הלשון שירושלים הוא במזרחה של צרפת - 1047

הרב לוי יצחק ראסקין

דומ"צ דקהילת ליובאוויטש – לונדון, אנגלי'

בסדור רבינו הזקן, בסוף הלכות תפילין וקריאת שמע[1], נאמר:

בתפילת י"ח צריך להחזיר פניו כנגד ירושלים והמקדש. ומה שנהגו לעמוד כלפי מזרח, נתפשט המנהג מימי קדם כשהיתה הגולה בצרפת וסמוכות שלה, אבל במדינות אלו הצפוניות ביותר צריך לעמוד כנגד קרן דרומית מזרחית. ולא כנגד הקרן ממש, אלא משוך מן הקרן מעט כלפי דרום, בענין שאם תחלק רובע העיגול שבאמצע הדרום לאמצע המזרח לג' שלישים, יהיו פניו מכוונים כנגד רוחק ערך שליש אחד מאמצע הדרום וערך ב' שלישים מאמצע המזרח.

לא אכנס בזה לכל פרטי החשבונות בזה, ולא בההבדלים בין לשון רבינו כאן לבין לשונו בשו"ע שלו סי' צד, כי כוונתי בזה רק להבהיר דבר שמזדקר לנגד כל הקורא דברי רבינו הללו. כי ידוע שירושלים הוא בגובה 32 מעלות מעל קו המשוה (equator), וארץ צרפת משתרעת מן 50 מעלות בצפונה עד למעלה מן 42 מעלות בדרומה, וא"כ איך נבין דברי רבינו שבצרפת התפללו בצדק לכיוון מזרח[2]?

ברם הקושי שלנו נובע מזה שאנו רגילים לקבוע כיוון מזרח על פי 90 מעלות מן צפון המחושב על פי המצפן (compass). שהמצפן מורה על משיכה מגנטית בכיוון צפונה של עולם, ו-90 מעלות ממנה הוא כיוון המזרח שעל המפות. אכן נראה בעליל שדרך חישוב כיוון המזרח מקדמת דנא היתה בראיית מקום זריחת השמש [3], העולה במזרח ושוקעת במערב. נכון הוא שמקום עליית השמש עולה בכל יום שונה קצת משל אתמול ושל מחר, ובימות החורף עליית השמש היא דרומה מן קו המשוה, ובקיץ עלייתה היא צפונה מן קו המשוה, אבל המיצוע הוא שהשמש עולה על קו המשוה [4]. מרחק השמש בעת הזריחה מן מקום ראייתה היא 90 מעלות ממערב למזרח, ומשם היא עולה ומתקרבת, עד שבחצות היום עומד השמש מעל ראש האדם – 0 מעלות, ושוב שוקעת במערב, 90 מעלות מערבה מן מקום ראייתה.

יוצא איפוא שאופן חישוב כיוון מזרח דמקדמת דנא לכל מקום שיהיה, יש למתוח קו מן מקום זה עד קו המשוה במרחק 90 מעלות מזרחה (היינו במעלות-אורך שמופיעות על המפות הרגילות). בטבלא המצו"ב נראה ברור איך קו הנמתח מן עיר ליאון, מרכז ארץ צרפת, עד קו המשוה ב-90 מעלות-אורך מזרחה, עובר סמוך ממש לירושלים.

עכשיו נבין גם המשך דברי רבינו, אודות שליש ושני שלישים. בטבלא חישבנו הקווים מעיר סמאלענסק, שהוא קרוב למקום רבינו. ובהקדים, שאחרי שקו מזרח היינו קו הנמתח באלכסון עד קו המשוה – ולא כמו הרגיל במפה של היום, הרי הדרום נחשב, לא 180 מעלות מהצפון שעל פי המצפן, כי אם 90 מעלות = רובע עיגול מן קו המזרח האלכסוני הנ"ל. בטבלא נראה איפוא שבין קו מזרח של סמאלענסק לבין הקו הנמתח ממנה עד ירושלים יש נבדל של 60 מעלות, היינו שני שלישים של 90 מעלות. ובלשון רבינו: "ערך שליש אחד מאמצע הדרום וערך ב' שלישים מאמצע המזרח". בדרך זה יובנו גם דברי רז"ל[5] שביארו ש'צפון' שבקרא מורה על בבל. כי גם חישוב הכיוון צפון יש להבינו ברובע עיגול מן כיוון מזרח הנ"ל, וזה יהיה 20 מעלות ויותר (תלוי לפי גובה המקום) מן קו צפון שלפי משיכה מגנטית.

ויהי רצון מהשי"ת שנזכה לקיום היעוד "והצפוני ארחיק מכם"[6], ותזרח עלינו שמש ישועה, ויקבץ השי"ת נדחנו מד' כנפות אל מקום מקדשנו, תל תלפיות, בהגלות נגלות גואל צדק בקרוב ממש.

 


[1]) נעתק בהוצאה החדשה של שו"ע אדה"ז, ח"א ע' תרכא. וב'סדור רבנו הזקן עם ציונים מקורות והערות' הוא בע' פט.

[2]) בקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חו' ו ע' נג רצה לתרץ שכוונת רבינו ב"הסמוכות שלה" היינו לספרד, היושבת בדרומה של צרפת. אבל: א) גם זה אינו מכוון, דרומה של ספרד היא 36 מעלות; ב) א"כ הול"ל 'ספרד', ולא לומר 'צרפת' ולרמז על ספרד.

[3]) ראה גם לבוש או"ח סי' צד ס"ג. [בדפוס-צילום הנפוץ נשמטו שם השרטוטים שהופיעו בדפוסים קדמונים, ובדפוס החדש החזירו העטרה ליושנה].

[4]) אעתיק מהשמטות שתח"י להעורתיי שבסדור רבינו הזקן הנ"ל, לשחרית של שבת: חלוני רקיע – ראה פרקי רבי אליעזר פ"ו, נתבאר בס' עשרה מאמרות לרמ"ע מפאנו, מאמר העתים סי' יא. וש"נ לעירובין נו, א, וע"ש בפירוש רבינו חננאל. והשווה ירושלמי ר"ה פ"ב ה"ד. ובשם כ"ק אדמו"ר זי"ע ('מקדש מלך' ח"ב ע' 418-419):

בשמש יש תמיד אור, אך דיברה תורה כלשון בני אדם, וכפי שהאדם עומד על הארץ, אכן [השמש] "בוקע חלוני רקיע".

ולהעיר מהמובא (בשיטה מקובצת, כתובות יג, ב ד"ה מאי קאמר – סג סוף ע"ד) בשם רבינו תם, בדבר מה שנצחו חכמי אוה"ע לחכמי ישראל במה שסברו שמהלך השמש בלילה הוא מעל לרקיע, "אבל האמת הוא כחכמי ישראל, והיינו דאמרינן בתפלה 'ובוקע חלוני רקיע'". ויש שביארו דבריו (על פי דברי הזהר ח"ג ט, ב) דמיירי בחמה שלמעלה (דברי יואל, אסרו חג הפסח תשי"ג. וראה כעין זה בלקו"ש חט"ז ע' 99 – מיום אחרון של פסח תשי"ג).

[5]) גיטין ו, א, ובכ"מ.

[6]) יואל ב, כ.