הלכה ב - 1075

ברכת הגומל צריך לברך בפני עשרה*

הרב ישכר דוד קלויזנר

נחלת הר חב"ד, אה"ק

ב'סדר ברכת הנהנין' (פי"ג ה"ב) כותב רבנו הזקן: "ארבעה צריכים להודות ולברך ברכת הגומל (כנוסח שכתוב בסידור) . . וצריך לברך ברכה זו בפני עשרה, ושנים מהם תלמידי חכמים. ואם אין מצויין שם תלמידי חכמים לא יניח מלברך. והמברך עולה למנין העשרה. ונהגו לברך בבית הכנסת אחר קריאת התורה, לפי שיש שם עשרה. ואם ברך בפחות מעשרה, יש אומרים שיצא. וטוב לחזור ולברך בעשרה בלא שם ומלכות". וכ"ה ב'לוח ברכת הנהנין' (פי"ב ה"ח).

בה"ג שם כותב: "נשים ועבדים חייבים בברכה זו, ולכן כל אשה יולדת כשתקום מחליה תברך בבית הכנסת של נשים, וישמעו עשרה אנשים מבפנים", וכ"ה ב'לוח ברכת הנהנין' (פי"ב ה"ט).

ב'לוח ברכת הנהנין' (פי"ב ה"י) כותב: "מי ששמח בלבו על הצלת חבירו רשאי לברך ברכה זו במטבע זו [הגהה. ויכול לומר שגמלני[1] כל טוב כיון שזו היא טובה לו מה שניצל חבירו מחמת אהבתו לו ושמחתו בו] או מטבע אחרת כגון בריך רחמנא אלקנא מלכא דעלמא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא, ואין צריך לברך בפני עשרה". וכ"ה ב'סדר ברכת הנהנין' (פי"ג ה"ב). [והכוונה ב"לברך ברכה זו במטבע זו", הוא לומר "שגמלני טוב" 'כנוסח שכתוב בסידור', ובהגה"ה מוסיף שגם "יכול לומר שגמלני כל טוב"].

ויש להבין מדוע כשמברך לעצמו "צריך לברך ברכה זו בפני עשרה", משא"כ "מי ששמח בלבו על הצלת חבירו רשאי לברך ברכה זו" – "אין צריך לברך בפני עשרה"?

והנראה בזה לבאר ע"פ מ"ש אאזמו"ר הי"ד ב'משנה שכיר' עה"ת, בתהלים על הפסוק הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו [קז, ב]. "בשב"ק פרשת קרח תרצ"ה עשה ר' אהרן וועלצער נ"י מפה שלש סעודות בתור סעודת הודאה על האפראציען [=הניתוח] שנעשה לו וניצל. ואמרתי על הפסוק [תהלים קז, ב], הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר . . ומפי ידי"נ הרב הה"ג מו"ה יעקב צבי קויפמאן שליט"א [הי"ד] דומ"ץ מארגערעטאן יצ"ו שהיה ג"כ באותו מסיבה, שמעתי טעם לשבח על מה שעושין סעודת הודאה על נס והצלה, עפי"מ שידוע מהישועות יעקב [או"ח סי' תרפב סק"ב] שישב דעת הרמ"א בסי' תרפ"ב בשכח על הניסים יאמר הרחמן הוא יעשה לנו ניסים כמו שעשה לאבותינו. והתבואות שור דעתו שאין להתפלל על ניסים כמו שאמרו בברכות [ס, א] אין מזכירין מעשה ניסים. והישועות יעקב מתרץ עפ"י המדרש [בראשית טו, א] אל תירא אברהם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד, ובמדרש [רבה שם] הכל יודעין שאנכי מגן לך, הכונה כי אמרו חז"ל [שבת לא, א] אם עושין לו נס מנקין לו מזכיותיו, דכתיב [בראשית לב, יא] קטנתי מכל החסדים. אמנם זה דוקא ביחיד, אבל בנס מפורסים עד שהכל מכירין שמאת ה' היתה זאת ועי"ז נתקדש שם שמים, ע"ז א"כ לעומת זה מה שניכו לו זכויותיו נוסף לו זכות חדש של קידוש שם שמים, ואדרבה לא ניכו לו כל, כי היה כלי לקדש שם שמים על ידו, ומגיע לו שכר גם על זאת, וע"כ שכרך הרבה מאד. וזה שאמר לו הקב"ה אל תירא אברהם מכח נכיון זכיות ע"י הנס שנעשה לך, כי הכל יודעין שאנכי מגן עליך ונתקדש שמי על ידך, ע"כ שכרך הרבה מאד, א"כ לנס מפורסם שגורם לקידוש ה' שפיר מותר להתפלל, וצדקו דברי הרמ"א, עכ"ד הישועות יעקב מובא בייטב פנים לחנוכה אות כו עיי"ש.

"ועפי"ז מובן היטב המנהג לעשות סעודת הודאה, יען שנעשה לו נס יש לדאוג שלא ינכה לו ח"ו מזכיותיו, ע"כ עושין סעודת הודאה ומפרסמין הנס ברבים ומכירין בחסדי המקום, ועי"ז נתקדש שם שמים ומחזקין את האמונה, ממילא ליכא ניכוי זכות, ואדרבה, יתוספו לו שכרו. עכ"ד בקצרה ודפח"ח", עכ"ל אא"ז הי"ד.

