מנחה אחר השקיעה בערב שבת - 1019 [גליון]

הרב אברהם אלאשוילי

לוד, אה"ק

בגליון הקודם התקשה הרב לוי"צ רסקין במה שכתב רבנו הזקן בסידורו: "אבל לענין תפלת המנחה שהיא מדברי סופרים אין למחות ביד המקילין בין בחול בין בשבת, ובפרט בשעת הדחק בימות החורף שהיום קצר, וכמו שמצינו שהתירו חכמים איסור שבות מדברי סופרים בבין השמשות בשעת הדחק ולצורך מצוה עוברת".

והתקשה בזה בשנים: א) בכוונת רבינו "בין בחול בין בשבת", מהי הקס"ד להבחין ביניהם? ב) בכוונת רבנו "בין בשבת", אם הכוונה למנחה של ערב שבת, איך ניתן להתפלל מנחה לאחר קבלת תוספת שבת (שהיא מהתורה כמובא בשוע"ר סי' רסא ס"ד). ועפ"ז רצה להסיק מכאן שאדה"ז חזר בו בסידורו, וסובר שתוספת שבת היא דרבנן, ותפלת מנחה דוחה תוספת שבת. עכת"ד.

ולפלא שנשמט ממנו קונטרס אחרון מפורש בסי' רסא סק"ג, שמחלק שם בין תוספת שבת שאין זו קבלת עיצומו של יום, אלא מקבל עליו (בלבו) תוספת שבת, כדי להוסיף מחול על הקודש, לבין קבלת שבת (בתפלה או בקדוש), שאז מקבל עליו שבת ממש לכל דבר. ולפי זה ברור שאין שום סתירה בין תפלת מנחה של ערב שבת בבין השמשות לבין תוספת שבת, וכפי שמוכיח בסידור ממה שמותר לעשות שבותים דרבנן בביה"ש לצורך מצוה עוברת, משא"כ אם קבל עליו שבת, אסור בשבותים לגמרי.

וראה בקו"א שם עוד שגם ביה"ש עצמו היא בכלל תוספת שבת (ולא בכלל עיצומו של יום). וממילא מובן שאין סתירה בין תפלת מנחה של חול לבין מה שקבל עליו תוספת שבת או אפילו זמן ביה"ש, כיון שעדיין לא חל עליו עיצומו של יום.

ואם כן פשוט שגם לדעת אדה"ז בסידורו תוספת שבת היא מן התורה. וכן מוכח גם מלשונו בסידור שכתב "אבל לענין תפלת מנחה שהיא מדברי סופרים", שמזה מובן שהתוספת שבת שהזכיר לפני כן היא מן התורה.

ולענין החילוק בתפלת מנחה בין חול לשבת, גם זה פשוט, שכן ביום חול יותר קל להתפלל מנחה של חול בביה"ש, משום שגם אם מתחיל אז יום חדש, הרי סו"ס הוא מתפלל תפלת י"ח של חול, אבל בביה"ש של ע"ש, אם כבר נכנסה שבת, היה ניתן לומר שלא יוכל להתפלל תפלת י"ח של חול בשבת, וכן בביה"ש של שבת אם כבר יצאה שבת, היה ניתן לומר שלא יוכל להתפלל תפלה של שבת בחול, ולכן מבהיר אדה"ז שאין הבדל ביניהם, משום שבביה"ש לא השתנתה עדיין מציאות היום לענין תפלה, ויוכל להתפלל מנחה של היום שעבר "הן בחול והן בשבת".

ולהעיר שכל זה לענין תפלה, אבל לענין הזכרה בברכת המזון הדין שונה, שאם לא אכל כזית בשבת לפני ביה"ש, לא יוכל להזכיר רצה בברכת המזון במוצ"ש, אף אם אכל כזית בביה"ש, משום שלענין אכילה והזכרה בברכת המזון השקיעה היא הקובעת (ראה שוע"ר סי' קפח בסופו. בדה"ש סי' צב סק"ח).

ועפ"ז צ"ל שמה שכתב אדה"ז בסי' רצט ס"ב "ויש מתירין אפילו להתחיל בביה"ש בין לאכול בין לשתות . . וכן נתפשט המנהג בסעודות גדולות שמתחילין בביה"ש", אין הכוונה שגם ניתן להזכיר שבת בברכת המזון, אלא רק שמותר להם להתחיל לאכול, ואין בזה איסור במה שאוכלים לפני הבדלה, אך לענין הזכרת שבת בברכת המזון, אכילת כזית לפני השקיעה היא הקובעת.

אלא שלפי זה צ"ע איך זה שמצד אחד יוצאים בזה י"ח סעודה שלישית של שבת בביה"ש (שאם לא כן מה ענין יש באכילה זו), ומאידך אין מזכירים שבת בברכת המזון. ואפשר שלדעת המתירים לאכול סעודה שלישית בביה"ש, ניתן להזכיר שבת בברכת המזון אף אם מברכים אותה במוצ"ש. ועצ"ע.