כללי - 1107 [גליון]

מאפה קטניות ותבשיל שמעורב בו קטניות (גליון)

הרב מאיר צירקינד

מיאמי, פלורידה

בגליון א'קו כתב הרב שלום דוב בער שוחאט שיחי' בענין קטניות בפסח, ויצא לחדש דלשיטת כ"ק אדה"ז:

א) גזירת קטניות היא על תבשיל שנעשה ממיני קטניות. ושהגזירה היא רק על "מעשה קדירה".

ב) מגדיר אדה"ז, שאיסור קטניות הוא רק כשנתקיימו בו תנאים נוספים (בנוסף להמובא לעיל, שהאיסור הוא על תבשיל), והם: 1) "נפלו עליהם מים" (ומים דוקא). 2) שהמים צריכים ליפול "בענין שכיוצא בזה בה' מיני דגן אסור מעיקר הדין".

ג) מיני שמנים של קטניות מותרים להדלקה. אבל אסורים באכילה.

ומכלל כל אלו, יצא לידון בדברים חדשים דהיינו:

א) שאם נשמרו באופן יבש לגמרי, ואח"כ הוכנו לאכילה בלא שום תוספת מים אזי מותר לאכלם. וכן, אם בישל או אפה בשמן או שאר מי פירות שאין בו חשש של מים – אזי מותר לאכלם.

ב) שאלו העושים פופקורן ע"י מכונת אוויר חם, בלא שום מים, או שמכינים ע"י שמן שאין בו טיפת מים – אזי זה מותר בפסח. וכן בוטנים ("פינאט") שנעשו באפיה בתנור בלא תוספת מים (או אפי' נעשו רק עם שמן, אבל השמן נקי ממים לגמרי), ג"כ יהיו מותרים.

ג) רק באם יש מים ונשאר ליותר מח"י דקות, יש מים ביחד עם מי פירות או מלח שמחמיץ מהר – אזי אסור, אבל אם מקפיד שיהיה פחות מח"י דקות, ואז "בענין שכיוצא בזה בה' מיני דגן" לא יהיה אסור מעיקר הדין, אזי לכאורה יהיה מותר לאוכלו בפסח לכתחילה.

ד) ויוצא שאדה"ז אינו סובר כשהשיטה המחמירה שקטניות אסורים במהותם, ולכן אפילו שמן שנעשה בלא שום מים ייאסר.

ויש לההקשות על מה שכתב הנ"ל "גזירת קטניות היא על תבשיל שנעשה ממיני קטניות, ושהגזירה היא רק על מעשה קדירה, ושאיסור קטניות הוא רק ככשנפלו עליהם מים דוקא ושהמים צריכים ליפול "בענין שכיוצא בזה בה' מיני דגן אסור מעיקר הדין". -ממה שכתב כ"ק בסימן תסד ס"ב "וכבר נתבאר בסימן תנ"ג המנהג במדינות אלו שלא לאכול כלל חרדל בפסח מטעם שנתבאר שם, ואפילו אם קודם הפסח כתשו וטחנו ועירבו עם יין אף על פי כן אין אוכלין אותה בפסח" - הרי אין זה תבשיל ולא מעשה קדירה ולא נפלו עליהם מים, ואם כיוצא בזה בה' מיני דגן היה מותר מעיקר הדין (תסב ס"א וב')?

ויש לידון במה שכתב בנוגע שמן "וממשיך [כ"ק אדה"ז], שמיני שמנים של קטניות מותרים להדלקה. ובסוגריים משמע שאסורים באכילה, ואדה"ז לא מבאר הסיבה לאיסור שמן קטניות, ומכיון שהביאו מיד בהמשך לדבריו שאיסור קטניות הוא רק כשנשרה במים נראה לומר בפשטות שנאסר בגלל שבדרך-כלל הפקת שמן מקטניות (כגון שמן תירס) נעשה ע"י שרייתם (או בישולם) במים, ואז נאסרו, אבל אם היה נעשה שמן בלא שום תערובת מים כלל, אזי היה מותר באכילה. וזה מתאים להמובא בתרומת הדשן סי' קיג, ששמן קטניות אסור בגלל שנשרה במים מקודם. עכ"ל.

