סוף זמן קריאת שמע - 1100 [מענה לגליון]

הרב יצחק ישראל דוב גרינוואלד

ברוקלין נ.י.

אני מודה להרב מ. צירקינד שי' על שלקח מזמנו לעיין בדברינו, והעיר כמה הערות חשובות ומועילות, ואשיב על דבר דבר כפי האותיות והמספרים שבדבריו.

[א] סוף זמן קריאת שמע

האם כותבים "לערך" גם לקולא

1) סמך לזה יש בגמרא סוכה (לב, ב): "אימר דאמרינן 'לא דק'? לחומרא! לקולא מי אמרינן 'לא דק'?!". אבל שם נכתב המספר בלי תוספת המלה "לערך", ויש מקום לטעות שזה מדוייק. לכן רק לחומרא אפשר לעשות כן. אבל כאן הלא אדה"ז כותב בפירוש שהזמן שכתב הוא רק "לערך", וממילא צריך כל אחד להבין שאי אפשר לסמוך על הרגע האחרון. ובפרט שלענין למעשה מחמיר להקדים זמנו הרבה, ומטעם אי-דיוק השעון, וממילא לא יצא מכשול מן הזמן שכתב. וזה לא דמי להנאמר בחק יעקב שציין אליו.

שעות זמניות ע"פ הנץ והשקיעה האסטרונומיים

2) לפי הצעה זו שרבינו הזקן חישב הנה"ח כאן באופק ליאדי כאשר השמש 90° מן נוכח גובה הראש, דהיינו 0° בגובה האופק, אכן יוצא זמן הנה"ח 4:27 בבוקר על השעון הנהוג היום, שהוא בדיוק 3:30 אחר חצות לילה. גם הזמן לסוזק"ש לפי זה הוא 8:41, שהוא 7:44 אחר חצות לילה.

אם נלך בדרך זו, יש מקום לדון:

כאשר השמש נמצאת במעלת האפס באופק, אז חצי השמש למעלה מן האופק וחצי השמש מתחת. על פי ההלכה, כאשר חלקו העליון של השמש בלבד הוא מעל האופק הוא יום גמור לכל הענינים. מוסיף עליו הנץ האמיתי והשקיעה האמיתית שגם כאשר קרני השמש ניכר עדיין על ראשי ההרים הגבוהים יום הוא (למי שיודע כיצד לחשבו על נכון). א"כ קשה איך חישב רבינו הזקן את הנה"ח במעלת האפס נגד ההלכה?

לכך הביא רמ"צ כמה ראיות שאכן יש מקום לנה"ח ושקיעה"ח האסטרונומיים בהלכה:

ראשית הביא את הרמב"ם (הלכות קידוש החודש פרק ט ה"ד) שכותב: "תקופת ניסן לפי חשבון זה אינה לעולם אלא או בתחלת הלילה או בחצי הלילה או בתחלת היום או בחצי היום." וכותב נמצא שתחילת (היום ו)הלילה הוא בדיוק שש שעות (לפני או) אחר חצות היום, זאת אומרת 90°.

אך יש להעיר מדברי הרמב"ם שם בהלכות קידוש החודש (פ"י ה"ז): "וחשבון שתי תקופות האלו שבארנו דרכם הכל בקירוב הוא ובמהלך השמש האמצעי, לא במקומה האמתי. אבל במקום השמש האמתי תהיה תקופת ניסן בזמנים אלו בכמו שני ימים קדם שתי התקופות שיוצאין בחשבון זה. בין בחשבון מי שחשב רביע יום גמור בין לְמי שמחשב לפחות מרביע יום." א"כ לכאורה אין להביא ראיה מזה. ועי' 'לקוטי שיחות' חט"ז (עמ' 576).

