הלכה יד - 1086

היוצא בימי ניסן

הרב יוחנן מרזוב

שליח ורב דק"ק בית מנחם מענדל ד'פלאטבוש

היוצא בימי ניסן וראה אילנות

כתב אדה"ז בסדר ברה"נ (פי"ג הי"ד) "היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח צריך לברך, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להנות בהם בני אדם, ואינו מברך אלא בפעם רשאונה שרואה בכל שנה".

ויל"ע: א) מי שלא בירך בניסן האם צריך לברך באייר? ואת"ל שאינו מברך באייר האם צריך לברך בלי שם ומלכות? ב) מי שיצא בניסן וראה אילנות שמוציאין פרח, ולא בירך בראיה ראשונה, האם יברך בראיה שניה? כי זה מצוי שרואים אילנות שמוציאין פרח ואין זוכרין נוסח הברכה, וצ"ע האם הפסיד ברכתו בזה שלא בירך מיד בראיה ראשונה?

א. כתב רבינו (באג"ק חכ"ג ע' שסה) "לכמה אחרונים (או"ח סרכ"ו) ניסן הוא לאו דווקא, אבל י"א דווקא הוא (שד"ח אסיפת דינים מע' ברכות רס"ב, וש"נ), והנה אדמו"ר הזקן בלוח ברה"נ (הראשון) כ' דאחר ל' יברך בלא שם ומלכות (מוכח דניסן לאו דווקא), אבל בסדר ברה"נ (שבסידורו פי"ג הי"ד) השמיט זה, ואף שי"ל בדוחק דטעמו מפני דס"ל דאין לברך כלל אלא פעם אחד (ועדיין יקשה למה לא ביאר דברי השו"ע "בימי ניסן" דהיינו לאו דווקא – כמו שהוסיף ביאור בכמה דינים שבברה"נ) י"ל – דהשמיט מפני דבמשנה האחרונה ס"ל ד"בימי ניסן" כפשוטו – בדווקא, וא"כ א"א "לאחר ל'", ואכמ"ל".

וצ"ע מנ"ל דלפי משנה ראשונה דאדמו"ר הזקן (בלוח ברה"נ) ניסן הוא לאו דווקא, אולי נסתפק בזה ופסק שיברך באייר בלי שם ומלכות, הן משום שנסתפק אם צ"ל ניסן דווקא, והן משום שנסתפק אם מברך ברכה זו אחר ל' יום[1]? וצ"ל דמשמע מאדה"ז דאילולי הספק אם מברך שנית אחר ל' יום היה מצריך שיברך בשם ומלכות גם באייר.

ויש להוסיף: ידוע מש"כ בשער הכולל (פ"א) שבכל מחלוקת בין הפוסקים והמקובלים, הנה בשו"ע פסק אדה"ז כפוסקים, ובסידור פסק כהמקובלים, ועיין בשד"ח (שם) שמכל הפוסקים משמע דניסן הוא לאו דוקא, אבל לפי קבלת האר"י ז"ל אין לברך אלא בחודש ניסן, וא"כ י"ל שבלוח ברה"נ ששייך להשו"ע נמשך אחר הפוסקים דניסן הוא לאו דוקא, ובסדר ברה"נ ששייך להסידור פסק כמקובלים שאין לברך אלא בחודש ניסן[2].

והנה את"ל שבלוח ברה"נ ס"ל כהמקובלים א"כ באייר לא ליברך כלל, דמסתמא לפי הקבלה אין לברך באייר כלל, "דברכה זו על דרך האמת שייכא דווקא לימי ניסן" (ברכ"י בסי' רכ"ו), ולמה אמר לברך אחר ל' יום –דהיינו בחודש אייר- בלא שם ומלכות, ומזה הוכיח רבינו שבלוח ברה"נ לא חשש להמקובלים כלל.

עכ"פ משמע שלפי משנה אחרונה דאדה"ז אין לברך באייר אפי' בלא שם ומלכות, וכמובן שאם בירך בלי שם ומלכות לא הפסיד, מ"מ אין מחייבין אותו לברך בלא שם ומלכות כדי לצאת ידי מ"ד שצריך לברך גם באייר.

למעשה: אין לברך באייר כלל, ובזה מתורץ שאלה הא', ולתרץ שאלה הב' יש לברר תחלה דין ברכת 'משנה הבריות', כדלקמן.

על גן חיות מה מברך?

