כללי - 1061

גדר הפת הראויה לקבוע אליה סעודה

הרב מאיר צירקינד

מיאמי, פלורידה

א. כתב כ"ק אדה"ז בסדר ברכה"נ פרק ב, א: אבל מיני לחמים שיתבאר שאין רגילין לקבוע סעודה עליהן אין מברכין עליהם המוציא וברכת המזון אלא לפניהם בורא מיני מזונות ולאחריהם מעין ג' אלא אם כן אוכל מהם כשיעור קביעות סעודה דהיינו כשיעור שרוב ב"א קובעים סעודת קבע שהיא סעודת ערב ובוקר על שיעור כזה מסתם לחם גמור וגם מלחמים אלו כשאוכלין שיעור כזה לפעמים אזי הם קובעים סעודה עליו עכ"ל.

ובשו"ע קו"א קסח, ב כתב: "וכן משמע מלשון הרי"ף ורא"ש שקראו כל אכילת עראי כיסנין, א"כ הבאה בכיסנין פי' היינו שעשוייה לאכלה בתורת כיסנין, דהיינו לקנוח ולא לקביעות סעודה עכ"ל."

הנה בפרק ב, ז כתב: "פת הבאה בכסנין י"מ שהוא עיסה שנילושה בחלב או בחמאה או בדבש או בשמן ויין או בשאר מי פירות או במי ביצים ושומן לפי שאינה עשויה לקביעות סעודה כי רוב בני אדם כוססין ממנה מעט." לפי שיטה זו אפשר לומר הכלל "שרוב ב"א קובעים סעודת קבע שהיא סעודת ערב ובוקר על שיעור כזה מסתם לחם גמור וגם מלחמים אלו כשאוכלין שיעור כזה לפעמים אזי הם קובעים סעודה עליו", אבל כנראה אי אפשר לומר הכלל שבבקו"א הנ"ל "היינו שעשוייה לאכלה בתורת כיסנין, דהיינו לקנוח ולא לקביעות סעודה" דהא אין אוכלין "מזונות ברויט" לקנוח!

וממשיך שם: "ויש חולקים על זה ואומרים שמברכין המוציא וברכת המזון על פת זו… אלא פת הבאה בכסנין היא פת גמורה העשויה כמין כיס וממלאין אותה קודם אפייתה במיני מתיקה כמו דבש וסוקר או שקדים ואגוזים וכיוצא בהם משאר מיני פירות או תבלין והמילוי הוא העיקר כי עיקר עשייתה אינה למזון ולהשביע אלא לעדון ותענוג ומזון העיסה הוא טפל." לפי שיטה זו אפשר לומר הכלל שבבקו"א הנ"ל "היינו שעשוייה לאכלה בתורת כיסנין, דהיינו לקנוח ולא לקביעות סעודה",(אלא שיש להקשות דבקו"א הנ"ל נראה דשורש של 'כיסנין' אינו מלשון 'כיס' אלא תיבה דמתפרש אכילת עראי), אבל כנראה אי אפשר לומר הכלל "שרוב ב"א קובעים סעודת קבע שהיא סעודת ערב ובוקר על שיעור כזה מסתם לחם גמור וגם מלחמים אלו כשאוכלין שיעור כזה לפעמים אזי הם קובעים סעודה עליו" דהא אין קובעים סעודה על "פאי" או Apple Turnover (שהם פירוש הפשוט של "העשויה כמין כיס וממלאין אותה קודם אפייתה במיני פירות".

עוד איתא שם בהלכה ח: "במה דברים אמורים כשהמלוי הוא ממיני מתיקה או מיני פירות הנאכלין לעדון ותענוג ולא למזון ולהשביע וגם אין דרך רוב העולם ללפת בהם הפת." לפי שיטה זו אין שייך הכלל שבהלכה ג' "ואם אינו שבע ממין לחם זה לבד אלא שאוכלו עם לפתן המשביע כגון שמלפתו בבשר או דגים וכיוצא בהם עד ששבע הרי זה כאילו שבע ממנו לבדו" דהא אין מלפתים מיני מתיקה או מיני פירות אם בשר או דגים.

ב. שם בפרק ב, הלכה ה': "ואלו הם מיני לחמים שאין דרך ב"א לקבוע סעודה עליהם לחמניות וטרוקנין ופת הבאה בכסנין. לחמניות הם מיני לחמים דקים ורכים שהיתה בלילת הקמח במים בלילה רכה ולא עבה כעיסת לחם גמור הנילושה ומתגלגלת בידים אלא כעיסת סופגנין שא"א לגלגלה בידים ואפאו בתנור או במחבת בלי משקה ואף על פי שהוא לחם גמור לענין חלה ומצה."

ומיהו קצת קשה, למה לא כתב "ואף על פי שהוא לחם גמור לענין חלה ומצה" לגבי טרוקנין ופת הבאה בכסנין?

ג. בשו"ע סי' קסח, טז: "ויש חולקים (ואומרים שאינם דומין) לפת הבאה בכיסנין שהיא ג"כ לחם גמור לדברי האומרים שהיא פת שנילושה במשקין או מי פירות… אבל לדברי האומרים שפת הבאה בכיסנין היא פת גמורה שנלושה במים לבד אלא שאח"כ מילא אותה דבש או במיני פירות או עשה ממנה עוגות דקות יבשות וכוססין אותו לתיאבון ואף שבשעת לישה היה לחם גמור וגם נאפו בתנור כלחם גמור".

נראה מכאן דלשיטה הב' אינה לחם גמור לאחר האפיה משא"כ לשיטה הא'.

ד. בשו"ע סי' תסא, ז: "וכן אם נאפה בקרקע כגון טרוקנין והוא שעושין גומא בקרקע הכירה ונותנין שם קמח ומים מעורבין ונאפה שם אע"פ שבלילתה רכה מאוד ואין עליו צורת פת ולכך אין מברכין עליו המוציא אלא אם כן קבע עליו סעודתו כמ"ש בסי' קס"ח אף על פי כן אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח אפילו לכתחלה לפי שזהו לחם עוני שאין לעני תנור ואופה לחמו בקרקע."

המקור לזה הוא ברכות לז, ב. טרוקנין חייבין בחלה וכי אתא רבין א''ר יוחנן טרוקנין פטורין מן החלה מאי טרוקנין אמר אביי כובא דארעא... א''ל אביי לרב יוסף האי כובא דארעא מאי מברכין עלויה א''ל מי סברת נהמא הוא גובלא בעלמא הוא ומברכין עלויה בורא מיני מזונות מר זוטרא קבע סעודתיה עלויה וברך עלויה המוציא לחם מן הארץ ושלש ברכות אמר מר בר רב אשי ואדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח מ''ט לחם עוני קרינן ביה".

ובסבה"נ פ"ב ה"ו כתב: "וכן טרוקנין שבוללין קמח במים בלילה רכה יותר מדאי אלא ששופכין לתוך גומא וחלל שבכירה או תנור עד שנעשה עב קצת אחר האפייה וכן אם שפך הרבה לתוך המחבת עד שנעשה עב קצת אחר האפייה"

המורם מזה יש לדייק האם לצאת בטרוקנין צריך דוקא כשעושין גומא בקרקע הכירה "כובא דארעא" לאפוקי אם שפך הרבה לתוך המחבת עד שנעשה עב קצת אחר האפייה, או דלמא לא שנא?

וכן יש לברר מה בא כ"ק אדה"ז לרבות במ"ש "וכן אם נאפה בקרקע כגון טרוקנין" דנראה דלא רק בטרוקנין. (האם בא לרבות טריתא?)