבה שכתוב בקטע השלישי דוקא את המצב של ניעור הוא כדי לחדש שיכול לברך הנותן כו' גם בלי שישן - משא"כ שאר ברכות, ולכן א"א לדייק בכאן שאם ישן יכול לברך גם בלי ששמע, אלא דין זה - אם ישן ולא שמע לגבי הנותן לשכוי בינה - כלול במה שכתוב בקטע השני שאם ישן ונתחייב יכול לברך כל הברכות. וכמו שכתבתי לעיל שנתחייב פירושו שעשה את הפעולות כפשטות הלשון.

עפ"ז מה שכתוב "ואם ניעור" ולא "ואפי' ניעור" היינו מכיון שדוקא אם ניעור יכול לברך רק את ברכת הנותן לשכוי בינה אם נתחייב משא"כ אם ישן שיוכל לברך את כל הברכות ובלבד שיתחייב בהן, עפ"ז יוצא: א. בדין הנותן לשכוי בינה אין הפרש בין ניעור כל הלילה, להמשכים קודם אור הבוקר, ואעפ"כ מ"ש "ואם ניעור" היינו בדוקא. ב. מה שכתוב "ואם נתחייב" אינו ממילא אלא דעשה הפעולות.

אלא דאכתי צריך ביאור דהנה עפ"ז יוצא חילוק בין אדה"ז בסידור במ"ש "ונתחייב" וכמבואר לעיל דהיינו דוקא כשעשה את הפעולות, לבין אדה"ז בשו"ע סימן מ"ז סעיף ט' דאומר: "המשכים קודם אור היום יכול לברך כל סדר הברכות חוץ מברכת הנותן לשכוי בינה" ומשמע מפשטות לשונו שיכול לברך אפילו לא נתחייב בהן.

ואולי אפשר לבאר לבאר זה בהקדים דברי אדה"ז בסימן מ"ו סעיף ח' וז"ל: "ובימי הסליחות יברך ברכת התורה קודם הסליחות וידלגנה אח"כ". ולכאורה למה נדרש לחכות עד לאחרי הסליחות לאמירת ברכות השחר וא"א לומר את כולם לפני הסליחות?

אלא די"ל כיון שזהו קודם עלות השחר, ולא שמע עדיין קול תרנגול מצד המציאות, כיון שאין באפשרותו מסיבה כל שהיא (משא"כ שאר הברכות שבידו לעשותם ואינו תלוי בדבר אחר) ולכן עדיף להמתין עד אחרי עלות השחר ולומר את כל הברכות יחד כולל ברכת הנותן לשכוי בינה.

עכ"פ משמע דלפני עלות השחר אינו יכול לברך אם לא נתחייב.

ואולי י"ל עד"ז בענינו בדברי אדה"ז סימן מ"ז סעיף ט' (ע"מ שלא יסתור להנ"ל) במ"ש "המשכים קודם אור היום יכול לברך כל סדר הברכות חוץ מברכת הנותן" דהכונה יכול הוא שמצד המציאות אין משהו שמעכבו מלעשות את הפעולה ואח"כ לומר את הברכה חוץ מקול תרנגול שתלוי בשמיעה ועליו מדובר שם בהמשך הסעיף.