סעיף יט - 744 [גליון]

דבר גוש שהיד סולדת בו בכלי שני [גליון]

הרב שלום דובער לוין

מנהל ספריית ליובאוויטש

בגליון תשמג כתב הרב אברהם הערץ בנושא זה, ומצו"ב מה שכתבתי בזה לפני איזה שנים:

ביו"ד סי' צד ש"ך סק"ל וט"ז סקי"ד ובסי' קה ש"ך סק"ח מביאים מחלוקת בין הרמ"א ובין האו"ה והרש"ל, אם גוש בכלי שני מבשל. דעת הרמ"א להתיר ודעת האו"ה והרש"ל לאסור.

ולכאורה כן הוא גם לענין בישול בשבת, לפ"ד הרש"ל והאו"ה. ומעשים בכל יום שמגישים בשבת טשאלנט, שהוא גוש בכלי שני, ורוצים להניח באותה צלחת בשר מבושל קר, ותלוי במחלוקת הנ"ל אם מותר להניח או לא. ופלא שלא נתפרש דין זה בשו"ע אדה"ז הל' שבת סי' שיח, אם אנו אוסרים כהאו"ה והרש"ל או לא.

והשאלה היא בשנים: א) אם אנו אוסרים בזה כדעת האו"ה והרש"ל או מתירים כדעת הרמ"א. ב) אם יש בזה חילוק בין בשר בחלב לבין בישול בשבת, ע"פ מה שמדייק בפרמ"ג בשפ"ד שם בלשון הרש"ל "מפליט ומבליע", ומשנה מלשון האו"ה "ומבשל". ולפ"ז אפשר שאין בזה איסור בשבת.

והנה אף שלא בפירוש איתמר, מ"מ מכללא איתמר בב' מקומות בשו"ע אדה"ז בהל' שבת. הא' הוא בסעיף האחרון שבסי' שיח, והב' בסוף הקו"א לסי' רנג:

בשו"ע סס"י שיח כתב המחבר "אסור לטוח שמן ושום על הצלי בעודו כנגד המדורה". ובט"ז סקכ"ד "וה"ה במעבירו מהאש כ"ז שהוא רותח שהי"ס אסור לטוח עליו שום דהא עדיין כלי ראשון הוא". אמנם במ"א סקמ"ה "לאו דוקא דה"ה אם הוא רותח שיס"ב . . וכ"כ הפוסקים בי"ד דדבר שהוא בגוש אפי' בכ"ש מבשל וכ"ש צלי".

הרי לפנינו לכאורה שלדעת הט"ז לא אומרים בשבת גוש בכלי שני מבשל ואילו לדעת המ"א אומרים שמבשל.

וז"ל אדה"ז בסל"א "אסור לטוח שמן ושום ע"ג הצלי בעודו חם שהיס"ב אפי' נצלה מבע"י דמ"מ יתבשל השום והשמן". שהוא כפשטות לשון המ"א, שאפילו בכ"ש מבשל.

אמנם עדיין צ"ע בזה: א) רבנו הזקן רגיל לפרש ולא לסתום, וא"כ מדוע לא מפרש שהאיסור הוא אפי' אחר שהניחו הצלי בכלי שני. ב) מלשון המ"א שכותב "גוש אפי' בכ"ש מבשל וכ"ש צלי", נראה שיש סברא לחלק בין גוש שהתבשל ובין צלי, וא"כ מדוע לא מפרש רבנו הזקן שאף גוש שהתבשל כשהוא בכלי שני מבשל. ג) רבנו הזקן מפרש בכל הלכה את טעמה בקיצור, ואיך זה שאינו מפרש כאן טעם ההלכה כיון שגוש בכלי שני מבשל.

מכ"ז הי' נראה לכאורה שרבנו הזקן דייק לכתוב בלשון סתמי, שאפשר יהי' לפרש בו גם כהט"ז, דמיירי כשהצלי הוא עדיין על השפוד, ואפשר גם לפרש בו כהמ"א דמיירי כשהצלי הוא בכלי. ועדיין אין לנו הוכחה ברורה בדעת רבנו הזקן בזה. ואמנם כך הוא בהמ"מ, שמציינים לט"ז ומ"א הנ"ל.

