סעיף יא - 1044 [גליון]
אכילת ושתיית קבע בסוכה (גליון)
הרב מאיר צירקינד
מיאמי, פלורידא
בגליון א'מג כתב הרב שלום דובער לוין שיחי' בנוגע אכילת ושתיית קבע בסוכה, ויש להעיר על מש"כ "לא נתפרש כאן כמה הוא שיעור יתר מעט מכביצה"
א. בשו"ע המחבר (סי' תקכט ס"א) כתב הרמ"א (בשם מהרי"ל הלכות יו"ט [סימן ב]) "מיהו אם עיו"ט שבת יכול לקיים סעודה שלישית ויאכל מעט פת לכבוד יו"ט". והמחצית השקל (סק"ב) כתב שפירושו הוא יותר מעט מכביצה ובהמהרי"ל גופא כתב "מעט כזית".
בשו"ע כ"ק אדה"ז (בסעיף ב) סתם וכתב "ואם ערב יו"ט הוא שבת שצריך לאכול סעודה שלישית יאכלנה קודם שעה עשירית ואם . . לא אכלה קודם שעה עשירית יאכלנה אחר כך". וראה בשער הציון סק"י.
ב. בשו"ע המחבר (סי' קפד ס"ב) כתב "אבל אם יש לו פת עוד יאכל במקום השני מעט" ובבאר היטב סק"ד מביא פלוגתא אם הוא דוקא כזית או אפילו פחות מכזית.
עוד כתב הנ"ל "ונתפרש יותר הדבר לענין סעודת שבת בשוע"ר: "שעיקר סעודה הוא הלחם שעליו יחי'ה האדם", וכן נתפרש בשוע"ר: "בשבתות וימים טובים של שלש רגלים שהוא חייב לאכול פת שמברכין עליו ברכת המזון . . שהלחם הוא עיקר הסעודה, שכל סעודה נקרא על שם הלחם (ומיני לחמים שאין קובעין עליהם סעודה צריך לאכול מהם כשיעור קביעות סעודה)".
והנה בשוה"ג שם הוסיף אחיו הרה"ק מהרי"ל מיאנאוויטש: "שמעתי ממנו בסוף ימיו שחזר בו ולא הצריך לאכול כשיעור קביעות סעודה, שהרי גם בברכת מעין ג' יש בה הזכרה של קדושת היום". ולכאורה מה תועיל "הזכרה של קדושת היום", הרי צריך שתהי' סעודה, שהיא דוקא על הלחם!?"
ונראה, דאי משום הא לא קשא, דהא הם ג"כ קרואים "לחם"! הלא כתב כ"ק אדה"ז כאן "ומיני לחמים" וראה הלשון בסדר ברה"נ פ"ב ה"ג "ואם אינו שבע ממין לחם זה לבד", רק שאינו לחם "שדרך ב"א לקבוע סעודה עליו" (סדר ברה"נ פ"ב ה"א) ואינו נקרא לחם גמור וכהלשון פ"ב ה"ו "שיברך המוציא על לחם גמור תחלה".
ואי קשיא, הא קשיא: כתב כ"ק אדה"ז "שהרי גם בברכת מעין ג' יש בה הזכרה של קדושת היום" והלא בדיעבד אי לא הזכיר של שבת אין צריך לחזור מעין ג' (סי' רח במג"א סקח"י) ובב"י מביא כמה פוסקים דס"ל דאין צריך להזכיר קדושת היום כלל בברכת מעין ג'?
ועוד יש לתמוה על הא דכתב כ"ק אדה"ז פ"ב ה"א "כשיעור שרוב ב"א קובעים סעודת קבע שהיא סעודת ערב ובוקר על שיעור כזה מסתם לחם גמור" שלפי זה סעודת ערב ובוקר היא לכל הפחות ד' ביצים (לבד מהלפתן, דהא כתב "ולפיכך האוכל כד' ביצים ממין לחם זה עם לפתן כזה עד ששבע מברך המוציא וברכת המזון ופחות מכן מברך על לחם אחר תחלה"), אם כן בליל פסח אין אוכלין סעודת קבע! דלכל היותר (דהיינו אם נאמר דשיעור כזית הוא חצי ביצה (שוע"ר סי' תפו ס"א) וגם אם אוכל שני זיתים לאפיקומן (תעז ס"ג)- אינו אלא שתים וחצי ביצים?
ומענין לענין יש לתמוה דבסימן קסז ס"ט כתב כ"ק אדה"ז "ואחר הברכה יאכל מיד ולא ישיח בין ברכה לאכילה ואם שח צריך לחזור ולברך אלא אם כן היתה השיחה בדברים שהם מעניני הדבר שמברך עליו... וצריך ליזהר ג"כ שלא לילך ממקום למקום עד שיבלע כי הליכה ממקום למקום חשובה הפסק אלא אם כן היא לצורך האכילה שאז מותר לכתחילה אם אי אפשר בענין אחר כגון שאי אפשר לו לברך במקום אכילתו לפי שאינו נקי"
האיך אפשר לומר "כגון שאי אפשר לו לברך במקום אכילתו" הא כבר בירך! דהא מדובר בעודו לועס, ומה איפכת לן אם לועס במקום שאינו נקי?