סעיף טז - 1106

ריבית בשכירות בית

הרב שבתי אשר טיאר

מח"ס 'קונטרס רבית ועיסקא דרך קצרה'

בשוע”ר הל’ רבית סעיף טז מבואר שבשכירות בית, אם מקנה לו לזמן שכירותו באחד מדרכי ההקנאה שהשכירות נקנית בהם (כגון בחזקה) שלא יוכל אחד מהם לחזור בו מן הדין, מותר להוזיל לו השכירות בשביל הקדמתה קודם זמן חיובה שהיא לבסוף אע״פ שאינו מתחיל להשתמש בה עד לאחר זמן.

ובספר תורת רבית פרק יד ב״בירור הלכה״ אות יא מקשה: וקצת צ״ע מדברי שו״ע הרב שהזכיר בסוגריים בתוך הסעיף הנ״ל שהקנין בבית הוא בחזקה, ולכאורה מכיון שמדובר שמשלם מראש הרי הכסף עצמו הוא הקנין.״

והנה לכאורה י״ל שמקור דברי רבינו הוא במרדכי בשם ראבי״ה [קידושין סי׳ תקכז, הובא בסמ״ע סי׳ שטו סק״ב בהגה] באשה ששכרה בית לדור בו לאחר זמן, שהמשכיר הי׳ יכול לחזור בו כיון שלא החזיקה בה כדין [שהתחילה לדור בו בחנם (ולא בתורת שכירות מיד) ושלא אמר לה קני בחזקה מעכשיו.] ועיי״ש בסוף דבריו ש״חזקה דקרקע ומשיכת המטלטלין חד דינא אית להו״. [והכי קיי"ל שהמשכיר צריך לומר לו ״קני מעכשיו ולאחר זמן״, דאל״כ לא קנה (שו״ע ס"ס קצ״ז וברמ״א ס"ס קצ״א) כיון שבשעה שיש לקנין לחול, כבר פסקה החזקה (כמבואר בתוס׳ יבמות צג,א ד״ה קנוי׳).] 

ולפי”ז י״ל שמש"כ הרמ״א (חו״מ סי׳ קצה סעי׳ ט) ששכירות קרקע נקנית בכסף, שאינו יכול לחזור בו (כמבואר בפרש״י ב״מ דף צט ע״ב), היינו דוקא כשהשכירות מתחילה מיד. 

[ובטעמא דמילתא יש לומר דבשלמא כשמקנה לו בחזקה שאין בידו להקנותו לאחר זמן (כיון שבשעה שיש לקנין לחול, כבר פסקה החזקה כנ״ל), מסתבר לומר שכיוון להקנות לה הגוף מעכשיו ופרי לאחר זמן ״דהא לגבי ממון שיש לו גוף ופירות כל האומר בלשון הזה לא הוי לשון מסופק אלא ה"ק גופיה קני מהיום ופירי לאחר שלשים יום״ (חידושי הריטב"א מסכת כתובות דף פו,ב), דבכדי לא הוה עביד (ע״פ רמ״א סי׳ קצה סעיף ה). משא״כ בקנין כסף, כיון דמהני להקנותו לאחר זמן אפי׳ אם לא אמר מעכשיו ונאבדו המעות (כמבואר שם במרדכי בסי׳ תקכה ובסמ"ע סי' קצא סק"ט ובקצוה״ח שם), א״כ כשאומר מכאן ולאחר זמן שפיר איכא לספוקי (כרב בקידושין דף נט ע״ב) אי תנאי (אם לא אחזור בי בתוך ל' יהיו שלך מעכשיו) אי חזרה הוי (ממאי דקאמר מעכשיו וקאמר איני אומר מעכשיו אלא תקנה לאחר ל'), אי (כר׳ יוחנן שם דף ס ע״א) שיורא הוי (כלומר מעכשיו יתחיל הקנין ולא יגמור אלא לאחר זמן). וכשיכול לחזור בו, המעות הן כהלוואה אצלו עד שעת הקנין.]

אבל כד דייקת שפיר אי אפשר לומר כן שהרי מהמבואר בשוע״ר סוף סעיף נ מוכח שלעולם (אפילו כשמתחיל בה מיד) אין הבית קנוי לשוכר עד שאינו יכול לחזור עד שיחזיק.