ב. איתא בגמ' ברכות (דף נח, ב) ראה את הכושי ואת הגיחור . . אומר ברוך משנה את הבריות . . ת"ר הרואה פיל קוף וקיפוף[3] אומר ברוך משנה את הבריות, ראה בריות טובות ואילנות טובות אומר ברוך שככה לו בעולמו . . ", וכ"פ בשו"ע (סי' רכ"ה ס"ח-י).

ויל"ע בימינו האם צריך לברך ברכות אלו כשהולכים לגן חיות? והנה בברכת 'שככה לו בעולמו' כתב במשנה ברורה (סי' רכה ס"ק לב) שעכשיו לא נהגו לברך ברכה זו, (ומציין לח"א סי' רכה, ומוסיף בשעה"צ ס"ק לג) די"ל משום דצ"ל נאות ביותר ובימינו מי יוכל לדקדק בזה, ומ"מ פסק שנכון לברך בלא שם ומלכות[4], אבל בברכת 'משנה הבריות' א"צ לדקדק, וא"כ יל"ע האם בימינו יש חיוב לברך 'משנה הבריות' כשהולכים לגן חיות?

וי"ל: א) פסק אדה"ז בלוח ברה"נ (פי"ב ה"כ-כב) "הרואה בריות משונות כגון הכושי . . צריך לומר בא"י אמ"ה משנה הבריות . . הרואה אילנות טובות ונאות ובריות נאות . . צריך לברך בא"י אמ"ה שככה לו בעולמו", הרי הביא הברייתא דמיירי בבני אדם משונים, אבל השמיט ברייתא ברואה פיל וקוף, ומשמע דס"ל שאין אנו מברכים על בעלי חיים המשונים כמו הקוף והפיל, אבל נ"ל דהשמיט דינים אלו משום שאינו "הלכות הצריכות ושכיחות במדינתינו", ועד"ז כתב רבינו לענין ברכת הקשת דאדה"ז השמיטם כי במדינתם לא היה שכיח לראות קשת (עיין שערי הלכה ומנהג ח"א ע' ריג וע' רכא), וי"ל במדינתם גן החיות לא היה נמצא ושכיח ולכן השמיט דינם, אבל הדין לא נשתנה, א"כ בימינו ההולך לגן החיות לכ' צריך לברך משנה הבריות.

ב) ואולי יש לדמות זה למה שכתב רמ"א לענין ברכת 'שנתן ארך אפים לעוברי רצונו' (סי' רכד ס"א) "והאידנא אין מברכין זאת הברכה שהרי אנו . . רואים אותה תמיד", כוונתו שאנו גרים בין הנוצרים ורואים מקום תיפלות שלהם כל הזמן ולכן אין לברך עליהם, ופסק מ"א (שם ס"ק ג') "שאפי' קטן שהגדיל אינו צריך לברך, כיון שראה אותו בקטנותו", וכתב בא"ר (שם ס"ק א') דאף מי שלא ראה ע"ז בתוך ל' יום אינו מברך כיון שיש רוב העולם שרואין (וזהו דלא העולת תמיד ס"ק א'), ולכ' י"ל דהכי דינא לענין 'משנה הבריות' על כושים, שבמדינות שגרים שם כושים אין לברך עליהם אפי' לא ראה אותם בתוך ל' יום, ולכ' גם לענין 'משנה הבריות' על הקוף י"ל הכי, אבל זה אינו, שהרי אין דרך רוב העולם לבקר בגן החיות כל הזמן, כ"א לפרקים רחוקים ואחר ל' יום, ולמה לא יתחייב לברך 'משנה הבריות'.

ג) ואולי י"ל דבלוח ברה"נ (שם) כתב "י"א שאינו מברך משנה הבריות אלא פעם ראשונה שהשינוי עליו גדול מאוד, אבל כשחוזר ורואה שנית אותו דבר או דבר אחר כיוצא בו אינו מברך . . וי"א שאם רואה אחר שלושים יום צריך לחזור ולברך משנה הבריות . . וטוב לברך בלא שם ומלכות", ובסדר ברה"נ (פי"ג הי"ב-ג) כתב "שאינו מברך על כיוצא בו כלל אפי' אחר שלושים אלא בפעם ראשונה שרואה החידוש גדול", משמע שלפי משנתו האחרונה אחר ל' יום אינו מברך כלל, וא"כ אינו מברך 'משנה הבריות' אלא פעם אחת בכל ימי חייו.

ועצ"ע דעכ"פ פעם אחת צריך לברך לכו"ע, ולכ' צריך לברך פ"א על כל מין ומין מבע"ח, דאם יראה קוף ואח"כ פיל ואח"כ קיפוף לכ' חייב לברך ג' פעמים?