שנית הביא מכך כי "השיטה ששיעור מיל הוא 24 דקות מבוססת על דברי הגמרא (פסחים צג, ב): 'מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים חמשת מילין. פשו לה תלתין. חמיסר מצפרא לפלגא דיומא, וחמיסר מפלגא דיומא לאורתא.' ומדובר שם מהילוך אדם בינוני וביום בינוני דתקופת ניסן ותשרי שהימים והלילות שוין, כמו שכתב רש"י שם (ד"ה כמה מהלך). וכאשר מחלקים 12 שעות (720 דקות) לשלשים חלקים מגיע 24 דקות לכל חלק. ובמציאות, 12 שעות בדיוק יש רק מן הנה"ח האסטרונומי עד שקיעה"ח האסטרונומית, אבל מהנץ הנראה עד השקיעה הנראית יש יותר מזה."

אבל גם מזה אין להביא הוכחה למעשה לענין שעות זמניות. כי שם מדובר בשיעור קבוע של מהלך מיל, שהוא 24 דקות קבועות בלתי משתנות, המיוסד כאמור על האדם הבינוני וביום הבינוני, והכל על החשבון הממוצע – כלומר ע"פ חשבון "יום" (מנה"ח עד השקיעה) שהוא בדיוק מחצית מן 24 שעות, שזה קיים רק במציאות האסטרונומית. (בדומה ל"מהלך האמצעי" שכתב הרמב"ם בקידוש החודש).

שלישית הביא מה שהרמב"ם כתב בפירוש המשנה במסכת פסחים פרק ג ששיעור מיל כדי שני חומשי שעה, דהיינו 24 דקות. ושם פרק ט כתב: "מודעית, מקום בינו ובין ירושלם חמשה עשר מיל, והוא שיעור שיהלך אדם ברגליו הילוך בינוני מעלות השמש עד בין הערבים." ובהלכות קרבן פסח (פרק ה ה"ט) כותב: "מי שהיה בינו ובין ירושלים יום ארבעה עשר עם עליית השמש חמשה עשר מיל או יתר הרי זה דרך רחוקה. היה בינו ובינה פחות מזה, אינו בדרך רחוקה מפני שהוא יכול להגיע לירושלים אחר חצות כשיהלך ברגליו בנחת." וקשה אם כן שאם עומד בערב פסח בבוקר בדיוק ט"ו מיל רחוק מירושלים בשעה שהחמה עלתה עד הנץ האמיתי (91.583° לפני חצות), אך עדיין לא הגיעה אל הנץ האסטרונומי (90° שהוא בדיוק שש שעות לפני חצות), הרי הוא פטור מן קרבן פסח! אבל הלא יום הוא מן הנץ האמיתי?! עכ"ד בקיצור.

אבל כפי שביארתי שהשיעור "שני חומשי שעה" (24 דקות) בנוי על חשבון ממוצע של יום של 12 שעות מדוייקות, שהן מחצית מן 24 שעות, קשה לקבל דברי הרמב"ם כאן כמדוייקים כפשוטם.

ובפרט שדברי הרמב"ם כאן (שנאמרו בסתמא על כל שנה ושנה) יתכנו רק אם יתקיימו שני תנאים: א) תקופת ניסן מחושבת באמת בחשבון מדוייק; ב) תקופת ניסן חל לעולם בערב פסח. אבל בפועל: א) כבר הבאתי שהרמב"ם כותב להדיא שתקופת ניסן הן לרב אדא והן לשמואל הם רק ע"פ מהלך האמצעי. ב) תקופת ניסן לא חל תמיד בער"פ.

ועוד ראיתי בתשובת הגאון בעל 'אגורה באהלך' זצ"ל (נד' בקובץ עץ חיים ח"ט עמ' רה) שהקשה קושיא עצומה: "ערב פסח חל על הרוב בחודש אפריל, ולכל היותר בסוף חודש מערץ (כל י"ט שנה משתווה תאריך חשבון לוחנו עם חשבון לוח העמים להבדיל), והלא יום בינוני שהיום והלילה שוין הוא במערץ 16 או 17[1], וא"כ איך אפשר לומר שנקטה הגמ' [פסחים צג, ב] חשבון שהוא בכלל לא שייך ביום שידובר בה דהיינו ערב פסח, שאז כבר נתארך היום קצת, וממילא שנתארך הזמן שבין העלוה"ש להנה"ח ושבין שקיעה"ח לצאה"כ, וצריכין לחשוב שעות זמניות ואסטראנאמיים כפי חשבון". עכ"ל. ואם נקבל דברי הרמב"ם שמקורו בגמרא הנ"ל בדיוק המירבי צע"ג.

