סעיף א - 1047
מעקה בגג בית הכנסת שמשתמשים שם לפעמים לפעילות או לאיחסון
הרב מרדכי פרקש
שליח כ"ק אדמו"ר – בעלוויו, וואשינגטאן
א. הגמרא (חולין קלו, א) דורשת את הפסוק ועשית מעקה "לגגך", בלשון יחיד "למעוט בתי כנסיות ובתי מדרשות", וברש"י פירש "שאין חלק לאחד מהן בו שאף לבני עבר הים הוא, ועוד שאינו בית דירה". והרמב"ם (הל' רוצח ושמירת נפש פי"א ה"ב) כתב טעם הפטור "לפי שאינן עשויין לדירה", היינו דנקט כטעם השני ברש"י. גם המחבר בשו"ע (חו"מ סי' תכז ס"ג) העתיק לשון הרמב"ם, וכפי שכותב הסמ"ע ברייש הסימן "המחבר העתיקו מדברי הרמב"ם שכתב סימן זה אות באות בפי"א מהל' רוצח ושמירת נפש".
בשוע"ר הל' שמירת גוף ונפש ס"א כותב "מצות עשה לעשות אדם מעקה לגגו שנאמר ועשית מעקה לגגך, והוא שיהיה בית דירה, אבל בית הכנסת ובית המדרש ובית האוצר ובית הבקר והתבן פטורים, שאין רגילות להשתמש על גגיהם, ולכן גגים שלנו פטורים".
וקשה שאדה"ז מתחיל בלשון הרמב"ם והמחבר שהתנאי לעשיית מעקה "הוא שיהיה בית דירה", ובפטור ביהכ"נ לכאורה אזדא ליה מטעם המבואר "לפי שאינן עשויים לדירה", רק כותב "שאין רגילות להשתמש על גגיהם", וצ"ב.
ובספר אמרי יעקב על שוע"ר חו"מ הקשה, "לפי הטעם שכתב כאן הרב, דהפטור הוא משום שאין רגילות כלל להשתמש על גגיהן, משמע מזה דאם רגילים להשתמש על גגיהן ישנו חיוב לעשות מעקה, אבל לפי"ז יש להקשות דהרי בחולין קלו ע"א דרשינן גגך למעוטי בתי כנסיות ובתי מדרשות, ופרש"י שאין חלק לאחד בו שאף לבני עבר הים הוא, ועוד שאינו בית דירה עכ"ל, ואם נאמר דטעם הפטור הוא כדברי הרב כאן, שאין משתמשים על גגיהן, א"כ למה צריך למעט ביהכ"נ דווקא, הרי גם בית דירה פטור ממעקה אם אין משתמשים על גבו, וכמש"כ בעצמו כאן דלכן גגין שלנו פטורים . . וצ"ל דס"ל להרב דהא דממעטינן ביהכנ"ס וביהמד"ר, היינו משום דמסתמא אין משתמשים על גבו, אך מדברי רש"י הנ"ל מוכח דהטעם הוא משום שאינו בית דירה, וכ"ה שיטת הרמב"ם פי"א מהל' רוצח".
בשוע"ר מצוין מקור הדברים בסמ"ע (חו"מ סי' תכז סק"ב) ושם כותב "ונראה דהמחבר הכריע וס"ל דלענין מעקה כיון דאין דרך בני אדם להיות להן בית תשמיש ע"ג דבית הבקר ובית האוצר ובית העצים, משום הכי אף לפעמים יקרה דידור שם אדם, מ"מ אין יוצאים ונכנסים כל כך שם למיחש שיפול משם להצטרך מעקה".
ובדעת הסמ"ע כותב באמרי יעקב (שם) "ומשמע מפשטות דבריו דאם יהיה באופן שמשתמשים שם בקביעות, ויוצאים ונכנסים שם יש חיוב מעקה, אבל דבריו צ"ע לכאורה שהרי המחבר שם בשו"ע את דברי הרמב"ם מלה במלה בלי שום שינוי, ומפורש שם דטעם פטור בית העצים והבקר וכן ביהכ"נ וביהמד"ר משום שאינם עשויים לדירה [שו"ע שם ס"ג], ומשמע שזה תנאי גמור בחיוב מעקה שיהיה בית דירה" ואם אינו בית דירה הרי אף שמשתמשים בו בקביעות בכ"ז ייפטר ממעקה, ועיי"ש שמביא להקשות מעוד מקורות שמבואר דאם אין דירה למטה אין חיוב מעקה, ונדחק בדברי הסמ"ע ושוע"ר, ועדיין נשאר בצ"ע אם לדעת שוע"ר איך יהיה הדין בביהכ"נ שרגילים להשתמש על גגו האם חייב במעקה או פטור, עיי"ש.
