סעיף כא - 1046

סחיטה ומלבן בבגדים ובשערות

הרב שלום דובער לוין

ספרן ראשי בספריית אגודת חסידי חב"ד

כשהאדם סוחט מים מהבגד, חייב משום ב' מלאכות: א) מכבס תולדת מלבן. ב) סוחט תולדת דש. משום מלבן חייב כמבואר בשוע"ר (סי' שא סנ"ו): "המלבן את הצמר או את הפשתן וכן כל כיוצא בהן ממה שדרכן להתלבן חייב, והוא מאבות מלאכות, שכן במשכן היו מלבנים הצמר והפשתים העשויים למלאכות המשכן. והמכבס בגדים הרי הוא תולדת מלבן וחייב".

ומשום סוחט, כמבואר בשוע"ר (סי' שכ סכ"א): "בגד שנשרה . . אסור לסחטו משום איסור מפרק שהוא תולדת הדש כמו שסחיטת פירות אסורה משום מפרק".

ומכל מקום יש חילוק בין איסור מלבן לבין איסור סוחט בסחיטת הבגד, שלפעמים אינו חייב אלא משום מלבן ולפעמים אינו חייב אלא משום סוחט:

א) אינו חייב משום מלבן אלא במים או משקה לבן, שמנקה את הבגד, משא"כ ביין ומי פירות צבועים, אינו חייב בהם אלא משום סחיטה, כמבואר בשוע"ר (סי' שכ סכ"א): "שאין מלבן אלא מים ויין לבן וכיוצא בהם, ומכל מקום בגד שנשרה אפילו במשקין שאין מלבנין אסור לסחטו משום איסור מפרק".

ב) אינו חייב משום סוחט אלא כשצריך למשקין הנסחטין, משא"כ כשאינו צריך להם אינו חייב משום סוחט, אלא משום מלבן, כמבואר בשוע"ר (סי' שכ סכ"א): "שאינו חייב על סחיטה זו אלא אם כן צריך למשקין הנסחטין מהבגד, אבל אם אינו צריך למשקין הנסחטין ואינו סוחט אלא כדי לנקות הבגד אין זה דומה לדישה כלל, שהדש הוא צריך לתבואה שמפרק מהשבלים, לפיכך אין בסחיטה זו איסור מן התורה אלא מדברי סופרים".

גזירת "שמא יסחוט"

מה שאסור מדברי סופרים משום סוחט, כשאינו צריך למשקין הנסחטין, הוא אפילו בסחיטת לכלוך הבלוע בבגד, כמבואר בשוע"ר (סי' שב ס"כ): "בגד שיש עליו איזה ליכלוך כגון טפת דם או רוק וכל שכן טיט או צואה . . יזהר לקנח בקל ולא ידחוק, פן יסחוט לכלוך הבלוע בבגד, שיש איסור בסחיטתו מדברי סופרים". ומכל שכן ביין שעלה על בגדו וסוחטו באופן שהמשקה הולך לאיבוד, אסור מדברי סופרים.

וכיון שסחיטת הבגד שלא לצורך המשקה אינה אסורה אלא מדברי סופרים, לכן לא גזרו על שריית בגד במשקים "שמא יסחוט", כמבואר בשוע"ר (סי' שכ סכ"א): "מותר לפרוס סודר על פי חבית של יין אדום או של שמן . . לא גזרו שלא לשרות בגד במשקין שאין מלבנים משום גזרה שמא יסחוט ויתחייב משום מפרק, כיון שאינו חייב אלא אם כן צריך למשקין הנסחטין, וזה אין לחוש כלל שיסחוט הבגד לצורך המשקין שיסחטו ממנו, מפני שאינן חשובים כלום ואין דרך כלל לעשות כן".

אמנם במקום שיש לחשוש שיסחוט לצורך המשקה, גזרו גם בזה, כמבואר בשוע"ר (סי' שלה ס"א): "נשברה החבית לגמרי ונשפך היין לארץ לא יקלוט מן הארץ יותר מלצורך השבת, שמא יספוג, דהיינו שישים ספוג ביין הנשפך . . שמא יבא לסחוט הספוג במתכוין".

ולא רק במשקין העשוים לשתיה הבלועין בבגד, אלא אף במגבת הרטובה במים, כמבואר בשוע"ר (סי' תריג סט"ז): "היה מקנח במפה שאינה נגובה מן המים יש בכאן איסור מן התורה משום סחיטה".

ואף שכבר הובא לעיל משוע"ר (סי' שב ס"כ): "שאינו חייב על סחיטה זו אלא אם כן צריך למשקין הנסחטין מהבגד . . דומה לדישה . . צריך לתבואה שמפרק מהשבלים". מכל מקום גם כאן צריך למים שבמפה, שהרי הלחות שבמפה יוצאת ממנה על גופו שמקנח במפה זו, והרי זה דומה לדישה שצריך למים היוצא מהמפה.

