סוף זמן קריאת שמע - 1100 [גליון]

הרב מאיר צירקינד

מיאמי, פלורידה

בגליון א'צד עמ' 60 כתב הרב י.י.ד.ג. שי' אודות זמני היום במשנת כ"ק אדמו"ר הזקן נבג"מ זי"ע, ובאתי להעיר כמה הערות.

[א] סוף זמן קריאת שמע

לשון אדה"ז בסידורו בהלכות קרי"ש: "זמן ק"ש של שחרית שהוא רביע היום צריך ליזהר במאד בקיץ ביותר שלא לעבור הזמן כי הוא יותר מוקדם בקיץ, שבמדינות אלו נץ החמה בקיץ הוא בערך ג' שעות ומחצה אחר חצות לילה, ורביע היום ארבע שעות ורביע, נמצא כלה הזמן בג' רביעי שעה שמינית. ולפי שמורי השעות אין כולם הולכים באמת, והוא ספק של תורה, וגם אין ראוי לצמצם, לכן צריך ליזהר לגמור קריאת שמע בסוף שעה שביעית בקיץ."

וע"ז כתב שם: הנץ החמה בגובה פני הים ביום הארוך (יוני 21) הוא 4:19 בבוקר. חצות היום לפי שעון הנהוג שם ביום זה וביום הקודם הוא 12:57, כך שגם חצות הלילה הוא כך. נמצא כי 4:19 על השעון של היום הוא 3:22 שעות אחר חצות הלילה.

ברם, נץ החמה אמיתי (1.583 מעלות תחת האופק) בליאדי ביום הנ"ל הוא בשעה 4:11 על השעון, שהוא 3:14 אחר חצות הלילה. א"כ יוצא שזה יותר קרוב לג' שעות ורבע אחר חצות מלג' שעות וחצי. וניתן להוכיח לכאורה שרבינו חישב ע"פ הזריחה בגובה פני הים.

אבל אין זה מוכרח, שהרי רבינו כתב שזה "בערך ג' שעות ומחצה", וכתב שזה "במדינות אלו" ולא רק במקומו ממש, והרי גם אם נאמר שכוונתו על נה"ח מדוייק בגובה פני הים צריכים עדיין לתרץ האי-דיוק בהלשון "בערך" שכתב, ועם נה"ח אמיתי ל"בערך" גדול יותר.

גם בסו"ז קרי"ש שרבינו כתב יש לדון, שזל"ק: "נמצא כלה הזמן בג' רביעי שעה שמינית", זאת אומרת 7:45 אחר חצות הלילה. ורביע היום לחשבון מן נה"ח ושקיעה"ח בגובה פני הים הוא 8:37 על שעון הנהוג, שהוא 7:40 אחר חצות לילה. ואילו להחשבון מנה"ח אמיתי עד שקיעה"ח אמיתית הוא 8:34 על שעון הנהוג, שהוא 7:37 אחר חצות לילה. וגם מזה אין להוכיח כלום, שבין כך ובין כך הזמן שנקט הוא על כרחך "בערך". עכ"ד.

האם כותבים "לערך" גם לקולא

ויש להעיר:

1) לפי שני המהלכים קשה לי, כי בהלכה כותבים "לערך" רק כאשר זה לחומרא ולא כאשר זה לקולא. דומה לזה ראה חק יעקב (סימן תנט סק"י) שמדייק כן מדברי השו"ע. שבשו"ע בהלכות פסח (שם ס"ב) כתב: "ושיעור מיל הוי רביעית שעה וחלק עשרים מן השעה", ובהלכות מליחה (יו"ד סימן סט ס"ו) כתב: "שיעור שהייה במלח אינו פחות מכדי הילוך מיל, שהוא כדי שלישית שעה בקירוב." וכתב עליו הח"י: "ונ״ל דלהכי נקט שינוי בלשונו, דהתם לענין להשהות במליחה נקט חלק שלישית מהשעה פחות חלק ל'[1] כדי שלא להקל בענין המליחה אם אינו יודע לצמצם כ״כ ולהשהותה חלק שליש מהשעה לפי האומד להחמיר וכאן נקט חלק רביעית כדי להחמיר אם אינו יודע לצמצם אם הניחו בלי עסק רביעית מהשעה נתחמץ." עכ"ל. מזה הבנתי שבהלכה יש לעגל לחומרא.

