העתקת לשונות משו"ע אדה"ז בפסקי הסידור - 1100

הרב אברהם אלאשוילי

מח"ס "תורה ופירושה – אשל אברהם", ועוד

פסקי הסידור נחלקים לכמה חלקים: א) ליקוטי הלכות, כמו סדר נט"י סעודה וסדר ברה"נ, שהם יצירה עצמאית, ונכתבו כנראה ללא קשר לסידור, אלא הוכנסו מאוחר יותר בסידור. ובכלל זה יש לציין את "סדר הכנסת שבת" ו"הלכתא רבתא לשבתא". ב) ליקוטי הלכות שנכתבו עבור הסידור כמו "סדר השכמת הבקר" והל' ציצית ותפילין, אלא שהם נדפסו בתוך הסידור כלקט נפרד. ג) הוראות קצרות הלכה למעשה המשתלבות בתוך קטעי התפלה המורות למתפלל כיצד לנהוג בשעת התפלה, הוראות אלו משולבות לאורך כל הסידור.

אין בכוונת מאמר זה לעסוק כלל בענין חלוקה הזו, אלא לציין פרט מעניין בקשר לחלוקה הב' שצויין לעיל, דהנה בעוד שבחלק הא' והג' לא מוצאים קשר ישיר בין פסקי השו"ע לפסקי הסידור, ואדרבה רבנו חוזר בו בפסקיו ברוב המקומות מכפי שכתב בשלחנו, ואף הלשונות בסידור שונות מלשונו בשו"ע (אם כי בסדר ברה"נ ניכרת השפעת השו"ע בחלק מהניסוחים, ואכ"מ), הרי שבחלוקה הב' אנו רואים קשר ברור בין השו"ע לסידור, שכן אנו מוצאים העתקות של קטעים שלמים מהשו"ע שלו לתוך אותן הלכות כפי שהובאו בפסקי הסידור, מה שאומר שבשעת החיבור של אותן הלכות רבנו הזקן עיין בכתי"ק של השו"ע שלו, וברר לו משום הלכות המתאימות לפסקי הסידור, והעתיק את לשונו הזהב מילה במילה ממש כפי שכתבן בשלחנו.

והנה, לפעמים ההעתקה היא תוך כדי השמטת קטעים שלמים או מילים, והם כמה סוגי השמטות: א) השמטת טעמי ההלכות המובאים בשלחנו, כיון שאין זו מטרת חיבור פסקי הסידור, כידוע. ב) השמטת או שינוי כמה לשונות תוך כדי ההעתקה כדי להתאימם לרוח פסקי הסידור. ג) חלק מהשינויים הם ממש טכניים, מה שאומר שיתכן שדוקא הטקסט של הסידור הוא מדויק יותר מהטקסט כפי שהוא בשלחנו, שכידוע נוסח השו"ע הוא מכת"י המעתיקים ולא מכתי"ק רבנו הזקן, מה שאין כן פסקי הסידור שנדפסו בחייו של רבנו הזקן.

לפני שאביא דוגמאות לכל הנאמר לעיל, יש להקדים ולומר: רוב ההעתקות שבסדר השכמת הבקר הוא משוע"ר מהדורה תניינא, שכן פסקי הסידור מטבע הדברים קרובים יותר למהדורה תניינא, כיון שבשני החיבורים הפסקים הם על פי קבלה, משא"כ הפסקים שבמהדורה קמא הם ע"פ התלמוד והפוסקים, כידוע. [אבל גם בהעתקות ממהדורה תניינא אנו רואים כמה שינויים בפסקים, וכן שינויים בהעתקת הלשונות (עד שבכמה מקומות פסק דוקא כמהדורה קמא), ולכך צריך להתייחס במאמר מיוחד, ועוד חזון למועד, אי"ה].

אך כאן ברצוני דוקא להביא מספר דוגמאות להעתקות משוע"ר מהדו"ק, שכן דבר זה הוא חידוש מפתיע יותר מאשר העתקות ממהדו"ת:

א) להלן דוגמא של העתקה כמעט מילה במילה משוע"ר בהשמטת הטעמים.

בסוף הל' תפילין כותב רבנו בסידורו: "מי שאין לו תפילין והצבור מתפללין, מוטב שיתעכב אחר תפלת הצבור לשאול לו תפילין מחברו כדי שיקרא ק"ש ויתפלל בתפילין, ממה שיתפלל עם הצבור בלא תפילין.

אבל מי שמתירא שמא יעבור זמן קריאת שמע עד שימצא תפילין, קורא ק"ש בלא תפילין. ואם מתירא שמא יעבור גם זמן תפלה, מתפלל גם כן, וכשיבואו תפילין לידו אח"כ יניחן במנחה, או יניחן באמצע היום ויאמר בהן איזה מזמור".

כל הקטע הזה הוא העתקה (כמעט מילה במילה) משוע"ר סי' סו סי"א (וכדי להקל על המעיינים אדגיש כאן רק את המילים שהועתקו):

"מי שאין לו תפילין והצבור מתפללים, מוטב שיתעכב עד אחר תפלת הצבור לשאול לו תפילין מחברו, כדי שיקרא ק"ש ויתפלל בתפילין, ויקבל עליו מלכות שמים שלימה, ממה שיתפלל עם הצבור בלא תפילין, ויעיד עדות שקר בעצמו.

אבל מי שמתיירא שמא יעבור זמן קריאת שמע עד שימצא תפילין, קורא ק"ש בלא תפילין. ואם מתיירא שמא יעבור גם זמן תפלה, מתפלל גם כן, וכשיבואו תפילין לידו אח"כ יניחן במנחה, או יניחן באמצע היום, ויאמר בהם איזה מזמור".

