סעיף לו - 1077
פרוזבול בסוף ששית או שביעית
הרב שלום דובער לוין
ספרן ראשי בספריית אגודת חסידי חב"ד
בסוף שנה ששית
א. משנה (גיטין לד, ב): "הלל התקין פרוזבול מפני תיקון העולם".
ובשוע"ר (הל' הלואה סל"ד): "שמטת כספים בשביעית נוהגת בזמן הזה מדברי סופרים בארץ ובחוץ לארץ. וכשראו חכמים שנמנעו העם מלהלות זה את זה ועוברים על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע וגו' עמדו ותקנו פרוזבול. דהיינו שימסור המלוה את חובו לבית דין, אף על פי שאינו מוסר להם שטרו אלא שאמר להם לפני השמטה הריני מוסר לכם חובי שאגבנו כל זמן שארצה, וכשאומר דברים הללו עשאום חכמים כאילו מסר שטרו לבית דין. והמוסר שטרו לבית דין לפני השמטה ואומר להם אתם גבו לי חובי אין שביעית משמטת מן התורה שנאמר לא יגוש את רעהו, וזה אינו צריך ליגוש שהבית דין נוגשים בשבילו חוב זה, שכבר נמסר להם לפני השמטה".
*
ובאשר לזמן עשיית הפרוזבול, נתבאר בשוע"ר (הלכות הלואה סעיף לו): "וזמן הפרוזבול הוא לכתחלה בסוף הששית לפני ראש השנה של שביעית".
ומקורו בתוספתא (שביעית פ"ח הי"א): "אימתי כותבין פרוזבול ערב ראש השנה של שביעית".
וכן פסק הרא"ש (גיטין פ"ד סי"ח): "ותניא בתוספתא (דשביעית פ"ח) אימתי כותבין עליו פרוזבול ערב ראש השנה של שביעית, והוא הדין קודם, ולא בא למעט אלא בשנה שביעית . . ואף על גב דשביעית אינה משמטת אלא בסופה אפילו הכי אין כותבין פרוזבול".
וכן פסק הטור (חו"מ סימן סז): "ואין כותבין אותו אלא עד סוף שנה ששית. נכנסה שנה שביעית אף על פי שאין משמטת עדיין אלא בסופה אפילו הכי אין כותבין אותו".".
ואע"פ שנאמר בתורה (ראה טו, א): "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה", היינו בסוף השנה השביעית, ולא בסוף השנה הששית.
ביאר הרא"ש (שם ס"כ): "והא דאין כותבין פרוזבול בשביעית, אף על פי שאינה משמטת אלא בסופה, נראה לפרש הטעם על פי המקראות מקץ שבע שנים תעשה שמטה וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו, מפשטיה דקרא ילפינן דאין שביעית משמטת אלא בסופה כדכתיב מקץ שבע שנים תעשה שמיטה וזה דבר השמיטה שאינו אלא בסוף השבע שמוט כל בעל משה ידו, אבל מיד כשהתחלה שנת השמיטה אין בית דין בודקין לגבות שום חוב, וגם המלוה בעצמו אין לו ליגוש הלוה, דכתיב לא יגוש את אחיו ואת רעהו כי קרא שמטה לה', מיד שנכנסה השמיטה לא יגוש, אבל אם יפרע הלוה מעצמו אין צריך לומר משמט אני".
וכן נתבאר בשוע"ר (שם): "וזמן הפרוזבול הוא לכתחלה בסוף הששית, לפני ראש השנה של שביעית. שאף ששביעית אינה משמטת אלא בסופה שנאמר מקץ שבע שנים תעשה שמטה, יש אומרים שמשנכנסה שנת השביעית אסור לתבוע חוב שנאמר לא יגוש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לה', מיד שקרא שמטה לה' לא יגוש, אלא כשהלוה פורע לו מעצמו אינו צריך לומר משמט אני כמו שצריך לומר אחר שביעית, שנאמר וזה דבר השמטה שמוט וגו', שצריך לדבר השמטה, השמטה בפה, וזהו מקץ שבע שנים".
ולכן עושים את הפרוזבול בסוף שנה ששית, כדי שאף אחרי שנכנסה השנה השביעית יוכל המלוה ליגוש את הלוה להחזיר לו את חובו.
*
והטעם לזה שאין עושין פרוזבול בשביעית נתפרש ברא"ש (גיטין פ"ד ס"כ): "והא דאין כותבין פרוזבול בשביעית . . כמו שאין נזקקין לגבות החוב כך אין נזקקין לכתוב פרוזבול מיד כשנכנסה שביעית".