גם לא הבנתי, במעלת רוחב 5.46 צפון ביום יוני 21 נץ האמתי הוא 3:14 אחר חצות לילה, ומדוע כותב אדה"ז "בערך ג' שעות ומחצה" כאשר זה יותר כמו "בערך ג' שעות ורביע"? האם 14 דקות אינן יותר קרובות אל רבע שעה מאשר למחצית שעה?!

גם "בג' רביעי שעה שמינית" היה צריך להיות "בב' שלישי שעה שמינית", לפי שהוא בשעה 7:37 אחר חצות לילה!

שעות זמניות ע"פ הנץ והשקיעה האסטרונומיים

2) לא לקח בחשבון שאולי החשבונות לשעות זמניות מבוססים על הנץ החמה ושקיעת החמה האסטרונומיים, זאת אומרת מן הזמן אשר השמש נמצאת 90° במזרח עד הזמן שהשמש נמצאת 90° במערב, שזה בדיוק 12 שעות בינוניות בימים השווים. כאשר עושים החשבון כך, יוצא בדיוק הנה"ח 3:30 אחר חצות לילה וסוזק"ש 7:45 אחר חצות לילה.

לא באתי כאן לפסוק למעשה, רק להעלות הגיון לבי עלי גליון. ודע, כי בשנות המאה השמונה-עשר למספרם חישבו התוכנים את הנה"ח ואת שקיעה"ח 90°. ורק בשנות המאה התשעה-עשר התחילו לחשב 90.833°. (ניתן לברר זאת בספרי התוכנים ובאלמנכים של שנים אלו).

ואל תתפלא שלא מצינו מקור בהלכה לחשב הנה"ח או שקיעה"ח האסטרונומיים, כי אכן מצינו ששקיעה"ח האסטרונומית יכולה להיקרא "שקיעת החמה" בהלכה, ואפילו תחילת הלילה.

ראשית, הרמב"ם (הלכות קידוש החודש פרק ט ה"ד) כותב: "תקופת ניסן לפי חשבון זה אינה לעולם אלא או בתחלת הלילה או בחצי הלילה או בתחלת היום או בחצי היום." נמצא שתחילת (היום ו) הלילה הוא בדיוק שש שעות (לפני או) אחר חצות היום, זאת אומרת 90°, (אא"כ תמצא לי הסבר אחר).

שנית, השיטה ששיעור מיל הוא 24 דקות מבוססת על דברי הגמרא (פסחים צג, ב): "מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים חמשת מילין. פשו לה תלתין. חמיסר מצפרא לפלגא דיומא, וחמיסר מפלגא דיומא לאורתא." ומדובר שם מהילוך אדם בינוני וביום בינוני דתקופת ניסן ותשרי שהימים והלילות שוין, כמו שכתב רש"י שם (ד"ה כמה מהלך). וכאשר מחלקים 12 שעות (720 דקות) לשלשים חלקים מגיע 24 דקות לכל חלק. ובמציאות, 12 שעות בדיוק יש רק מן הנה"ח האסטרונומי עד שקיעה"ח האסטרונומית, אבל מהנץ הנראה עד השקיעה הנראית יש יותר מזה.

ולפי זה כל שכן שהנץ האמיתי והשקיעה האמיתית לא הוכנסו בחשבון הילוך מיל, שזה יוסיף עוד 15 דקות בערך להיום (של 720 דקות), ויצא החשבון להילוך מיל 24 וחצי דקות. א"כ מדוע קשה להאמין שכאשר מחשבים שעות זמניות מחשבים אותן בלי השקיעה והנץ האמיתיים!