ולענ״ד נראה, דמשו״ה כתב רבינו ליתן לו המעות (לא בתורת קנין אלא) בתורת פרעון השכירות (ועד״ז בסעי׳ נ: ״ויתן לו המעות בתורת פרעון השכירות״), שהרי אסור לקנות סחורה בפחות משוויה עכשיו בשביל שמקדים המעות קודם שיטלנה (כמבואר סעי׳ כג). ואע״פ שאם יש לו הסחורה מותר, הרי מבואר שם שהוא משום שהמקח ״נקנה״ לו מיד בכל מקום שהוא ואין כאן המתנת חוב. משא״כ בשכירות הלא קיי״ל דלא קניא כלל אפי' לחומרא (כמבואר בשוע"ר או״ח סי' רמו בקו״א סק״ג ובסי' רסו בקו״א סק״א, דלא אמרינן שכירות ליומא ממכר הוא אלא לגבי אונאה (ראה תוס' ב"מ דף נו ע"ב ד"ה והאי)), וישנה לשכירות מתחילה ועד סוף (שו"ע סי' קכו סעי' יח. יו"ד קמג סעי' ב. וכ"כ התוס' להדיא בפ' הגוזל עצים דף צ"ט ע"א ד"ה ואב"א כו' דאע"ג דשכירות אין משתלמת אלא לבסוף מ"מ ישנו לשכירות מתחלה ועד סוף). שהרי אם נפל או נשרף הבית בתוך הזמן מחזיר לו שכירותו ממה שלא דר בו (כמבואר בשו״ע חו״מ סי׳ שיב סעי׳ יז)[1]. ״הרי דאפי' הקדים לו השכירות אין השכר דמי מכירה לזמן דא"כ למה הוצרך להחזיר בשנפל או נשרף״ (שו"ת אבני נזר חו"מ סימן נב).

משא״כ כשמקנה לו לזמן שכירותו מיד שקבל ממנו המעות באחד מדרכי ההקנאה שהשכירות נקנית בהם שלא יוכל אחד מהם לחזור בו מן הדין (כגון בית בחזקה[2] ובהמה וכלים במשיכה) ונתחייב השוכר לשלם לו המעות לסוף זמן שכירותו ומקדים לו המעות בתורת פרעון, הרי הוא כקונה את החוב מהמשכיר קודם זמנו בפחות[3] דמותר[4], שהרי רבית אינה אלא שכר המתנת חוב אבל שכר הקדמת פריעת החוב מותר להשתכר. וע״ד המוכר סחורה בשנים עשר ע״מ לפרעו לאחר זמן שמותר לומר לו אח״כ ״תפרע לי מיד ולא אקח ממך אלא עשרה״ (כמבואר בשו״ע סי׳ קעג סעי׳ ג וברמ״א שם), אע״פ שקודם שנגמר המקח אסור לומר לו בפירוש אם אתה פורע לי עכשיו הרי לך בי' דינרים ואם לזמן פלוני בי״ב אף על פי שאז ישוה באמת י״ב, ואפילו אם המקח שוה עכשיו י"ב אלא שמוזיל לו אם יתן לו עכשיו (כמבואר בשוע"ר סעי׳ יח (ובססעי׳ כא בקרקע)).

ואילו לא החזיק בו השוכר תחלה, ויכול לחזור בו, עדיין לא נתחייב לשלם לו המעות לסוף זמן שכירותו. וא״כ כשיקדים לו המעות בתורת פרעון, נעשה חוב עליו ונראה כאלו הלוהו ומה שמוזיל לו בהשכירות נראה כאלו הוא בשכר המתנת חוב ההלואה, כשאינו מתחיל להשתמש בה עד לאחר זמן (ע״ד המבואר בסעיף טו בשכירות אדם שאסור רק כשאינו מתחיל במלאכה מיד. וכן מוכח בשוע"ר בסעי׳ נ שכשהבעל המעות רוצה לדור בבית או להשכירה לאחר, אין צריך להחזיק בה תחילה.)