גם אפשר לחלק בין לשון "עם עליית השמש", לבין לשון "הנץ החמה" שכתב הרמב"ם בהלכות ק"ש (פ"א ה"י והי"א) ותפלה (פ"ג ה"א). ש"הנץ החמה" הוא מלשון "הנצו הרימונים" (שה"ש ו, יא) כמו שכתוב ברבינו יונה על הרי"ף (ברכות ד, ב ד"ה עד), וביאר: "כלומר... שעה שחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים". וכן בשביתת יו"ט (פ"ח הי"ח) ואיסורי ביאה (פ"ו הי"א) ופרה אדומה (פי"א ה"ב) ועדות (פ"ב ה"ה) שבכל אלו נקט הרמב"ם הלשון "הנץ החמה", וכאן נקט "עם עליית השמש". סמך לחילוק זה נמצא ב'כסף משנה' בהלכות ק"ש (שם) בשם מהר"י אבוהב.

אמנם יש להביא ראיה לחשב שעות זמניות מהנץ להשקיעה האסטרונומיים מן הטעם שכתבו לחשב שעות היום בשעות זמניות מנה"ח לשקיעה"ח ולא מן עלוה"ש עד צאה"כ. ב'לבוש' או"ח סי' רלג (ס"א) כתב: "דשש שעות שאמרו בכל מקום רצה לומר שעות זמניות... ונראה לי שרצה לומר י"ב שעות מעת זריחת השמש עד עת השקיעה, שכן הוא משמעות כל ספרי התכונה". וכ"כ עוד בסימן רסז (ס"ב) על ה'תרומת הדשן': "ולדידי נראה לי מתוך דברי התוכנים האלקיים בפשיטות שטעות גמור הוא, ולא היה דעת רז"ל מעולם רק מעת זריחת השמש ואילך עד השקיעה."

והדברים יותר מבוארים בביאור הגר"א סי' תנט (על השו"ע ס"ב): "ושיעור מיל כו', כ"כ בתרומת הדשן... וטעות גדולה הוא, שכן כתבו כל התוכנים שבתקופת ניסן ותקופת תשרי שהן ימים בינונים י"ב שעות מנץ החמה עד השקיעה... וכן בקו השוה שכל ימים ולילות שוות אינן אלא מנה"ח עד שקיעה"ח, אבל מעלוה"ש עד צאה"כ הרבה יותר היום על הלילה". (וראה גם לשון אדה"ז בשו"ע בהלכות פסח (סי' תנט ס"י) "ואינן נקראין ימים בינונים אלא לפי שמהנה"ח עד שקיעתה הוא כמו משקיעתה עד הנצה, ולפי זה על כרחך יש מהנה"ח עד שקיעתה י"ב שעות בינונית".)

ובספר 'הזמנים בהלכה' (ח"א פי"ג) מאריך בזה, ומסיק (בסי"ב): "לשיטה זו שגדרי יום ולילה לענין מנין השעות הם כגדרי היום התוכני מהזריחה עד השקיעה, צ"ל דהיינו משעת זריחת מרכז גוף השמש עד שקיעת מרכז גופה, וכגדרי היום התוכנים, שכן רק באופן זה – שעליית ושקיעת גוף החמה שייכים ליום וללילה בשוה – היום והלילה בתקופת ניסן ותשרי שוים. שאם שיעור עליית שניהם שייך ליום – כגדרי חז"ל, אין היום והלילה שוים... ובימינו, בלוחות הנדפסים, מחושבת שיטה זו ע"פ חלוקת היום מהנץ ההלכתי עד השקיעה ההלכתית, וצ"ע."