אמנם יש מקום נוסף בשו"ע רבנו הל' שבת שמזכיר בפירוש את ההלכה הזו שגוש בכלי שני מבשל, אבל אין זה בשו"ע עצמו אלא בקו"א, וגם שם יש לעיין בכוונתו.

וכדי להבין זאת צריך להקדים את דברי השו"ע בסי' רנג ס"ד "יש למחות ביד הנוהגים להטמין מבע"י קומקום של מים חמים ונותנים אותם לתוך הקדירה בשבת כשתבשיל מצטמק", והטעם דשמא א' מהם אין היס"ב והשני יס"ב ומתבשל זה עם זה ונמצאו מבשלין בשבת" (ט"ז ומ"א שם).

ומוסיף ע"ז הרמ"א שם "וע"ל סי' שי"ח". ומבאר המ"א "לפי מ"ש סי' שי"ח סט"ו דאם לא נצטנן לגמרי אין בו משום בישול א"כ גם כאן שרי". והש"ע לשיטתו שסובר שם שיש בישול אחר בישול כשאין היס"ב (ראה שו"ע רבנו שם ס"ט).

וע"ז כותב אדה"ז בקו"א כאן (סוף סי' רנג) "וס"ד שבש"ע לא העתקתי משום דלא קיי"ל הכי כמ"ש המ"א ע"ש".

ולפ"ז כותב עוד המ"א שם "מעשים בכל יום שנותנין לתוך הקערה קטניות ומערין עליהם רוטב של בשר, ואם כן כיון שהקטניות בכלי שני ומערין עליהם מכ"ר ה"ל בישול . . אלא ע"כ ס"ל דלית בי' משום בישול אם הוא חם וכמש"ל.

ועוד מוסיף "ומ"מ יש ליתן הקטניות לבסוף לרוטב". דהיינו שהמ"א סובר –

א) שמ"מ כדאי להחמיר בזה לכתחלה, ולכן הרוטב שבא בסוף בעירוי מכלי ראשון מבשל את הקטניות המונחים כבר בכלי שני. ב) יש חילוק אם הקטנית הוא בתחלה או בסוף. ולא ביאר טעם החילוק. ובפרמ"ג ובמחה"ש כתבו טעם החילוק, כי הקטניות גם כשמערין אותן מכלי ראשון, נפסק הקילוח ולא מקרי עירוי. אמנם אדה"ז לא ניחא לי' בטעם זה וכותב בקו"א כאן:

דע"כ מיירי שהקטניות נגובים קצת בענין שא"א לשופכן אלא להוציאן בכף [ – דהוי גם הקטניות בכלי שני], דאל"כ יערה הקטניות על הרוטב. ולכן לא העתקתי זה, משום דלפמ"ש (רש"ל) וש"ך בי"ד סי' צ"[ד] דבדבר גוש לא שייך כלי שני, א"כ יש לעשות איפכא לערות הרוטב על הקטניות שלא יחממו הקטניות את הרוטב שבכלי שני וכן המנהג פשוט. עכ"ל.

[דא"ג, כדברי רבנו הזקן כאן, החולק על הפרמ"ג והמחה"ש בביאור דברי המ"א, כותב גם המשנה ברורה (שער הציון סקע"ט): "והיינו דדרך הקטניות ליתן ע"י כף כמ"ש המ"א בסימן שי"ח סקמ"ד [ובחנם נדחקו בדבריו]". וכתב ע"ז בקצות השלחן (סי' קכד בדי השלחן סקל"ד) "וכבר קדמו אדמו"ר ז"ל".

אבל צ"ע, שלכאורה יש מקום לשער שהמשנה ברורה ראה כאן את דברי רבנו הזקן, שכותב כאן, וא"כ א) מדוע לא מציין שכבר קדמו. ב) לפי פירוש זה הקשה רבנו הזקן על דברי המ"א מדין גוש בכלי שני, ובמשנ"ב הביא את דברי המ"א להלכה למעשה מבלי כל חולק; אף שהמ"א בעצמו בסוס"י שיח מביא הא דגוש בכלי שני מבשל כנ"ל, וכ"פ במשנ"ב שם סקס"ה וסקקי"ח].