שלישית, הרמב"ם כתב בפירוש המשנה במסכת פסחים פרק ג: "ושיעורו כדי שיהלך אדם ברגליו הילוך בינוני מיל אחד, והוא כדי שני חומשי שעה מן השעות השוות" (=24 מינוטן(. ושם פרק ט: "מודעית, מקום בינו ובין ירושלם חמשה עשר מיל, והוא שיעור שיהלך אדם ברגליו הילוך בינוני מעלות השמש עד בין הערבים." ובהלכות קרבן פסח (פרק ה ה"ט) כותב: "מי שהיה בינו ובין ירושלים יום ארבעה עשר עם עליית השמש חמשה עשר מיל או יתר הרי זה דרך רחוקה. היה בינו ובינה פחות מזה, אינו בדרך רחוקה מפני שהוא יכול להגיע לירושלים אחר חצות כשיהלך ברגליו בנחת."

לפי הרמב"ם אם אדם עומד בערב פסח בבוקר בדיוק ט"ו מיל רחוק מירושלים בשעה שהחמה עלתה עד הנץ האמיתי (91.583° לפני חצות), אך עדיין לא הגיעה אל הנץ האסטרונומי (90° שהוא בדיוק שש שעות לפני חצות), הרי הוא פטור מן קרבן פסח! אבל הלא יום הוא מן הנץ האמיתי?!

אלא שאם נלך בדרך זה קשה לכאורה למה כתב רבינו שזה רק "בערך ג' שעות ומחצה"? והלא זה בדיוק ג' שעות ומחצה! י"ל פשוט, לפי שרק בתאריך יוני 21 הנה"ח האסטרונמי ב-3:30 אחר חצות לילה, אבל מתחילת הקיץ עד תאריך זה ואחר תאריך זה נה"ח מתאחר, שהלא זמן הנה"ח אינו שווה בכל הקיץ.

"במדינות אלו" האם הכוונה על מקומו ממש

3) כאשר כותב "וכתב שזה 'במדינות אלו' ולא רק במקומו ממש", הרי סגר לעצמו הדרך, ואיך אח"כ מנסה להוכיח מן "מקומו ממש" מתי הוא לילה לשיטת אדה"ז?! או שהכל נכתב על "מקומו ממש" או שהכל לא נכתב על "מקומו ממש".

לכן אם רוצים לומר שכוונת רבינו לנה"ח אמיתי, הבה נַדְרים לרוחב 52° צפון ונקבל נה"ח מדוייק של 3:30 אחר חצות לילה וסוזק"ש של 7:45 אחר חצות לילה.

– ברם, אז נצטרך להודות שאדה"ז סובר שזמן לילה הוא אחר שהשמש נמצא 7 מעלות תחת האופק. שהרי שעה אחר שקיעה"ח בגובה פני הים (שהשמש נמצאת 90.833° במערב, שזה 0.833° תחת האופק במערב) יוצא כלשהו יותר מן 7°, ושעה אחת אחר השקיעה האמיתית 1.583° יוצא כלשהו יותר מן 7.6°. (ואגב יצויין שברוחב 54.6 צפון שעה אחת אחר שקיעה אמיתית של 1.583° יוצא כלשהו יותר מן 6.8°).

[ב] להחמיר נגד אדה"ז

עוד כתב שם: כמובן שההולכים לאורו של אדה"ז אין להם ללכת אחרי שיעורים אלו לגבי זמן כוכבים בינונים.

ויש להעיר: מה החסרון אם מישהו רוצה להחמיר? האם אדה"ז יבוא בתרעומות על המחמיר? כאשר בא לדחות שיטת ר"ת, הוא כתב "אבל אין לסמוך כלל להקל", אבל לא כתב שאסור להחמיר!

[ג] שיעור מיל לדעת אדה"ז

עוד כתב שם: אך יש להעיר על זמן עלוה"ש, שהרבנים פייגעלשטאק ואולמאן כתבו שזמן עלוה"ש הוא 16.9 מעלות.