ובמה שמסיים במנהג לוחות הנדפסים, יש להעיר שמדפיסי הלוחות לא לקחו בחשבון דעת אדה"ז שהנץ והשקיעה הקובעים בהלכה הם הנץ והשקיעה האמיתיים, ולא הנראים. לכן אין לנו להתחשב במנהג זה, רק להתעמק מהי דעת אדה"ז.

לכן למסקנא אני רואה שתי אפשרויות בדעת רבינו, האחת חישוב היום מהנץ עד השקיעה האמיתיים ע"פ סתימת לשון אדה"ז בהל' קרי"ש "נץ החמה", וע"פ הסברא כי רק לשקיעה זו קורא רבינו אמיתית, וממילא גם להנץ אמיתי. ולכך נקט רבינו אצל הזמנים לנה"ח וקרי"ש שהזכיר שזה רק "לערך", כי להלכה אין מתחשבים בהנץ האסטרונומי. והאפשרות השניה לחשב זמני היום מהנץ עד השקיעה האסטרונומיים כי זה תואם יותר עם הזמנים שנקבו בסידור בהלכות קרי"ש, וכוונת רבינו ב"לערך" שהזמנים שכתב הם רק ביום הארוך, ובשאר הקיץ משתנה.

לכן בוודאי צריכים להחמיר בדאורייתא לקרוא שמע לפני סוף זמן לחישוב הנץ ושקיעה האמיתיים. אך אם הפסיד זמן זה יש לו להזדרז לקרוא אולי יספיק הזמן לפי חישוב נץ ושקיעה האסטרונומיים, ושמא זמן זה הוא הנכון.

ולענין שאר זמני היום, בדרך כלל הזמן לחישוב מהנץ עד שקיעה האמיתיים הוא לחומרא, ובדרך כלל נוגעים רק לדרבנן, אבל לא כדאי לעשות בלוח אחד שני זמנים כי זה רק יבלבל.

"במדינות אלו" האם הכוונה על מקומו ממש

3) שאל, כיצד כתבתי על ה"במדינות אלו" שנזכר בסידור אדה"ז אצל קרי"ש, שעל כרחך אין הכוונה על ליאדי ממש, ואילו לענין זמן לילה לענין קרי"ש של ערבית שאדה"ז כותב ב'סדר הכנסת שבת' ש"במדינות אלו" יש להמתין בקיץ שעה אחת אחר השקיעה, שם כתבתי שזה נאמר על מקום ליאדי. ואם אומרים שה"במדינות אלו" קאי על מקום בו תואם נה"ח אמיתי של 3:30 אחר חצות לילה, הרי זה במקום 52° צפון, וא"כ גם השעה אחר השקיעה לקרי"ש של ערבית נאמרה במקום זה, ואז יוצא זמנו משהו פחות מן 7 מעלות (אם מחשבים אחר השקיעה בגובה פני הים), ומשהו פחות מן 7.6 (אם מחשבים אחר האמיתית). והיא הערה חזקה.

והתשובה לזה, עיין ב'סדר הכנסת שבת' על ביאור הרשדב"ל (עמ' כה הע' 39) שהעלה אפשרות לומר שה"במדינות אלו" קאי על מרכז רוסיא הלבנה שהם לערך 53° רוחב, ודחאו לפי שהחשבון שכתב רבינו לצאה"כ בינונים בימים השווים 20 דקות בארץ ישראל וחצי שעה "במדינות אלו" מתאים יותר לרוחב עיירות לאזני-ליאדי.

על פי זה יש לנו שתי אפשרויות לגבי ה"במדינות אלו" שנזכר בהלכות קרי"ש: א) או שזה מחייב שגם שם נכתב על אופק ליאדי, ב) או שזה לא מחייב, ואפשר ששם הכוונה למקום יותר נוטה לדרום. והנפקא מינא הוא כיצד מפרשים את ה"לערך" שנזכר שם.

