ביאור בשוע"ר סי' רצד ס"ג

[1]) והיינו כשנזכר לאחר שאמר "ברוך אתה ה'", אבל אם נזכר לאחר שאמר "ברוך אתה" לפני שהזכיר ה', יתחיל מיד "אתה חוננתנו" (שוע"ר סי' רצד ס"ז).

[2]) שכן בתחילת התקנה היתה תקופה שהיו מבדילים על הכוס בלבד ויצאו בזה י"ח – ראה שוע"ר שם ס"ב.

[3]) ואפילו איסורי דברי סופרים שיש בהן סרך מלאכה, דהיינו האסורים משום שבות, אך לא אלו האסורים משום עובדין דחול, וכן איסורים התלויים בדבור, חוץ מבקשת צרכיו – ראה שוע"ר שם סי' רצט סט"ו.

[4]) וכ"ה הנוסח לעיל סי' קפח סי"ז. אך לקמן סי' רצט סט"ז הנוסח הוא "ברוך המבדיל וכו'". וכן נהוג למעשה. וצ"ע שהשמיטו כאן.

[5]) להיכר בעלמא ללוות המלך (שוע"ר לקמן שם).

[6]) לקמן שם הלשון "בלא שם ומלכות", וכאן נקט "בלא ברכה", כיון שכאן אינו מצריך לומר "ברוך". אם כי גם האומר "ברוך המבדיל וכו'", אין זו ברכה, שכן "כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה" – ראה שוע"ר סי' ריד ס"א.

[7]) אפילו מלאכה גמורה של תורה.

[8]) סט"ז.

[9]) משמע מלאכה גמורה של תורה דוקא (ואפילו מלאכה קלה כמו הבערה – ראה שוע"ר רצט סי"ח בחצע"ג), ולא סתם איסורי דברי סופרים.

[10]) דהיינו שלא אמר "המבדיל בין קודש לחול".

[11]) טעימה כל שהיא של מאכל או משקה, מלבד מים, שכן מן הדין מותר לשתות מים לפני הבדלה, כדלקמן סי' רצט ס"א.

[12]) אפילו אמר "המבדיל בין קודש לחול", שכן לענין איסור טעימה אמירת "המבדיל" אינה מועילה, כדלקמן סי' רצט סט"ז.

[13]) דהיינו כשעדיין לא עשה הבדלה על הכוס. והחידוש הוא, שלמרות שטעם לפני הבדלה אין זה מונע ממנו להבדיל על הכוס, כי ההלכה היא "טעם מבדיל" (ראה פסחים קז, א. טור ושו"ע סי' רצט ס"ה. וצ"ע שלא הזכירו רבנו לקמן שם, ואלי סמך על מה שכתב כאן). או משום שהיה ניתן לומר שכיון שאינו יוצא בהבדלה שעל הכוס בלבדה (כדלקמן בפנים), משמע שעיקר ההבדלה עתה היא בתפלה כפי התקנה הראשונה, ואם כן היה ניתן לומר שאין שום צורך בהבדלה על הכוס, ולכן בא ומשמיענו שעדיין צריכים אנו להבדלה על הכוס כתקנת חכמים.

[14]) משמעות לשונו הוא, שאף אם הבדיל על הכוס צריך לחזור ולהתפלל ערבית ולהבדיל בתפלה (ודלא כמו שהסתפק בזה הפמ"ג במשב"ז סי' רצד סק"ב). אבל אין הכוונה שצריך גם לחזור ולהבדיל שוב על הכוס, כמו שכתבו בהעו"ב כולל צ"צ ירות"ו ח"ז ע' שיב, כי למה שיבדיל פעמיים על הכוס?

[15]) דהיינו לא שקנסו אותו חכמים על שטעם לפני הבדלה, כמו שכתב המשנ"ב כאן סק"ד, אלא משום שההבדלה עצמה על הכוס אחרי שטעם או עשה מלאכה "אינה כהוגן", ואין בכוחה לבדה להתיר לאדם עשיית מלאכה או אכילה.

[16]) שכן כל ענין ההבדלה על הכוס היא להתיר מלאכה וטעימה אחריה, וזה שאכל או עשה מלאכה לפני ההבדלה, הרי במעשה זה החליש את כוחה של ההבדלה על הכוס (שהרי גם בלא הבדלה על הכוס עשה מלאכה או אכל), והבדלה שכזו צריכה היא לחיזוק ע"י חזרה לתקנה הראשונה של חכמים לעשות הבדלה הן בתפלה והן על הכוס.