ב. ולכאורה יש לומר שגם לשיטת שוע"ר והסמ"ע אף בגג שמשתמש בו, הרי בכ"ז ייפטר ממצות מעקה באותם בתים שאינם ראויים לדירה, דהנה דברי הסמ"ע והשוע"ר לכאורה יסודם בדברי הגמ', דבגמ' מבואר כמה סוגי בתים שפטורים ממעקה כגון "בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור . . ומן המעקה" (סוכה ג, א), בית פחות מעשרה "דכל פחות מעשרה לאו בית הוא" (ב"ק נא, א), וכן בית האוצרות ובית הבקר, ולכאורה למה יפטרו ממצות מעקה, ממ"נ אם משתמשים על הגג ואיכא חשש סכנה יחוייב במעקה ואם אין משתמשים יהיה פטור, ע"ז מפרש הסמ"ע ובשוע"ר שהא גופא – אם המקום הוא בית או לא - הוא הסימן עם משתמשים על הגג או לא, דמקום שהוא בית דירה ומשתמשים בכל חלקי הבית הרי בדרך כלל ישתמשו גם עם הגג, דגם הגג נחשב כחלק מהבית לשימוש, ובית כזה אכן מחוייב במעקה, אבל מקום שלאו בית דירה ממילא אין רגילות להשתמש על הגג, דכל הבית לא עשוי להשתמש בו הרי גם הגג בכללו, ולכן נפקע ממצות מעקה, ופשוט לפי"ז דכל גג שעשוי באופן שאין רגילות להשתמש עמו כדברי אדמוה"ז אודות "גגים שלנו", אף שהוא גג של בית דירה, בכ"ז פטור ממעקה, כיון דלמעשה אין רגילות להשתמש עם הגג, דהרי לא מסתבר שהוה גזירת הכתוב שהיכא דאיכא בית דירה יחוייב במעקה אף בגג שאינו ראוי לשימוש והיכא דליכא בית דירה ייפטר (כסברא שהביא באמרי יעקב שם), אלא התורה ציוותה באופן המסתבר וכנ"ל, דבית דירה חייב גגו במעקה כיון דגם הגג ראוי לשימוש והוה חלק מהדירה שמשתמשים בה, אבל כשאינו בית דירה אף שמשתמשים בו לפעמים, או אפי' בית דירה אבל בנין הגג הוא באופן שאינו ראוי לשימוש, אכן פטור ממעקה.
וזהו הפירוש ברש"י וברמב"ם שפטור בית הכנסת הוא משום שאינו בית דירה, וקשה כנ"ל מה גרע בית שאינו בית דירה שיפטר ממצות מעקה, הרי כל ענינו הוא מעקה לגגך, ממה נפשך, אם משתמשים על הגג יחוייב במעקה, ואם אין משתמשים על הגג יפוטר ממעקה, ומה הקשר לבית דירה דווקא, ע"ז מפרש הסמ"ע ובשוע"ר דהפירוש הוא דכיון שלאו בית דירה ממיילא" אין רגילות להשתמש על גגיהם", ולכן גג זה פטרה תורה ממצות מעקה.
ומה שבכ"ז צריך בביהכ"נ מיעוט מיוחד "דגגך" אם בין כה פטור כיון שאינו עשוי לדירה, ביאר הרבי (בלקו"ש חכ"ד עמ' 140 הערה 38) "ויש לומר, דהו"א דביהכ"נ וביהמ"ד נק' בית דירה, מכיו שמשתמש בו היחיד בקביעות לתפלה ותורה, ולכן צ"ל לימוד מיוחד (שגם הם בכלל "אינם עשויין לדירה")" ועיי"ש בשוה"ג, ומה שמבואר שם בהשיחה אודות חיוב ההיכל במעקה, ואכמ"ל.