כאמור רואים כאן ממש העתקה מילה במילה, חוץ מהשמטת הטעמים. [ולגבי השמטת תיבת "עד" בקטע הראשון, נראה שדוקא הנוסח של השו"ע מדוייק יותר, שהרי זו הכוונה שימתין עד אחר תפלת הצבור, ואולי נשמטה מהסידור תיבת "עד". ויש לעיין בדפוסים השונים].

ב) להלן שילוב של העתקת לשונות משלושה סעיפים שונים, אלא שבשביל לעשותם כמקשה אחת הוצרך רבנו לגרוע ולהוסיף בהעתקה.

כותב רבנו בסידורו שם: "אין להפסיק לענות קדיש וקדושה וברכו ומודים בין גאולה לתפלה, כיצד הוא עושה? ממתין בשירה חדשה, שלעניית קדיש וקדושה וברכו ומודים מפסיק אפילו באמצע הפרק, ואפילו באמצע הפסוק, חוץ מפסוק שמע ישראל, והוא הדין לברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וכן אין להפסיק גם כן בין שמע ישראל לברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

ובשוע"ר הדברים מובאים בכמה סעיפים שונים ונביא אותם בקצרה:

הקטע הראשון הוא משוע"ר סי' סו ס"י: "אין להפסיק לענות קדיש וקדושה בין גאולה לתפלה, כמו שאין מפסיקין בתפלה עצמה, שמסיום הגאולה הוא התחלת התפלה, וכיצד הוא עושה? ממתין בשירה חדשה כדי לענות".

בסידורו רבנו מוסיף התיבות "וברכו ומודים" שלא כתובות כאן, אך הן מובאות בסי' סו ס"ד (כדלקמן), ומשמיט הטעמים שבהלכה.

הקטע השני בסידור הוא מסי' סו ס"ד: "לעניית קדיש וקדושה וברכו ומודים מפסיק אפילו באמצע הפרק, ואפילו באמצע הפסוק".

אף כאן רואים העתקה מילה במילה, מלבד שינוי האות שי"ן, שבסידור כתב "שלעניית", ואילו בשו"ע כתב "לעניית", משום שבסידור הדבר מובא כהמשך וכטעם להלכה הקודמת, משא"כ בשו"ע כתבו כפסק דין בפני עצמו.

הקטע השלישי בסידור הוא העתקה מסי' סו ס"ב: "חוץ מפסוק שמע ישראל שלא יפסיק בו כלל . . והוא הדין לברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שגם הוא בכלל היחוד, ומטעם זה אין להפסיק גם כן בין שמע ישראל לברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

גם כאן אנו רואים העתקה כמעט מילה במילה, מלבד הטעם. וכן השמיט התיבות "שלא יפסיק בו כלל", שזה מובן בפשטות מתוכן הדברים ולא ראה צורך להעתיקו. וכן השמיט התיבות "ומטעם זה", שהרי לא העתיק הטעם.

ג) להלן נביא דוגמא שמצד אחד אדה"ז מעתיק בסידורו הפסקים והלשונות משולחנו, אך בפרט אחד פוסק באופן שונה ממה שפסק שם.

בפסקי הסידור שם: "כשמפסיק למודים – ישחה ויאמר מודים אנחנו לך ולא יותר, וכשמפסיק לקדיש – יאמר אמן יהא שמיה רבא עד יתברך ועד בכלל, וישמע מהש"ץ עד ואמרו אמן ויענה אמן, ומתתקבל ואילך לא יענה אמן, שאינו אלא מנהג, ובקדושה יאמר רק קדוש וברוך, וגם ימלוך הוא מעיקר הקדושה".

ובשוע"ר סי' סו ס"ה: "כשמפסיק למודים ישחה ויאמר מודים אנחנו לך ולא יותר, שבזה די שלא יהיה נראה ככופר במי שחבריו משתחוים ומודים לו. וכשמפסיקין לקדיש יאמר אמן יהא שמיה רבא עד יתברך ועד בכלל, וישמע מהש"ץ עד ואמרו אמן ויענה אמן . . ומתתקבל ואילך לא יענה אמן, כי אינה אלא מנהג. ובקדושה יאמר רק קדוש וברוך ולא ימלוך, שימלוך אין אומרים המלאכים ואינו מעיקר הקדושה, ויש מי שאומר שגם ימלוך הוא מעיקר הקדושה, והעיקר כסברא הראשונה".

כאמור לעיל כאן אנו רואים מצד אחד העתקה כמעט מילה במילה מלשונו הזהב בשו"ע [ואגב כך, אנו מבחינים בטעות המעתיקים בשוע"ר בתיבת "וכשמפסיקין", שצ"ל "וכשמפסיק", שכן מובן גם מהמשך הלשון, וגם מהעתקת רבנו בסידורו]. ומאידך לגבי הדין אם "ימלוך" הוא מעיקר הקדושה או לא, חזר בו רבנו בסידורו, ופסק כדעה השניה שהביא בשלחנו ש"גם ימלוך הוא מעיקר הקדושה".

ויש להאריך עוד בדוגמאות בכל הנ"ל, אך די במה שהובא לעיל להבין ששוע"ר שימש את רבנו הזקן גם בעת חיבור פסקי הסידור, ואף העתיק הלשונות שכתבם שם בסידורו, אם כי בהשמטות ושינויים, כדי להתאימם לאופי הקצר של פסקי הסידור. ומכל זה רואים עוד יותר את החשיבות הרבה של שוע"ר, הן בפסקים והן בדיוק לשונו הזהב.