ואני אומר, אדרבא, ממה שלא חילק כ"ק בדבר נראה להדיא שאין חילוק ושניהם אסורים.

וגם נעלם ממנו דברי כ"ק אדמו"ר הצ"צ בשו"ת או"ח סימן נז, וז"ל: "אך מ"מ להקל על העניים בשעת הדחק יש להקל לעשות שמן ממיני קטנית באופן שיתנו הקטנית בתנורים חמים קודם הלתיתה ושיהי' התנורים חם הרבה עד שיהיו כאפויים. וא"כ הוה להו כקימחא דאבישונא דה"ל אפוי ואינו בא לידי חימוץ מדינא אפי' בחמשה מינים כמ"ש רש"י (דל"ט סע"ב) וכ"ה בהרמב"ם פ"ה מהל' חמץ ה"ה כרמל כו' שמא כו' ובקטניות בכה"ג אין לגזור ועי' תשו' מהר"מ בהגמי"י פ"ה אות ד'. וגם הלתיתה יהי' במים רותחין דה"ל כחלוט או אף אם יהי' הלתיתה תחלה ברותחין ואח"כ האפייה דנראה שגם אחר הלתיתה אינו בא לידי חימוץ אף אם נתקרר בינתיים כדמשמע במשנה ס"פ כל שעה אין שורין את המורסין לתרנגולים אבל חולטין והרי יתקרר אח"כ קודם שתאכלנה התרנגולים. ש"מ דמשהוחלט אינו בא לידי חימוץ. ול' הרע"ב שם צ"ע דלא משמע ממנו כן ואפשר יצא לו כן ממ"ש בגמ' האפוי והמבושל והחלוט וקאמר דאפוי שבשלו אינו בא לידי חימוץ משמע בחלוט כשמבשלו צריך ליזהר שלא יבא לידי חימוץ וצ"ע". עכלה"ק.

נראה להדיא שאעפ"י שס"ל "ובקטניות בכה"ג אין לגזור" מ"מ לא רצה להקל בדבר אלא על העניים ובשעת הדחק.

וכן מה שכתב הנ"ל "תנאי שני בהמשך להנ"ל: שהמים צריכים ליפול "בענין שכיוצא בזה בה' מיני דגן אסור מעיקר הדין", דהיינו שצריך להיות נעשה באופן שאם היית שופך זאת על קמח חיטה זה היה נהיה חמץ. ונראה שרק באם יש מים ונשאר ליותר מח"י דקות, יש מים ביחד עם מי פירות או מלח שמחמיץ מהר – אזי אסור, אבל אם מקפיד שיהיה פחות מח"י דקות, ואז "בענין שכיוצא בזה בה' מיני דגן" לא יהיה אסור מעיקר הדין, אזי לכאורה יהיה מותר לאוכלו בפסח לכתחילה". עכ"ל.

יש להקשות למה לא כתב הצ"צ עיצה זו כשהשיג על החיי אדם וז"ל: "וראיתי בספר חיי אדם כלל קכ"ו ס"א שכ' בשעת הדחק שאין לאדם מה לאכול מותר לבשל קטניות. ולא ידעתי מנ"ל זה. דמכל האחרונים לא שמענו זה וכמש"ל בשם הא"ר. וגם בתה"ד שנתחבט להתיר בהנאה ושאינו אוסר במשהו. ואי איתא דבשעת הדחק מותר באכילה לגמרי א"כ פשיטא דאינו אוסר במשהו. גם לפמ"ש הפר"ח והח"מ דמנהג זה ה"ל מנהג שנהגו לסייג וגדר וה"ל כמנהג בני בישן בפרק מקום שנהגו (ד"נ ע"ב). וכ"מ עוד בפר"ח סי' תצ"ו בדיני המנהגות ס"ט דה"ל כמנהג דבני בישן. וא"כ שם אמרו בגמ' בפי' אנן לא אפשר לן. ואפ"ה אסר להם. ואף לפמ"ש הפר"ח דמהני התרה. מ"מ בלא התרה א"א אפילו בשעת הדחק". עכלה"ק. -לסברתו היה לו להצ"צ להמציא עצה הנ"ל!