ג. אבל לאידך י"ל, דכיון שסוף סוף משתמשים על הגג לכן אכן יחוייב במעקה, אבל לא מדין מצות עשה של עשיית מעקה וכדלהלן.
דהנה בלקו"ש (ח"ב עמ' 385 וח"ט עמ' 138 הערה 28 וכ"ה באגרות קודש חי"ב עמ' קפח, ולהעיר שהמכתב באג"ק הוא כנראה המכתב שמזכיר הרבי בלקו"ש ח"ב שם "האט מיר איינער געפרעגט אין א בריוו" ששניהם באותה שנה – תשט"ז) מבאר הרבי שאף שטעם מצות מעקה ע"ד הפשט הוא משום סכנה "ולא תשים דמים בביתך", אבל ע"ד ההלכה, "ועשית מעקה לגגך" "ולא תשים דמים בביתך" הם שני ציווים שונים וכ"א הוא מצוה בפני עצמה, והולא תשים דמים בביתך אינו נתינת טעם על חיוב עשיית מעקה, אלא ציווי בפני עצמו, ועפ"ז מבאר הא דמברכים על מצות מעקה אף שדברים שהם משום סכנה אין מברכין עליהם ועוד נפק"מ, עיי"ש המקור והוכחות.
והנה מצות עשה של עשיית מעקה הוא מה שהועתק לעיל משוע"ר ס"א, והלאו דולא תשים דמים מבואר שם בס"ג "וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה, שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאוד, ואם הניח ולא הסיר המכשולות המביאים לידי סכנה, ביטל מצות עשה ועבר בלא תשים דמים" ועיי"ש כו"כ דוגמאות.
לפי"ז י"ל בנידן דידן, דביהכ"נ היות שאינם בית דירה ולכן אין משתמשים בגגותיהם אכן נפטרו ממצות עשה דמעקה וכדברי אדמוה"ז, אבל אם אירע שאכן ישתשו בהן הרי יתחייב בעשיית מעקה, אבל לא מדין מ"ע דמעקה, אלא מדין חיוב הסרת מכשול שיש בו סכנה הנלמד מלא תשים דמים בביתך, ואשר לכן לא יקבענו בברכה כיון דכל ענינו להסיר מכשול סכנה, ואין בזה קים מצות עשה דמעקה, וכן אם במקום מעקה עשה פעולות אחרות להסיר הסכנה הרי ג"כ קיים את הלא תעשה (ראה אג"ק שם).
ד. ובחיפוש בדברי הפוסקים בזה ראיתי שבשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' רכא) האריך בדיני מעקה ושם כותב באות ב "ובעניותי דיש הבדל בין מצות מעקה למצות השמר לך ושמור נפשך, דצורת המצוה של רק השמר לך וגו', אינה מיוחדת, אלא העיקר להסיר ולהזהר מהמכשולות, ומצד זה גם אם הניח גג בלא מעקה של יו"ד טפחים אבל מ"מ עשה פעולה אחרת, כגון שהציב שלט בשפת הגג שלא להתקרב לסוף הגג, או העמיד שומרים וכיו"ב, א"כ כבר נזהר מהמכשולות ולא עבר על רק השמר לך, אבל מצות מעקה יש לה הלכות של דיני מעקה כגובה עשרה טפחים וכן עוד דינים, ואם לא עשה כן ביטל מ"ע דמעקה, ובכלל מ"ע דמעקה חיברה התוה"ק גם לאו דלא תשים דמים בביתך", ועיי"ש בתשובה שהביא מדברי המהר"ם שיק בפירושו על התרי"ג מצות שגג ביהכ"נ שמשתמשין בו חייב במעקה, אבל כנ"ל הוא מדין הכללי של הסרת מכשול שיש בו סכנה ולא מדין וחיוב מ"ע דמעקה.
וכ"כ מפורש בתשובתו (חלק ז' סימן רכט אות ג) "וכל שאינו דירה שגרים שם אבל רגיליי בי', נהי דבמצות עשה דמעקה אינו מחוייב, מכ"מ מדין שמירה מחוייב . . ומה"ט גג בית הכנסת נהי דלא מחייב משום דלא דיירי ביה כמש"כ חולין קלו, א, מכל מקום מטעם שמירה עכ"פ חייב, או מונשמרתם מאד לנפשותיכם או משום לא תשים דמים בביתך" עיי"ש.