ובדרך אגב, כאן המקום להעיר למה שכתוב בספר 'קנה וקנמון' (סי' א אותיות ג-ה), שמחדש שדברי אדה"ז ב'סידור' לגבי זמן קרי"ש נאמר באופק כמו מקומו קאשוי (הנקראת קאשיצא, ויושבת על 48.7°). ומה שכתוב ב'סידור' לגבי ספירת העומר שעלוה"ש הוא בקיץ בחצות זה נאמר באופק פטרסבורג. וכוונתו הסביר שם שבאופק קאשוי הנה"ח הוא בשעה 3:30, ושקיעה"ח בשעה 7:30, וזהו לפי שעון סטנדרטי שהוא הכיר (וליותר דיוק ביום יוני 20 נה"ח בשעה 3:32 ושקיעה"ח בשעה 7:41).

אמנם הלא בזמנו של רבינו הזקן לא היה עדיין שעון סטנדרטי, אלא שעון מכוון לשעת חצות, וכבלשונו הזהב "שבמדינות אלו הנץ החמה בקיץ בערך ג' שעות ומחצה אחר חצות לילה". וחצות בקאשוי ביום הארוך הוא בשעה 11:37, ולזה קראו בעבר 12:00, א"כ 3:32 הוא 3:55 לפי שעון המקומי-שמשי הישן.

ועוד, שבאופק קאשוי סוזק"ש לפי חשבון רביע היום מנה"ח עד שקיעה"ח שהוא כתב יוצא 7:30 (וליותר דיוק 7:34), ולפי מה שכתוב ב'סידור' שם סוזק"ש הוא 7:45 לערך. וזה תואם בדיוק (או בערך) על אופק ליאדי דוקא ע"פ שעון שמשי.

ויש שם עוד דברים שלא זכיתי להבין, והמעיין שם יראה שבמכ"ת נעלם ממנו גם שהמציאות היא שבחורף הנשף מתארך מבניסן ותשרי, כמו שמוכח ממה שהקשה (באות ה בסוגריים) על תשובת המהרש"ג (ח"ב סי' לד) המובא ב'קצה המטה' על ה'מטה אפרים' (סי' תרב ס"ק יא). וראה בשו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' עה) שהתמרמר על המקשה על דבריו בלי הידיעות הנחוצות בענינים אלו. (ובדברי המהרש"ג עצמו לגבי עלוה"ש כבר נו"נ כמה).

[ב] להחמיר נגד אדה"ז

לא היתה כוונתי שאסור להחמיר, אלא שלפי אדה"ז אין טעם להחמיר. ואם נמצא מי שרוצה להחמיר יכול להחמיר על עצמו בלבד, אבל לא על אחרים.

[ג] שיעור מיל לדעת אדה"ז

גדולים וטובים ממני כבר עסקו בזה. עי' מש"כ הרשד"ב לוין ב'סדר הכנסת שבת' עם ביאורו (עמ' מו), הרי"י פייגעלשטאק (שם עמ' צח-קא) ובמה שצויין שם. וקוטב הדברים שאדה"ז פסק כעולא רק בשיעור מיל שהוא 24 דקות, אבל בשיעור אורך הנשף פסק כרבי יהודה ששיעורו ד' מיל של 18 דקות.

ובמיוחד נראה הטענה שסתירה זו נמצא בפירוש המשניות להרמב"ם גופא, שבריש ברכות כתב ששיעור עלוה"ש הוא שעה וחומש, ואילו בפסחים כתב ששיעור מיל הוא 24 דקות. וכדרכם ראיתי גם שמפרש הרב יעקב גרשון וייס בספרו 'יום ולילה של תורה' (ירושלים תשע"ה, עמ' רי-ריד) בתירוץ סתירת הרמב"ם. ובזה הרווחנו שהרמב"ם לא חזר בו, ואדה"ז סובר ממש כהרמב"ם, ולא צריכים לחדש בדעת אדה"ז ספיקות וספק וספיקות, והכל על מקומו יבא בשלום.