ועי' מ"ש כ"ק אדמו"ר זי"ע באגרת מיום ח' תמוז תש"ט, [שמופיע בתור הוספה ל"שיחת ל"ג בעומר תשל"ו" (ח"ב), שי"ל לש"פ בחקותי תשע"ד (ע' 15)]: "כמה דרגות יש בענין ברכה על הניסים . . [ג] נס שנעשה לעצמו. אבל בזה צריך לדאוג שמא ניכו לו מזכיותיו (שבת לב, א), ובמילא אין השמחה שלימה . . ". ועי' ג"כ באגרות קודש ח"ג (ע' קלד).

ועפ"ז יש לבאר החילוק, מדוע כשמברך לעצמו "צריך לברך ברכה זו בפני עשרה", משא"כ "מי ששמח בלבו על הצלת חבירו רשאי לברך ברכה זו", ד"אין צריך לברך בפני עשרה", כי המברך לעצמו יען שנעשה לו נס יש לדאוג שלא ינכו לו ח"ו מזכיותיו, ע"כ עושין ומפרסמין הנס ברבים ע"י שמברך ברכה זו בפני עשרה דוקא ש"מכירין בחסדי המקום, ועי"ז נתקדש שם שמים ומחזקין את האמונה, ממילא ליכא ניכוי זכות, ואדרבה, יתוספו לו שכרו" כנ"ל, משא"כ "מי ששמח בלבו על הצלת חבירו, "אין צריך לברך בפני עשרה", כי כאן אינו צריך מעיקרא לדאוג שמא ינכו לו מזכיותיו, שהרי הנס נעשה לחבירו ולא לו, ובמילא "אין צריך לברך בפני עשרה", וא"ש.

הנה ראיתי ב'כפר חב"ד' – י"ג תמוז תשע"ד (גליון 1565 ע' 60) שהקשה הגרמ"ש אשכנזי שליט"א: "והנה, בחנוכה ופורים תקנו חז"ל מצוות הדלקת נרות וקריאת מגילה משום 'פרסומי ניסא' ולא הצריכו שיהיו נוכחים עשרה וכן אין שני תלמידי חכמים? – יתירה מכך, בליל הסדר מברכים ברכת 'אשר גאלנו וגאל את אבותינו' והיא ברכת הגומל על ניסי יציאת מצרים, וגם שם אין צריך עשרה ושני תלמידי חכמים. ויש לעיין מדוע דוקא ברכת הגומל צריך עשרה ושנים מהם תלמידי חכמים?

ולפי הנ"ל י"ל דברכת הגומל שאני, כיון שהוא נס פרטי של אדם פרטי, אזי הפרסום נעשה על ידי שמברך ברכה זו בפני עשרה דוקא, כי המברך לעצמו יען שנעשה לו נס יש לו גם לדאוג שלא ינכו לו ח"ו מזכיותיו, ע"כ עושין ומפרסמין הנס ברבים ע"י שמברך ברכה זו בפני עשרה דוקא ש"מכירין בחסדי המקום, ועי"ז נתקדש שם שמים ומחזקין את האמונה, ממילא ליכא ניכוי זכות, ואדרבה, יתוספו לו שכרו" כנ"ל, משא"כ גבי ברכת 'אשר גאלנו וגאל את אבותינו' שמברכים בליל הסדר, ומצוות הדלקת נרות וקריאת מגילה שתקנו חז"ל בחנוכה ופורים, הניסים הללו הם בעצם מפורסמים מצד עצמם, וגם אינם נס פרטי שיש לדאוג שלא ינכו לו ח"ו מזכיותיו, ולכן אין שם הענין של לברך בפני עשרה דוקא, משא"כ גבי ברכת הגומל שהוא נס פרטי שאינו ידוע, והוא על ידי שמברך ברכת הגומל מפרסם את הנס שלו, לפיכך "צריך לברך ברכה זו בפני עשרה", שע"י זה דוקא נעשה הפרסום, וממילא גם ליכא ניכוי זכות, ואדרבה, יתוספו לו שכרו" כנ"ל, וא"ש.

ומה שהקשה עוד שם: "האחרונים דנים בגדר מנין לברכת הגומל . . וכיון שהוא יודע על הנס אצלו אין זה פרסום. ופוסק רבנו הזקן (שם) "והמברך עולה למנין העשרה", ויש לעיין בטעם הדבר, והרי בפשטות ההודאה צריכה להיות בפני עשרה"?

וי"ל, דעשרה נקרא ציבור ואז בפניהם זה נקרא פרסום הנס, ואין נפק"מ אם יודעים עליו מקודם או לא, וכי בפני עשרה שידעו על הנס מקודם אי אפשר לברך ברכת הגומל? – ולכן מובן ש"המברך עולה למנין העשרה".

אבל גבי "אשה יולדת כשתקום מחליה תברך בבית הכנסת של נשים, וישמעו עשרה אנשים מבפנים", שם אינו סובר ש"המברכת עולה למנין העשרה", כי אשה אינה נמנית במנין עשרה ע"מ להיות ציבור, וכדברי הגמרא בברכות (מה, ב): "מאה נשי כתרי גברי דמיין", וא"ש.