וי"ל דהנה מקור מקום מחלוקת זו הוא בטור (ס"ס רכה) "כתב הראב"ד . . שאינו מברך אלא פעם ראשונה שהשינוי עליו גדול מאוד, ולפי מה שכתבתי למעלה מברך אחד לשלשים יום", והפרישה (ריש סי' רי"ח) ביאר את דעת הראב"ד "נלע"ד דשאני ברכה זו ש . . אינה אלא התפעלות הנפש, וסבירה לי' להראב"ד שאינו חייב לברך אלא בפעם הראשון שאז מתפעל בודאי . . הרואה חיגר או קיטע . . כתב שם רבינו בשם הראב"ד שאינו מברך אלא בפעם הראשון, וקשה מאי שנא . . ובמה שכתבתי ניחא, דשם אין עוד התפעלות מפעם ראשון ואילך", היינו דלפי הראב"ד אי אפשר לברך 'משנה הבריות' בלי התפעלות הנפש ולכן מברך פ"א ותו לא, ולפי הטור א"צ כ"כ התפעלות הנפש ולכן מברך ברכה זו כל ל' יום.

ונ"ל דיש לחקור בברכת שבח והודאה, האם הודאה עיקר או השבח עיקר, דאם ההודאה עיקר א"צ התפעלות הנפש, דא"צ התפעלות הנפש כדי להודות להשי"ת, אבל אם השיר והשבח עיקר צריך שמחה והתפעלות הנפש, דאין אדם שר שירה אלא מתוך שמחה, וי"ל שלפי הטור העיקר הוא להודות וא"צ התפעלות הנפש כדי להודות להשי"ת, אבל לפי הראב"ד העיקר הוא השיר והשבח ולזה צריך שמחה והתפעלות הנפש.

ועפי"ז י"ל דלפי הראב"ד מי שראה פ"א ולא בירך לא יברך בראיה שניה, דכבר הפסיד ברכתו, דשוב אין כאן התפעלות הנפש[5], ולכן בימינו לא שייך לברך 'משנה הבריות' דרגילין אנו לקחת ילדינו בקטנותם לגן החיות, א"כ כשראה חיות משונות או נאות בקטנותו כבר הפסיד ברכתו, (ולכ' אין לחייב ההורים לברך עם הילדים בקטנותם, דחיובא לדרדקי מי איכא, וגם לא שייך חינוך בברכה זו, שהרי מסתמא לא יתחייבו עלי' בגדלותם).

ברכת 'משנה הבריות' 'שככה לו בעולמו' 'שלא חיסר בעולמו'

ג. ונ"ל להביא ראי' לזה דהנה בשו"ע פסק המחבר (סי' רכה ס"ח-ט) "הרואה כושי וגיחור . . ואת הפיל ואת הקוף מברך בא"י אמ"ה משנה הבריות . . ואינו מברך אלא פעם ראשונה שהשינוי עליו גדול מאוד", וע"ז כתב הרמ"א "וי"א משלושים יום לשלושים יום", וממשיך (בס"ט) "הרואה אילנות טובות ובריאות נאות . . אומר בא"י אמ"ה שככה לו בעולמו, ואינו מברך עליהם אלא בפעם הראשונה ולא יותר", עיי"ש בהגר"א שגם בברכת 'שככה לו בעולמו' פליגי, ולכ' מנ"ל? וצ"ל דס"ל דזיל בתר טעמא, לפי הראב"ד צריך התפעלות הנפש א"כ גם בברכת 'שככה לו בעולמו' אינו מברך אלא פ"א ותו לא, מש"כ להטור.

ונראה שכ"ד אדה"ז כדמוכח מלוח ברה"נ (שם) "הרואה אילנות טובות ונאות ובריות נאות . . אינו חוזר ומברך לסברה ראשונה אפי' אחר שלושים יום . . אבל לפי סברה האחרונה מברך אם ראה אותו אחר שלושים יום, אבל תוך שלושים יום לכו"ע אינו חוזר ומברך . . היוצא בימי ניסן וראה אילנות . . אינו מברך אלא בפעם ראשונה שרואה בכל שנה, ואם חוזר ורואה אחר שלושים יום אילנות שמוציאים פרח יברך בלא שם ומלכות, (כמו שנתבאר לעיל בכל בריות ואילנות טובות)", היינו שלפ"ד אדה"ז כמו שפליגי הראב"ד והטור בברכת 'משנה הבריות' ה"נ פליגי בברכת 'שככה לו בעולמו', ומחדש אדה"ז שגם בברכת 'שלא חיסר' פליגי, דלפי אדה"ז מסתבר שסברת מחלקותם שייך גם בברכת 'שלא חיסר'[6].