ועל כולם, הלא אדה"ז דוחה שיטת ר"ת מחמת שזה מתנגד להחוש, שהמציאות בעלוה"ש תואמת עם המציאות בזמן יציאת כל הכוכבים. והנה הנשף של 18 מעלות קשה לראותו בעין ערומה, וכ"ש נשף של 20 מעלות שנחלקו בו התוכנים הקדמונים אם קיים. א"כ איך אפשר לומר שרבינו הזקן נוקט זמן עלוה"ש 120 דקות (26 מעלות), אשר רחוק מן המציאות פי כמה?! וגם הזמן של 96 דקות (בערך 21 מעלות) רחוק מן המציאות. וכך העיר בשו"ת 'אגורה באהלך' (ח"ב סי' קלו אות ב).

[ד] דעת הרמב"ם לאמיתו

הביא דברי ספר 'אילם' שלהרמב"ם שיעור עלוה"ש הוא 18 19 או 20 מעלות. וראה בספר 'הזמנים בהלכה' (ח"א פכ"א) שהאריך בזה באופן תמציתי, ובמה שיש לדון בזה.

ושם בעמוד ר מעלה את האפשרות לומר, "שהרמב"ם הביא את גובה האטמוספירה – הנזכר בספר הנשפים שם – לציון גבהו המירבי הקובע את משך הדמדומים האסטרונומי, אף שלדעתו הנשף ההלכתי קצר ממנו, והוא 72 דקות בא"י, והיינו כשמצב השמש 16.1 מעלות תחת האופק."

ועל הקושיא אם הרמב"ם סובר כ' מעלות, אז צריך להיות הנשף 80 דקות – לפי מה שכתב ב'הזמנים בהלכה' מתורצת קושיא זו.

ובאמת הגר"א בביאורו (או"ח סי' רסב) מביא מן הרמב"ם והאבן עזרא שיעור שעה ושליש, שהוא כ' מעלות, וביאר ששיעור הרמב"ם וראב"ע נאמרו על קו השוה, ושיעור הגמרא שעה וחצי נאמר על אופקם בא"י. (וכנראה שהגר"א מגיה ברמב"ם "שעה ושליש").

אמנם הגר"א ב'שנות אליהו' ריש ברכות פירש באופן אחר את דברי הרמב"ם, ושיעור "שעה וחומש" הוא בדוקא דהיינו 72 דקות, ובא"י, וכדלקמן. (וכן כתב בביאור הגר"א סי' תנט, אך דבריו שם מבולבלים קצת, כי הם מן הליקוט, ומקורו מספרו 'שנות אליהו' שם. ה'שנות אליהו' נכתב לעת זקנותו, ו'ביאור הגר"א' המקורי על השו"ע נכתב בצעירותו, רק המדפיסים שילבו בו כמה דברים ממקומות אחרים שכתב אחר זמן. ראה גם ב'הקדמת המסדר' ל'ביאור הגר"א' בריש או"ח. ובסי' תנ"ט הכניסו דבריו מ'שנות אליהו', וההמשך לא מובן כל כך, וראה ב'חילופי גרסאות' סנהדרין דף מ"א ע"ב).

[ה] בגמרא מוכח שעלות 19 מעלות

ולגבי שיטת רש"י, אין ספק שלפי רש"י למסקנא שיעור מיל הוא 22 וחצי דקות. וכן דעת ה'חק יעקב' (סימן תנט סק"י). ובשו"ת 'חתם סופר' (חאו"ח סי' פ) כותב שהחק יעקב "האריך והוכיח בראיות ברורות שאין עליהם תשובה".

אבל הגר"א ב'שנות אליהו' (ואו"ח סי' תנ"ט) מבאר את דעה ששיעור מיל הוא 18 מינוט (וכן דעת ה'תרומת הדשן' סי' קכג, וכן מוכח מכמה ראשונים שנקטו כן כגון הרמב"ן ב'תורת האדם' ועוד), ומפרש את מסקנת הגמרא שיש 40 מיל רק מנה"ח עד שקיעה"ח ונוסף לזה יש בבוקר עוד 4 מיל (שהוא אחד מעשרה ב"יום" שבין נה"ח לשקיעה"ח), וכן בערב יש עוד 4 מיל בנוסף ל-40 מיל, דהיינו שיש ס"ה 48 מיל מן עלוה"ש עד צאת כל הכוכבים. ובזה מפרש את דברי הרמב"ם שכתב שעלוה"ש מקדים לעליית השמש "שעה וחומש". (אמנם עדיין יש להעיר מגובה הקיטורים נ"א מיל שהזכיר הרמב"ם, שהוא כאמור 19-20 מעלות, וצ"ע).