וממשיך שם הנ"ל לבאר סעיף ז:

"אם עירב קמח חטים עם קמח אורז ועשה מהם מצה, אם יש בה טעם חטים – הרי היא כאלו היתה כולה מחטים, וכשאוכל כזית ממנה יוצא ידי חובתו אף על פי שרוב כזית זה הוא אורז, לפי שטבע האורז להגרר אחר החטים ונשתנה טעמו לטעם חטים כשהן מעורבים עמו..."

"בסעיף זה דן אדה"ז אודות דין מצה העשויה מתערובת של קמח מחמשת מיני דגן עם קמח של קטניות. אבל כאן אדה"ז לא מזכיר כלל וכלל את דין קטניות במצה זו, דלכאורה לאחר שדן בארוכה בדין קטניות – הנה היה ראוי להעיר אם מצה זו כשרה רק בדיעבד בגלל קטניות, וכיו"ב.

ולכאורה יש לבארו בארבעה אופנים:

(א) כאן אדה"ז חוזר לדון בזה מדינא דגמרא, דהיינו בהמשך להמובא בתחילת הסימן, שקטניות מותרות. אלא דזה אינו מסתבר, שהרי הביא זה מיד אחר שדן בארוכה בגדר קטניות בזה"ז, והיה צריך להעיר ע"ז.

(ב) מצה העשויה מתערובת קמח חיטה וקמח קטניות מותרת מדין קטניות בגלל שכאן נתערב וכבר לא ניכר עליו שהוא קטניות. ולפי זה, יהיה מותר לבשל קטניות מעורבים עם מין אחר באופן שלא יהיה ניכר שזה קטניות (כגון לעשות קציצות בשר ולהוסיף לזה קמח תירס או קמח אורז בכדי לדבק הבשר).

יש להקשות על סברא זו מסימן תסד ס"ב (המשך ממה שנזכר לעיל) "דכיון שהחרדל הוא עיקר והוא ניכר ונראה אין זה נקרא תערובת שמתירין אותו אפילו בתוך הפסח כמו שנתבאר שם, ועוד שלא הקילו אלא בהתערובת שנעשה מאיליו אבל המערב בידים כדי לאכול התערובת בפסח אין מתירין לו לאכלה".

(ג) מאפה העשוי מקמח קטניות אינו בכלל הגזירה, כי רק תבשיל נאסר, ולכן אם עשה כל דבר מאפה מקמח קטניות – מותר לאכלו (והסיבה שאדה"ז מביא דוגמא של תערובת הוא מאחר ודן לענין אם יוצא ידי חובת מצה, אבל לענין אכילתו בפסח – יהיה מותר אפילו אם הוא עשוי רק מקטניות). ולפי זה יהיה מותר לאפות עוגות וכיו"ב מקמח תירס בפסח, אפילו אם נתערב עם מים.

יש להקשות כנ"ל, למה לא כתב הצ"צ הנ"ל עצה זו להעניים?

(ד) מאפה העשוי מקמח קטניות כן נכלל בגזירת איסור קטניות, אלא שכאן המדובר במצה ולא במאפה סתם, דהיינו שהקפידו שלא יחמיץ (פחות מח"י דקות, בלי ערבוב מי פירות או מלח, אלא רק מים, וכו'), ולכן מותר לאכלו. ולפי זה, יהיה מותר לאכול מאפה העשוי מקמח קטניות בתנאי שלא נפל עליו מים כלל (כגון שרק השתמשו עם מי פירות), או שנעשה בהקפדה כאילו הוא קמח מחמשת מיני דגן, ואז אין עליו איסור.

יש להקשות כנ"ל בסברתו השניה! וגם למה לא כתב הצ"צ הנ"ל עצה זו להעניים?