וכיון שסחיטה זו אסורה מהתורה, לכן גזרו בזה שמא יסחוט, כמבואר בשוע"ר (סי' תריג סט"ז): "יש להחמיר, אף בנגובה מן המים שהיו עליה מבעוד יום, גזירה שמא לא תתנגב יפה, ויקנח בה ויבא לידי סחיטה".

מהלכה זו יש קצת מקום עיון להיתר הנפוץ לקנח במגבונים לחים, שלפי האמור כאן נראה, שאם הם עדיין לחים אסור מן התורה, ואם כבר נתיישבו קצת אסור עכ"פ מד"ס. אבל למעשה נהוג להקל בזה, עכ"פ כשהשאירו המגבונים פתוחים עד שנתיישבו קצת.

פסיק רישיה דלא ניחא ליה

אף במקום שאין לחשוש שיסחוט הבגד לצורך המשקה, אלא שבשעה ששורה הבגד במשקה ממילא נסחט מעט, קיי"ל שאסור, מטעם פסיק רישיה דלא ניחא ליה, כמבואר בשוע"ר (סי' שכ סכ"ג): "ספוג . . אין מקנחין בו, שכשאוחזו בידו הוא נסחט בין אצבעותיו, ואף שאינו מתכוין לכך פסיק רישיה ולא ימות הוא".

ולכאורה הי' מקום לומר שהטעם בזה הוא כיון שהוא זקוק למים הנסחטים מהמפה, שמועיל לנקות יותר את השלחן. אמנם באמת חששו בזה אפילו במקום שהמשקים הנסחטים הולכים לאיבוד, שאין בזה איסור אלא מדברי סופרים, כמבואר בשוע"ר (סי' שכ סכ"ד): "ברזא שמכניסין בנקב שבדופן החבית שמוציאין בו היין וכורכין סביב הברזא חתיכת בגד או נעורת של פשתן ופוקקים בה הנקב שבחבית אסור לפקוק בה בשבת . . מפני שע"י הפקיקה נסחטין משקין הבלועין בנעורת ופסיק רישיה ולא ימות הוא, ואף שהמשקין הנסחטין הולכין לאיבוד מכל מקום אסור מדברי סופרים כמ"ש למעלה. ויש אומרים שכל שהמשקין הולכין לאיבוד אין איסור אפילו מדברי סופרים, אלא כשמתכוין לסחוט, אבל כל שאינו מכוין לכך אע"פ שהוא פסיק רישיה מותר כיון שאין הסחיטה נוחה לו כלל . . והעיקר כסברא הראשונה, שהרי ספוג שאין לו בית אחיזה אין מקנחין בו אע"פ שאינו מתכוין לסחוט והמשקה הנסחט מהספוג הולך לאיבוד".

שריה וסחיטה במלבן

מלאכת המלבן בבגדים כוללת שני חלקים, שכל אחת מהן חשובה מלאכה:

א) שריית הבגד במים, כמבואר בשוע"ר (סי' שב ס"כ): "בגד שיש עליו איזה ליכלוך כגון טפת דם או רוק וכל שכן טיט או צואה, אם נתן על מקום המלוכלך מים (או שאר משקה המלבן) אפילו כל שהוא חייב, אע"פ שלא שכשך כלל, לפי ששריית בגד זהו כיבוסו".

ב) סחיטת הבגד מהמים שבו, כמבואר בשוע"ר (סי' שא סנ"ו): "והסוחט את הבגד עד שיוציא המים שבו הרי זה כמכבס בגדים וחייב משום מלבן".

אמנם יש חילוק בין שני חלקים אלו, שאין אומרים "שרייתו זהו כיבוסו" אלא בבגד שיש בו לכלוך, ושרייתו היא דרך נקיון, כמבואר בשוע"ר (סי' שב סכ"א): "לדברי הכל אין אומרים בבגד שאין עליו לכלוך שרייתו במים זהו כיבוסו אלא כשהוא בדרך נקיון אבל אם הוא בדרך לכלוך . . אין בזה משום כיבוס שאינו כיבוס אלא לכלוך. ומטעם זה התירו להולך לדבר מצוה לעבור במים בבגדיו ואין אומרים שרייתו זהו כיבוסו לפי שזהו ג"כ דרך לכלוך כשמכניסו במים כשהוא לבוש בהם ואינו דרך נקיון כלל".

משא"כ סחיטת הבגד חשובה מלבן אף בבגד נקי, כמבואר בשוע"ר (סי' תריג ס"ח): "ההולך לבית המדרש . . יכול לעבור במים עד צוארו . . ובלבד שיעשה שינוי מכל עובר במים בחול דהיינו שלא יוציא ידיו מתחת שפת חלוקו כדי להגביה חלוקו מעט כמו שעושין כל עוברי במים בחול, כדי שע"י השינוי יזכור שהיום אינו חול ולא יבוא לסחוט את בגדיו. ואע"פ שבגד שרייתו במים זהו כיבוסו אע"פ שאינו סוחטו . . משום שלא אמרינן שרייתו זהו כיבוסו אלא אם כן היה מלוכלך קודם השרייה".