והיינו שכל ענין הפרוזבול הוא שמוסרים החוב לבית דין לפני השמיטה, משא"כ בתוך שנת השמיטה, כשם שאסור ליגוש כך אסור לכתוב פרוזבול, ולמסור החוב לבית דין שיגבוהו.
אמנם בזה נתבאר בשוע"ר (הלכות הלואה סעיף לו): "ואם לא עשה פרוזבול בסוף ששית יעשה בשביעית עד ראש השנה של מוצאי שביעית". ולא פסק בזה כהרא"ש והטור. ומהו הטעם לזה?
שיטת הפוסקים שהוא בסוף שביעית
ב. אלא שעל הלכה זו: "ואם לא עשה פרוזבול בסוף ששית יעשה בשביעית עד ראש השנה של מוצאי שביעית", מצויין בשוע"ר (על הגליון): "רמב"ם. שו"ע", אשר להם גירסה אחרת בתוספתא הנ"ל, ושיטה אחרת בהלכה זו.
גירסה ושיטה זו נתבארה בתשובת הרשב"א (בשו"ת המיוחסות לרמב"ן סי' צח): "מה שכתב הרב בעל העטור ז"ל דאין כותבין פרוסבול משנכנסה שביעית . . גירסא משובשת נזדמנה לו . . והיא שנויה בתוספתא פרק אחרון של שביעית, והכי תניא התם בנוסחא דוקני: אימתי כותבים פרוסבול ערב ראש השנה של מוצאי שביעית . . ובנוסחאות הרב ז"ל היה כתוב ערב ר"ה של שביעית . . אחר כך בדקתי אחר פירוש המשניות לרבינו שמשון ז"ל, ומצאתי שגם הוא הביא התוספתא כנוסחא שכתבתי, וזה נכון".
ועל פי זה נפסק ברמב"ם (הלכות שמיטה פ"ט ה"ד): "אין שביעית משמטת כספים אלא בסופה שנאמר מקץ שבע שנים תעשה שמטה . . לפיכך הלוה את חבירו בשביעית עצמה גובה חובו כל השנה וכשתשקע חמה בלילי ראש השנה של מוצאי שביעית אבד החוב".
וכן נפסק בשו"ע (חו"מ סי' סז ס"ל-לא): "אין שביעית משמטת כספים אלא בסופה, לפיכך המלוה את חבירו בשביעית עצמה, גובה חובו כל השנה בבית דין, וכשתשקע חמה בליל ראש השנה של מוצאי שביעית אבד החוב. כל זמן שהוא יכול לגבות החוב, כותבין פרוזבול". והיינו שכותבין את הפרוזבול בערב ראש השנה של מוצאי שביעית, או לפני זה.
ויתירה מזו כתב בבית יוסף (שם): "וכן המנהג פשוט בארץ ישראל וסביבותיה לכתוב פרוזבול בערב ראש השנה של מוצאי שביעית".
יוצא אם כן שיש כאן שתי גירסאות ושיטות, לשיטת הרמב"ם והרשב"א והשלחן ערוך עיקר זמן תקנת הפרוזבול הוא בערב ראש השנה של מוצאי שביעית, ועד אז מותר לגבות חובות גם בלי פרוזבול. ואילו לשיטת הרא"ש והטור עיקר זמן תקנת הפרוזבול הוא בערב ראש השנה של שביעית.
רבינו הזקן פסק בעיקר הדין כדעת הרא"ש והטור, לעשות פרוזבול בערב ראש השנה של שביעית. וציין על זה בשוע"ר (שם): "רא"ש. טור".
ואילו על הדין השני ש"אם לא עשה פרוזבול בסוף ששית יעשה בשביעית" ציין בשוע"ר (שם): "רמב"ם. שו"ע".
*
ואעפ"י שלשתי הדעות הנזכרות אין עושים פרוזבול בתחלת שביעית, שהרי לשיטה הראשונה אסור לעשות פרוזבול בשביעית, כמובא לעיל מהרא"ש (גיטין פ"ד ס"כ): "וכמו שאין נזקקין לגבות החוב כך אין נזקקין לכתוב פרוזבול מיד כשנכנסה שביעית".
ואילו לשיטה השניה אין צורך לעשות פרוזבול במשך השנה השביעית, כמובא לעיל מהרמב"ם (הלכות שמיטה פ"ט ה"ד): "גובה חובו כל השנה, וכשתשקע חמה בלילי ראש השנה של מוצאי שביעית אבד החוב".