ואני מעיר: לא באתי לפלפל כאן אודות 16.9 בניגוד ל-16.1 מעלות, רק יש לי קושיא חזקה על האומרים שדעת אדה"ז בין להקל ובין להחמיר ששיעור ד' מיל הוא 72 דקות ותו לא. שהרי אדה"ז כותב בהלכות פסח (תנט, י) בזה"ל:

"שיעור מיל הוא רביעית שעה וחלק עשרים שהרי אמרו חכמים מהלך אדם בינוני ביום בינוני דהיינו בימי ניסן ותשרי שהיום והלילה שוין הוא ארבעים מיל והיום י"ב שעות תחלק הי"ב שעות לארבעים מיל יגיע לכל מיל רביעית שעה וחלק עשרים משעה שהרי עשר שעות שכשתחלקם למ' חלקים יגיע לכל חלק רביעית שעה והב' שעות כשתחלקם לארבעים חלקים יגיע לכל חלק עשרים משעה ויש חולקין על זה ואומרים ששיעור מיל הוא שני חומשי שעה לפי שיש אומרים שימי ניסן ותשרי שאדם יכול להלוך בהם ארבעים מיל מעמוד השחר עד צאת הכוכבים יש בהם יותר מי"ב שעות בינונית (פירוש אותן שעות שיש מהן כ"ד במעת לעת נקראין שעות בינונית לפי שיש שעות זמניות שנתבאר בסי' נ"ח) ואינן נקראין ימים בינונים אלא לפי שמהנץ החמה עד שקיעתה הוא כמו משקיעתה עד הנצה ולפי זה על כרחך יש מהנץ החמה עד שקיעתה י"ב שעות בינונית שהרי המעת לעת הוא כ"ד שעות בינונית ומהנץ החמה עד שקיעתה אין אדם יכול להלך כי אם שלשים מיל אם כן מגיע לכל מיל שני חומשי שעה שהרי בי"ב שעות יש בהם ס' חומשין תחלקם לשלשים חלקים יגיע לכל חלק שני חומשין ולענין הלכה העיקר כסברא האחרונה ומכל מקום יש להחמיר כסברא הראשונה אם אין שם הפסד מרובה."

הרי שסובר להלכה באיסור כרת (אכילת חמץ) ומצוות עשה (אכילת מצה) שהילוך מיל הוא 24 דקות, ולענין עלוה"ש שזה נוגע להחמיר בקרי"ש של ערבית, נאמר שסובר שזמנו לחשבון 18 דקות?!

וההכרח שמביאים ממה שכתב בסידור אצל ספירת העומר (אם נאמר שמוכרח שם שסובר עלוה"ש 72 דקות, ולדעתי גם זה אינו מוכרח) וממה שכתב באגרת התשובה (פ"ג) לענין זמן תחילת התענית, לדעתי אינו ראיה, שבשני אלו יש סברא גדולה ללכת לקולא:

בספירת העומר יש ספק ספיקא, ספק אם עלוה"ש הוא 72 דקות או 96 דקות[2] וספק אם ההלכה כמאן דאמר שאפשר לברך גם ביום.

ובתענית, הרי היא דרבנן, ובדרבנן הלך אחר המקיל. [וכן מצינו בהלכות ברכת המזון (קפד, ג) ששם נוגע לחומרת ברכה לבטלה מחמיר כפי השיעור של 72 דקות, ולגבי נסיעה בערב שבת שזה דרבנן מקיל לחשב שיעור מיל של 24 דקותץ].

ומה שהעירו שסתירה זו נמצאת ברמב"ם עצמו בפירוש המשנה, שבריש ברכות כתב השיעור שעה וחומש, שזה ד' מילין של 18 דקות כל מיל, ובפסחים כתב ששיעור מיל הוא 24 דקות. ראשית יש לומר שהרמב"ם בפסחים חזר בו, ממש"כ בברכות. ושנית, לפני כמה שנים כתבתי בהערות וביאורים לתרץ קושיא זו, שכשם שבגמרא פסחים יש שיעור ד' מיל בין שקיעה"ח לצאה"כ, ואעפ"כ לענין הלכה זמן צאה"כ להחשיב דין לילה הוא מוקדם משיעור ד' מיל, כך כאשר הגמרא מביאה שבין עלוה"ש להנץ החמה יש ד' מיל, מחשיבים את עלוה"ש ההלכתית בזמן מאוחר מזה.