ובסדר ברה"נ (שם) שינה דעתו ופסק לגמרי כהראב"ד "היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח צריך לברך . . 'שלא חיסר בעולמו כלום' . . ואינו מברך אלא בפעם רשאונה שרואה בכל שנה", והיינו דאחר ל' יום אינו מברך כלל, ובבדי השולחן (סי' סו ס"ק יח) דייק מלשונו שכתב "ואינו מברך אלא בפעם ראשונה" שאם לא בירך בפעם הא' לא יברך כשרואה בפעם הב', ולמש"כ י"ל משום דבראיה שניה כבר נתבטל ממנו התפעלות הנפש ולכן א"א לברך.

והנה הרמ"א פסק (בסי' רכ"ה ס"ג) בשהחיינו דאם לא בירך בראיה הראשונה מברך בראיה שניה, וכתב במחצית השקל (סי' רכו) דלפי"ז גם ביוצא בימי ניסן ולא בירך בראיה הראשונה מברך בראיה שניה, ועיין במהרי"ל (מכון ירושלים סי' קמג) שבפירוש מדמה ב' דינים אלו, "[שאלה] אם שכח לברך באכילת פרי חדש שהחיינו, אם יש לברך פעם שנית כשאוכלו . . נ"ל [לדמותו] למאן דנפק ביומי ניסן וחזי אילנא כו', דאי לא בירך בזמנא קמא מברך בתר הכי כל זמן שלא גדלו הפירות, וטעמא משום כך דאותה שמחה עדיין קיימא, הכי נמי לא שנא", ולמש"כ י"ל דרמ"א לשיטתו אזיל שפסק (שם בס"ט) דמברך 'משנה הבריות' כל ל' יום, היינו שס"ל כהטור שא"צ התפעלות הנפש, ולכן פסק שגם בראה ולא בירך בראיה ראשונה לא הפסיד ברכתו.

אבל המ"א פסק (בס"ק ט') שבראיה שניה אינו מברך, וכתב במחצית השקל דלפי"ז גם ביוצא בימי ניסן ולא בירך בראיה הראשונה הפסיד ברכתו, והנה אדה"ז חשש לשיטת המ"א ופסק (בסדר ברה"נ פי"א הי"ג) "אם לא בירך בראיה ראשונה או באכילה ראשונה, יש לברך על הראיה השניה או על האכילה השניה בלא שם ומלכות", ולכ' לשיטתו אזיל שפסק כהראב"ד שאינו מברך כל ל' יום, היינו דאבהון דכולן הוא הצורך בהתפעלות הנפש, דבלי התפעלות הנפש אינו מברך[7], ולכן החמיר עוד שרק בראיה ראשונה מברך, ואם לא בירך בראיה ראשונה לא יברך בראיה שניה, שרק בראיה ראשונה מתפעל, אבל אח"כ כבר נתרגל אליהם ואינו מתפעל מהם, ושוב אינו מברך עליהם[8].

ברכת שמחה וברכת שבח והודאה

ד. מ"מ דברי הבדי השולחן צ"ע, דמהיכי תיתי דאם לא בירך בראיה הא' הפסיד ברכתו, דמש"כ אדה"ז בסדר ברה"נ "ואינו מברך אלא בפעם ראשונה שרואה בכל שנה", כוונתו לשיטת הראב"ד שאינו מברך שנית אחר ל' יום, ובלוח ברה"נ האריך בזה ומבואר מדבריו דשיטת הראב"ד דרק בפעם ראשונה מברך היינו שאינו מברך שנית אחר ל' יום, ואולי גם להראב"ד אם חל עליו חיוב ברכה שוב לא פקע מיניה וגם בראיה שניה מברך, היינו דרק פ"א מתפעל מראיית הפיל או האילנות, אבל משעה שמתפעל חל עליו חיוב לברך ושוב לא פקע מיניה.

ואדרבה הב"ח (סי' רכו) הרי ס"ל דביוצא בימי ניסן לכו"ע אינו מברך אחר ל' יום, ומ"מ ס"ל שכל זמן שלא גדלו הפירות מברך על הפרח ואפי' בראיה הב' והג', ופירש הא"ר (שם ס"ק ב') סברתו דבראיה שניה עדיין שמחתו קיימת, ורק בראה ולא בירך עד שכבר גדלו הפירות אמרינן שכבר בטל אותו שמחה.