הרי שכשאינו בדרך נקיון אין אומרים בו "שרייתו זהו כיבוסו", אבל כשבא לסוחטם מהמים יש בו משום ליבון, ולכן כשעובר במים יש לחשוש "שמא יסחוט", ולכן לא התירו לעבור במים אלא כשהולך לדבר מצוה, ודוקא כשעושה שינוי מימי החול, משא"כ כשאינו הולך לדבר מצוה אסור אפילו לעבור ליד המים, מחשש שיפול למים וישרו בגדיו ושמא ישכח ויסחוט, כמבואר בשוע"ר (סי' שא סנ"ו): "אסור לילך בשבת במקום שיכול להחליק וליפול במים שמא ישרו בגדיו במים וישכח ויסחוט".

אלא שבדיעבד שכבר נשרו בגדיו במים לא הצריכוהו לפושטן מיד, וכמבואר בשוע"ר (שם): "ואם הלך ונפל ונשרו בגדיו במים, וכן מי שנשרו בגדיו בגשמים הרבה שירדו עליהם אינו צריך לפושטן מיד, אלא יכול להלך בהן (כל היום) ואין חוששין שמא ישכח ויסחטם בהילוכו (בהם)".

ובאמת יש בשריית בגדיו גם חשש נוסף, שהרי הוא מטלטל את המים שעל גביו ד' אמות, כמבואר בשוע"ר (סי' שא סס"א): "שיזהר לנגב ידיו יפה מיד שהוציאם מהנהר קודם שילך ד' אמות, וכן הרוחץ בנהר צריך לנגב גופו יפה כשעולה מהנהר שלא ישארו עליו מים ויטלטלנו ד' אמות בכרמלית".

מכל מקום לא חששו בזה כשנשרו בגדיו, כמבואר בשוע"ר (שם): "אבל ההולך ברשות הרבים ומטר סוחף עליו ועל לבושו לא הקפידו חכמים על זה, לפי שהוא דבר שאי אפשר לעמוד עליו, שלפעמים אדם הולך ברשות הרבים ופתאום ירד הגשם עליו, לכן התירו לו בכל ענין (אף לצאת מביתו בשעת הגשם, שאין לאסור דבר לחצאין)".

בשערות

כל איסור הסחיטה משום מפרק הוא דוקא בבגדים, משא"כ לענין שערות מבואר בשוע"ר (סי' שכו ס"ו): "הרוחץ . . צריך ליזהר כל רוחץ שלא לסחוט שערו ואף שלא שייך סחיטה בשיער שהשער קשה ואינו בולע המים בתוכו ממש מכל מקום אסור מדברי סופרים".

ואף שבכל אופן אינו זקוק למים הנסחטים מהשערות, ואם כן בזה אף בבגדים אינו אסור אלא מדברי סופרים. מכל מקום הוצרכו לומר שאין סחיטה בשערות אף בשמן שסוחטים מהשערות כדי להשתמש בו, וכמבואר בשוע"ר (סי' של ס"א): "יולדת היא כחולה שיש בו סכנה ומחללין עליה את השבת . . ומכל מקום הואיל וכאב היולדת דברים טבעים הם ואין אחת מאלף מתה מחמת לידה לפיכך החמירו חכמים לשנות בכל מה שאפשר לשנות בו . . ואם צריכה לשמן לא תסוך חברתה שמן בשערותיה ותבא אצלה ותסחוט אותן, אלא תביאנו בכלי תלוי בשערה, שמוטב לעשות הוצאה בכלי ע"י שינוי מבלי איסור אחר מלהוסיף איסור סחיטה, אע"פ שסחיטת שער אינה אסורה אלא מדברי סופרים כמו שנתבאר בסי' שכ"ו". הרי שכאן צריכה היולדת לשמן הנסחט מהשערות, ומכל מקום אינה אסורה אלא מדברי סופרים.

ולפי זה יוצא, שהרוחץ וסוחט שערו, אין בזה איסור מהתורה מב' טעמים: א) אין סחיטה בשיער מהתורה. ב) אין אסור מהתורה אלא כשצריך למים הנסחטים. אלא שמכל מקום אסור מדברי סופרים.

ועל כן יש נזהרים בשבת שלא לנגב שערותיו במגבת. אמנם יש מקום לומר שבזה אין איסור כלל, אף לא מדברי סופרים, שהרי אינו סוחט המים שבשערו, כי אם גורם שהמים שבשערו עוברים משערו למגבת, והוי כסוחט לתוך האוכל, שמבואר בשוע"ר (סי' שכ ס"ו): "שכל משקה הבא לאוכל כאוכל הוא חשוב ואין עליו שם משקה כלל והרי זה כמפריד אוכל מאוכל". ועד"ז כאן שמעביר הרטיבות מהשערות למגבת. ומכל מקום יש נזהרים גם בזה.