[ד] דעת הרמב"ם לאמיתו

כל מה שפלפלו עד הנה בסתירת הרמב"ם הוא כפי מה שהבינו האחרונים בדעת הרמב"ם בפירוש המשנה ברכות, שהוא מיירי בא"י, כמו שמוכח במג"א (סי' פט ס"ק ב) שהביא מפירוש הרמב"ם: "היינו האור הנוצץ בפאת המזרח קודם עלות השמש שעה וחומש שעה", ומשמע שם שהרמב"ם הוציא שיעור זה מגמרא פסחים (צד, א) הנאמר על אופק א"י בניסן ותשרי.

אבל אין זה פשוט כלל. שהלא הרמב"ם ממשיך שם: "וטעם זה קרבת שטח אור השמש מן הקיטורים העבים העולים מן הארץ תמיד אשר די עלותם מן הארץ כמו שהתבאר בחכמת הלמודית." ומזה מוכח שהרמב"ם סובר שהנשף הוא 19 או 20 מעלות, כמו שביאר בספר 'אילם' (חלק גבורות ה', מדריגה לב). ואדה"ז הביא את הספר 'אילם' (חלק מעין חתום, תמר סד) ב'סדר הכנסת שבת' בביאור סדר התארכות הנשפים בגלגל השנה.

בספר אילם מזכיר את שיטת הרמב"ם כמה פעמים בספרו. והוא עצמו סובר שם שגובה הקיטורים 44 מיל ושיעורו רק 18°, והתוספות יו"ט (ריש ברכות ד"ה עמוד השחר) מביאו.

ומכל זה מוכח שאלו ה-72 דקות שברמב"ם נאמרו על קו המשוה, כי אצל הקו המשוה בימים השווים אז 72 דקות לפני שהשמש מגיעה אל 90°, השמש עומדת על 18°. אבל בירושלים 72 דקות יצא פחות מן 17°!

רק מה שקשה על זה הוא שהרמב"ם סובר שגובה הקיטורים הוא 19 או 20 מעלות (כפי שכתב בספר אילם).

ואכן בתוספות יו"ט שם מביא דברי ה'אבן עזרא' בפרשת בא בפסוק 'בין הערביים', הסובר שזמן עלות הוא 80 דקות לפני הנץ. ואם עושים את החשבון על הקו המשוה בימים השווים זה יוצא 20 מעלות לפני 90 מעלות, (19° או 18° יצא פחות מן 80 דקות). אך אם מחשבים את ה-80 דקות בירושלים, אז אם חישב מן 90 מעלות (הנץ האסטרונומי) זה יוצא בערך 16.925 מעלות, ואם חישב מן 90.83 מעלות (הנץ בגובה הים), זה יוצא בערך 17.8 מעלות, ואם חישב 91.583 (הנץ האמיתי) זה יוצא בערך 18.47 מעלות.

[ה] בגמרא מוכח שעלות 19 מעלות

ולסיום, נראה מוכח שהפירוש הפשוט של הגמרא ורש"י בפסחים שם הוא שעלות השחר 19 מעלות תחת האופק.

שזה לשון הגמרא: "מיתיבי, רבי יהודה אומר: עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. תדע, כמה מהלך אדם בינוני ביום - עשר פרסאות, ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין, נמצאת עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. תיובתא דרבא, תיובתא דעולא תיובתא."

וברש"י שם: "תא שמע ר' יהודה אומר כו' אחד מעשרה ביום, ר' יהודה קחשיב לכוליה יומא מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, מיהו בהא מותבינן לרבא, דקתני הכא מעלות השחר ועד הנץ החמה ארבעה מילין, דהיינו עובי הרקיע וכן משקיעתה ועד צאת הכוכבים ארבעה מילין, פשו להו שלשים ושתים מילין מהנץ החמה ועד שקיעה - ותיובתא דרבא ודעולא דאמרי שלשים מילין."

והנה, אם מחלקים 12 שעות (720 דקות) ב-32 מיל, יוצא לכל מיל 22 וחצי דקות. מן עלות השחר עד חצות היום יהיה (16+4=) 20 מיל. 20 (מיל) כפול 22.5 (דקות) יוצא בדיוק 7 וחצי שעות, דהיינו שעה וחצי לפני הנץ (של 90 מעלות), שזה כאשר השמש נמצאת 19 מעלות תחת האופק.