נחזור עתה לעניננו, שכאן מפורש בדברי רבנו הזקן, שגם לענין שבת אומרים שגוש בכלי שני מבשל. אבל באמת נראה שגם כאן לא ברור הדבר להלכה למעשה, ובהקדים –

דברי רבנו הזקן ש"לכן לא העתקתי זה" אינם מובנים לכאורה, שאם כן הי' צריך לפסוק בפירוש לאידך גיסא, שצריך ליתן את הקטנית בתחלה דוקא. וכבר הקשה כן ידידי הרח"ש שי' דייטש (קובץ הערות וביאורים ה ע' עא) ותירץ "פשוט דלא הוי לי' לרבנו לכתוב ליתן קודם את הקטניות דבלא"ה כן המנהג". תירוץ זה אינו מובן:

א) הגע בעצמך, המ"א פוסק שצריך שצריך לערות הרוטב תחלה ורבנו הזקן חולק עליו וסובר שצריך ליתן הקטנית תחלה, ומסיים ש"לכן לא העתקתי זה", ומבאר הרח"ש שהוא "פשוט דלא הוי לי' לרבנו לכתוב . . כן המנהג", וכי פשוט הוא שצ"ל ההיפך מפסקו של המ"א, מבלי שאדה"ז יכתוב זאת בפירוש?

ב) כל הדין הזה שבמ"א, שיש חילוק בין אם נותנים את הקטניות קודם או שמערין את הרוטב תחלה, הוא כדי לצאת ידי דעת הסוברים שיש בישול אחר בישול אפי' בדבר חם. אמנם רבנו הזקן בסי' שיח ס"ט פוסק כהרמ"א ש"נהגו להקל אם לא נצטנן לגמרי אלא ראוי עדיין לאכול מחמת חמימותו", ואינו מביא שום סברא להחמיר לכתחלה גם בחם. וא"כ איך אפשר לומר שלדעתו צריך ליתן את הקטנית תחלה דוקא.

ג) גם כאן כותב רבינו הזקן "וס"ד שבש"ע לא העתקתי משום דלא קיי"ל הכי". אלא קיי"ל שכל שלא הצטנן לגמרי אין בישול אחר בישול. והקשה הרח"ש שם הערה 20 מהא "שלכתחלה יש ליזהר בזה כמ"ש המ"א בהמשך דבריו וכ"כ רבינו לעיל". ואינה קושיא, כי כבר נת"ל שאדה"ז חולק על המ"א וסובר שגם לכתחלה אין ליזהר בזה כנ"ל. ומ"ש לפנ"ז הוא רק בדעת המ"א.

ומכל הנ"ל ברור שלדעת אדה"ז בעצמו אין שום הפרש אם מערין הרוטב תחלה או שנותנין הקטניות תחלה. ומ"ש "ולכן לא העתקתי זה", לא בא לומר למה אינו פוסק כהמ"א, אלא בא לומר למה לא "העתיק" את דברי המ"א – בלשון "ויש מי שכותב". וע"ז כותב שלא הביא זה גם בתור חומרא בעלמא, כי אדרבא יש סברא לומר איפכא, ולכן אין להחמיר לשום צד.

וכיון שהגענו לידי כך, שאין כאן פסק בדברי רבינו הזקן ש"יש לעשות איפכא לערות הרוטב על הקטניות", מדלא הביא זה בפנים השו"ע וכנ"ל, א"כ יוצא איפוא שכל הדין הזה דגוש בכלי שני לא הביא להלכה אלא לסברא בעלמא, ואין מכאן הוכחה ברורה אם דעת רבינו הזקן להלכה היא שגוש בכלי שני מבשל בשבת [וכ"נ דעת הקצות השלחן (בסי' קכד בדי השלחן סקט"ו), שציין לדברי המשנ"ב בזה, ומ"מ לא הביא זה בתור פסק ברור בפנים].

וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה, מה גם שבסוף סי' שיח נראה לכאורה שאצל רבינו הזקן עצמו לא ברור דין זה, וכאן בקו"א מביא סברא זו, על כן נראה לכאורה שלכתחלה יש ליזהר, כשמגישים בסעודת שבת טשאלנט באופן גושי, שלא להניח באותה צלחת בשר או קוגל קרים.