מכל מקום פוסק כדעת הרא"ש וסיעתו, שאסור לנגוש מיד בתחלת השנה השביעית, ולכן יש לעשות הפרוזבול בסוף ששית. אמנם "אם לא עשה פרוזבול בסוף ששית", אזי אין אומרים שיאבד המלוה את חובו, אלא יכול עדיין למסור פרוזבול. והטעם לזה הוא, שהרי לדעת הרמב"ם והשלחן ערוך עדיין מותר לגבות החוב אפילו בלא פרוזבול, ולכן הגם שאנו פוסקים כהרא"ש שאסור לגבות אז החוב בלא פרוזבול, מכל מקום בזה סומכים על דעת הרמב"ם וסיעתו, שמותר לעשות פרוזבול גם בשנה השביעית (ראה גם מ"ש הגרמ"ש אשכנזי ב"כפר חב"ד" גליון 1574 ע' 59).
ואין זה תרתי דסתרי; שהרי אפשר לומר, שאף שהלוה עצמו אסור לו לתבוע את החוב בשביעית, מכל מקום מותר למסור אז החוב לידי בית דין שיתבעו החוב.
הלוואות שנת השמיטה
ג. וכל זה הוא אם לא עשה פרוזבול בסוף ששית, אבל אם עשה פרוזבול בסוף ששית, אזי לא הצריך רבינו הזקן לעשות שוב בשביעית.
ועל זה נשאל כ"ק אדמו"ר זי"ע (בד' תשרי תשי"ט, שהיתה שנת השמיטה), מהו באמת הטעם שלא יצטרכו לעשות פרוזבול נוסף בסוף שנה שביעית, בשביל המעות שהלוה במשך השנה השביעית.
והשיב (אוצר מנהגי חב"ד, אלול ע' מא): "אלו שקבעו זמן לפרעון, אין שמיטה משמטת (באם הזמן באמצע השנה – הרי זה תנאי מפורש על־מנת שלא ישמיט, כשו״ע אדמו״ר הזקן סעיף לה). ושבלי קביעות זמן ולווה יותר משלושים יום לפני סוף שנת השמיטה – יעשה פרוזבול בשביעית. וצל״ע לדעת הרא״ש והטור, הלוואות אלו מאי תקנתן, כיון שלדידהו אין כותבין פרוזבול בשביעית".
והיינו שההלוואות של שנת השמיטה אפשר לחלק לשלושה אופנים:
(א) שקבע זמן לפרעון באמצע שנת השמיטה, שהוא תנאי מפורש שההלוואה היא על מנת שלא ישמיט, ומועיל, כמבואר בשוע"ר (שם סל"ה): "שנמצא שחייב עצמו בממון שלא חייבתו התורה שתנאו קיים וחייב מן התורה".
(ב) שלוה תוך שלושים יום לסוף השמיטה, ולא קבע זמן, שאז זמן הפירעון הוא שלושים יום, כמבואר בשו"ע (חו"מ סי' עג ס"א): "המלוה את חבירו, סתם, ולא קבע לו זמן, במקום שאין להם מנהג, יש לו זמן שלשים יום, שאינו יכול לתבעו קודם". וכיון שזמן הפרעון הוא אחרי השמיטה, הרי הובא בשוע"ר (הלכות הלואה סל"ט): "המלוה את חבירו וקבע לו זמן אחר שביעית אינה משמטתו שאין אני קורא בו לא יגוש בשביעית הואיל ולא הגיע עדיין".
(ג) שלוה יותר משלושים יום לפני סוף שנת השמיטה, ולא קבע זמן לפרעון, שאז דינו שהשביעית תשמט הלוואה זו בסוף שנת השמיטה, ועל זה זקוקים אנו לפרוזבול גם בערב ראש השנה של סוף שנה שביעית.
ועל פי זה החמיר כ"ק אדמו"ר זי"ע ועשה פרוזבול גם בערב ראש השנה של סוף שנת תשי"ב (שהיתה שנת שמיטה), כמובא בתורת מנחם (כרך ו, תשי"ב ח"ג ע' 189):"לאחר תפלת שחרית וסדר התרת נדרים – אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א: כיון שעומדים אנו בסיומה של שנת השמיטה – צריכים לומר גם את נוסח הפרוזבול שהובא בשו"ע רבינו הזקן: "הריני מוסר לכם כל החובות שיש לי שאגבה אותם כל זמן שארצה".