ויש להעיר שאדה"ז בשו"ע בהלכות פסח (סי' תנט ס"י) ציין לדברי 'חק יעקב' אלו רק על מה שכותב "לפי שיש אומרים שימי ניסן ותשרי שאדם יכול להלוך בהם ארבעים מיל מעמוה"ש עד צאה"כ יש בהם יותר מי"ב שעות בינוני[ו]ת..., ואינן נקראין ימים בינונים אלא אלא לפי שמהנה"ח עד שקיעתה הוא כמו משקיעתה עד הנצה...". אבל את מסקנת ה'חק יעקב' ששיעור מיל הוא 22 וחצי דקות לא הביא, והכריע להלכה כדעת הרמב"ם שהוא 24 דקות, ואת הדעה הראשונה השאיר על 18 דקות למיל וכדעת ה'תרומת הדשן'.

סוף דבר

א. יש סמך גדול לחשב זמני היום מהנץ החמה האסטרונומי (0° באופק) עד שקיעת החמה האסטרונומית (0° באופק). אבל למעשה סתימת לשון "הנץ החמה" שב'סידור' אדה"ז בהלכות קריאת שמע משמע הנץ האמיתי, וכדברי רבינו יונה שהנץ החמה הוא מלשון הנצו הרימונים, "כלומר... שעה שחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים", (והוא בשעה שחמה 1.583° תחת האופק). ובמיוחד לענין קרי"ש דאורייתא יש להחמיר, ובפרט אחר שרבינו מזהיר להקדים הרבה מחמת אי-דיוק השעונים.

ב. לגבי שיעור עלות השחר נראה שהוא 72 דקות בא"י בימים הבינונים, המיוסד על ד' מיל של 18 דקות, והבאנו תירוץ הגר"א שמיישב קושיית ה'חק יעקב' על זה. שיעור עלות השחר מחשבים לכל מקום בעולם ע"פ חשבון עומק השמש במעלות.

ג. יש סברא גדולה לומר שאלו ה-72 דקות מחשבים לאחור מן "הנץ האסטרונומי" (0° מעלות) וא"כ יוצא זמן עלות לערך 15.24 מעלות תחת האופק. הסברא לכך, כי ע"פ הגמרא 72 דקות הם "אחד מעשרה ביום" מן הנץ עד השקיעה, דהיינו מן 12 שעות שהם 720 דקות, ורק מן הנץ האסטרונומי עד השקיעה האסטרונומית יש ביום בינוני 12 שעות בדיוק. ואם מחשבים אלו ה-72 דקות לאחור מן הנץ האמיתי, נמצא שיש פער של בערך ארבע דקות בין ה-72 דקות (בין ה"אחד מעשרה") לבין ה-12 שעות (ה"ביום").

אבל למעשה אין בזה הוכחה גמורה, ומסתבר לומר שכשם שבלילה מחשבים שיעור בין השמשות (ג' רבעי מיל שהם 18 דקות) אחר ה"שקיעה האמיתית", כך בבוקר לגבי עלות. לכן אין לזוז מן עלות המיוסד ע"פ חישוב לאחור מן "הנץ האמיתי", דהיינו 16.9 מעלות.

אבל עלות השחר ע"פ 16.1 מעלות הנמצא בהרבה לוחות נפוצים (לוח פרימאק, זמנים.קום, חב"ד.אורג ועוד), מיוסד על 72 דקות לפני "הנץ הנראה", ולפי אדה"ז אין זה הנץ שמתחשבים בו בהלכה.