ולכן נ"ל שיש כאן שני דינים, ולא קרב זה אל זה, ופלוגתתם הוא מן הקצה אל הקצה, א) ברכת שבח והודאה שצריך להודות להשי"ת על נפלאות הבריאה ולא על הנאת האדם, ובזה פליגי הראב"ד והטור אם המחייב הוא התפעלות הנפש ומברך רק פ"א או שאפשר להתחייב בברכות אלו כל ל' יום, אבל לכו"ע אינו ברכת השמחה, ואם ראה ולא בירך לא הפסיד ברכתו, דכיון שחל עליו חיוב לברך שוב לא פקע מיניה, ב) ברכת שהחיינו שצריך לברך על הנאת ושמחת האדם ולא להודות על נפלאות הבריאה, ובזה פליגי רמ"א ומ"א אם רק בראיה ראשונה מברך כיון שרק אז מרגיש גודל השמחה, או שגם בראיה שניה מברך כיון שגם אז מגיע לו שמחה, (או שפליגי אם השמחה עיקר או התועלת עיקר, דבפעם הא' יש יותר שמחה אבל לענין תועלת פעם הב' שווה לפעם הא'), אבל לכו"ע בשהחיינו שייך לברך אחר ל' יום ואכן ברואה פני חבירו (בריש סי' רכה) מברך רק על חבירו ששמח ונהנה בראיתו ומ"מ מברך עליו כל ל' יום, (וגם גבי פרי חדש יש סברה לומר שאם הוא פרי שמתחדש כל ל' יום מברך עליו שהחיינו).

ושו"ר בתורת חיים (ס"ק ב') שכתב שגם מ"א מודה בברכת שבח והודאה כברכת 'שלא חיסר' שאם ראה ולא בירך לא הפסיד ברכתו, דכיון שחל עליו חיוב לברך שוב לא פקע מיניה, דרק בשהחיינו הפסיד ברכתו כיון שהוא ברכת השמחה, וכ"פ במשנה ברורה (ס"ס רכו, ועיי"ש בשער הציון), אכן המהרי"ל הביא ראי' דכמו בברכת 'שלא חיסר' יכול לברך בראיה שניה ה"נ בשהחיינו, היינו דס"ל דדמי להדדי, אבל המ"א י"ל שס"ל שאין הדמיון עולה יפה, דאין לדמותם כנ"ל.

עכ"פ נ"ל שבברכות אלו גופא יש ב' סוגים, ובאופן דשנים שהן ארבע: א) על האילן שמוציא פרח מברך פ"א בכל שנה ושנה, דבכל שנה יש התחדשות הטבע, ובפעם הראשון שיוצא בניסן ומתפעל מהתחדשות הטבע מברך על הפרח 'שלא חיסר', ומ"מ אחר שגדל הפרי שוב לא שייך לברך על הפרח, כ"א מברך פ"א על ראית הפרי חדש (מ"מ המנהג הוא לברך בשעת האכילה), ב) בבריות 'נאות' או 'משונות' שאינם מתחדשים משנה לשנה, מברך עליהם רק פ"א לכל ימי חייו, שרק פ"א מתפעל, אבל אח"כ כבר נתרגל אליהם ואינו מתפעל מהם, ושוב אינו מברך עליהם, וכ"ז הוא לענין אם מברך אחר ל' יום, אבל אם ראה ולא בירך לכו"ע לא הפסיד ברכתו, חוץ משהחיינו שבזה פליגי.

ועפי"ז י"ל שרק לענין פרי חדש פסק אדה"ז (בסדר ברה"נ פי"א הי"ג) שאין לברך שהחיינו בשם ומלכות בראיה שניה, אבל בשאר ברכות שהן שבח והודאה להשי"ת על בריאתו, כיון שחל עליו חיוב לברך שוב לא פקע מיניה.

למעשה: נראה דמי שלא בירך עדיין על הפיל והקוף חייב לברך 'משנה הבריות' בשעה שיראה אותם, ולכ' ברכה אחת סגי לכל גן החיות, ואפי' אם בשעה שבירך לא ראה עדיין כל החיות, דמסתמא דעתו על כולם, והליכתו ממקום למקום לא הוי הפסק, וכמובן שאם מבקר בעוד גן חיות ושם רואה חיה שלא ראה בפעם הקודמת מברך עוד הפעם 'משנה הבריות'.

ולענין שאילנא: נראה דמי שיצא בניסן וראה אילנות שמוציאין פרח, ולא בירך בראיה ראשונה מברך בראיה שניה.