ואף שלא ביאר טעם הנהגתו זו, הנה בערב ראש השנה של סוף שנת תשי"ט ביאר יותר, כמובא בתורת מנחם (כרך כו, תשי"ט ח"ג ע' 243): "שנה זו היתה גם שנת השמיטה. והנה, אף שלדעת אדמו"ר הזקן "זמן הפרוזבול הוא לכתחילה בסוף הששית לפני ראש השנה של שביעית", ובודאי עשו כן, מכל מקום, הרי במשך השנה השביעית ניתוספו עוד חובות".
ואף שכבר הובא לעיל שהרא"ש והטור אוסרים לעשות פרוזבול בשביעית, כותב על זה (במענה הנ"ל): "וצל״ע לדעת הרא״ש והטור, הלוואות אלו מאי תקנתן, כיון שלדידהו אין כותבין פרוזבול בשביעית".
*
אמנם בשנים הבאות לא נהג כן, כמובא באוצר מנהג חב"ד (אלול ע' מא): "בערב ר״ה תשל״ד ובערב ר"ה תשמ"א לא אמר הרבי את נוסח הפרוזבול".
והיינו כיון שבשוע"ר נתפרש שלא לעשות הפרוזבול בשביעית אלא אם כן "לא עשה פרוזבול בסוף ששית", משא"כ אם כבר עשה הפרוזבול בסוף ששית אינו צריך לעשותו שוב בסוף שביעית.
והטעם שלא חשש רבינו הזקן שמא ילווה גם בשביעית, שאז יצטרך פרוזבול גם בשביעית. הנה באמת הובא בשוע"ר (הל' הלואה סל"ה): "ועכשיו לא נהגו בפרוזבול במדינות אלו, [ויש] שנתנו טעם למנהג לומר שכיון שנהגו כן לגבות כל חוב בלא פרוזבול אחר השביעית והלוה יודע מזה הרי זה כאילו התנה עמו המלוה בשעת הלוואה על מנת שלא ישמיט הלוה חוב זה לעולם ואפילו בשביעית שנמצא שחייב עצמו בממון שלא חייבתו התורה שתנאו קיים וחייב מן התורה".
ואף שסיים (שם): "אבל כל ירא שמים יחמיר לעצמו לעשות פרוזבול שהוא דבר שאין בו הפסד וקל לתקן לקבץ שלשה אנשים כשרים שהם בית דין ולומר להם הריני מוסר לכם כל חובות שיש לי שאגבה אותם כל זמן שארצה".
היינו דוקא במעות שהלוה בשנה ששית, שבזה אין אומרים "הרי זה כאילו התנה עמו המלוה בשעת הלוואה על מנת שלא ישמיט הלוה חוב זה לעולם ואפילו בשביעית", שהרי לא התנה עמו לגבות החוב בשביעית, שהי' אפשר לגבות החוב בסוף ששית.
משא"כ כשהלוה לו בשביעית עצמה, אשר מיד מתחלת השנה קיים האיסור של "לא יגוש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה", הרי עצם ההלוואה, שלא קרה לה מתנה אלא הלוואה, "הרי זה כאילו התנה עמו המלוה בשעת הלוואה על מנת שלא ישמיט הלוה חוב זה לעולם ואפילו בשביעית שנמצא שחייב עצמו בממון שלא חייבתו התורה שתנאו קיים וחייב מן התורה".
ואפשר שמטעם זה לא נהג כ"ק אדמו"ר זי"ע באמירת נוסח הפרוזבול בסוף שנת השמיטה של השנים תשכ"ו, תשל"ג, תש"מ.
*
אמנם בשנת תשמ"ח החמיר שוב לעשות פרוזבול בסוף השנה השביעית, כמובא באוצר מנהג חב"ד (אלול ע' מא): "בערב ר״ה תשמ״ח שוב אמר את נוסח הפרוזבול, ואמר אז טעמו, שרוצה לצאת גם ידי הדיעה שצריך לעשותו בסוף שביעית".
והיינו לחשוש גם באופן זה לדעת הרמב"ם וסיעתו שצריך לעשות את הפרוזבול בסוף השנה השביעית.
ואע"פ שבשוע"ר לא חשש לדעת הרמב"ם וסיעתו, ולא הצריך לעשות פרוזבול בסוף השנה השביעית, מכל מקום הידר בעצמו בשנה זו, לעשות פרוזבול גם בסוף השנה השביעית, לחשוש לדעת הרמב"ם וסיעתו.