סעיף ב-ד - 1041

תפלת נעילה אחר צאת הכוכבים כשישן

הרב מרדכי פרקש

שליח כ"ק אדמו"ר – בעלוויו, וואשינגטאן

א. בשוע"ר (סי' תרכ"ג ס"ב-ג) כותב "התחלת זמן תפלת נעילה הוא כשהחמה בראש האילנות דהיינו קרוב להתחלת השקיעה ונמשך זמנה עד סמוך לצאת הכוכבים, לפיכך צריך הש"ץ לקצר בסליחות ופיוטים שבאמצע התפלה וגם אין לו למשוך בתפלת נעילה כל תיבה ותיבה כדרך שמושך בשאר תפלות כדי שיגמור קודם צאת הכוכבים, לפי שתפלה זו היא בתענית ציבור כנגד נעילת שערי היכל שבמקדש שהיה ביום אחר הדלקת נרות של בין הערבים, כעבד הרוצה לצאת מן המלך ומקודם שיצא הוא מבקש פרס ומנת המלך ויוצא ונועל השער אחריו.

אבל יש אומרים שיכולין להאריך ולהמשיך בתפלת נעילה גם בלילה, ואע"פ שהוא אחר נעילת שערי היכל, לפי שלא תקנו כלל להתפלל תפלה זו בעת נעילת שערי היכל, ומה שנקרא תפלת נעילה היינו לפי שמתפללין אותה בסוף היום והיא גמר תפלות של היום ומתפללין אותה סמוך לנעילת שערי שמים שנועלין אותם בגמר התפלות".

ומסיים (ס"ד) ואע"פ שהעיקר כסברא הראשונה מכל מקום עכשיו שנוהגין כסברא האחרונה אין למחות בידם ומכל מקום צריכין להתחיל בעוד היום גדול וגם יזהרו לומר חרוז היום יפנה כו' קודם הערב שמש דאם לא כן הוא דובר שקרים לפני ה'".

מבואר בזה ב' דעות אם שייך להתפלל (אף שהתחילו ביום) את תפלת נעילה בלילה ותלוי בין ב' הטעמים לנעילה, אם הוא כנגד נעילת שערי היכל או נעילת שערי שמים. והנה לפי דעה ראשונה מבואר בפשטות שאין נעילה לאחר צאת הכוכבים, אבל לדעה השניה אף שצריך להתחילה מבעוד יום, הרי בכ"ז שייכת ונמשכת גם בלילה והיא "גמר תפלות של היום", ולדעה זו הרי בנדו"ד שהתעורר לאחר צאת הכוכבים לכאורה יוכל עדיין להתפלל נעילה כדי לגמור התפלות של היום, ואח"כ יתפלל ערבית.

ב. ואפרש שיחתי: אודות שעת חלות הכפרה ביום הכיפורים, מצאנו מחלוקת ראשונים, דהגמ' (שבועות יג, א) מביאה דעת רבי "על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר חוץ וכו'", ורבא לומד בדעת רבי שלגבי עבירות כרת של יוהכ"פ מודה רבי שאין יוהכ"פ מכפר בלא תשובה, דאם לא כן "כרת דיממא לרבי לית ליה"? הרי אם תאמר שלדעת רבי יוהכ"פ מכפר בלא תשובה גם על כרת של חילול יוהכ"פ עצמו, יוצא שאי אפשר להתחייב כרת על חילול יוהכ"פ, והרי התורה אומרה בפירוש שניתן כרת על חילול יום הכיפורים ביום בין על איסור מלאכה ובין על איסור אכילה, מזה מוכרח שרבי סובר שעל כרת על עבירות של יוכ"פ עצמו אין יוהכ"פ מכפר בלי תשובה.

והגמ' דוחה הוכחה זו, שיש אכן לומר שיוהכ"פ מכפר גם על עבירות כרת בלי תשובה, ועדיין משכחת לה עונש כרת על חילול יוהכ"פ "משכחת לה דאכל חומצא וחנקיה ומית (שלא עבר עליו רגע מן היום שלאחר עבירתו-רש"י), אי נמי דאכל סמוך לשקיעת החמה דלא הוה שהות לכפוריה ליה" (עם צאת היום שלא עבר רגע ביום אחר העבירה-רש"י).

מפשטות דברי הגמ' מוכח שיוהכ"פ מכפר כל היום, היינו כל רגע ורגע של היום ראוי לכפרה ולא רק סוף היום מכפר, כי אילו סברה הגמ' שאין היום מכפר אלא בסופו, לא היתה צריכה למצוא דווקא מקרים מיוחדים באדם שעבר עבירה באופן שלא היתה לו שהות אחרי עבירתו כדי שיכפר עליו יוהכ"פ, הגמ' יכלה לומר בפשטות שבכל מקרה שחילל אדם יוהכ"פ אפילו ביוכ"פ בבוקר ומת לפני סוף היום, הרי שיוהכ"פ לא כיפר עליו כי לא הגיע לסוף היום, ומכך שהגמ' לא אומרת כן, משמע שבפשטות יוהכ"פ מכפר בכולו. ועיין בריטב"א שכתב כן בדעת רש"י "רש"י ז"ל כתב . . דס"ל דיום הכפורים מכפר בכולו למי שהיה לו שהות מבעוד יום ודלא חנקתיה אומצא", וכ"ה ברשב"א בביאור דברי הגמ' "דמשמע דיוהכ"פ מכפר מיד אם לא מת מיד". וכ"ה בעוד ראשונים שם, ועיין בחידושי הרש"ש שמביא עוד ראיות לזה.

אבל תוס' (ד"ה דעבד) כותב בתו"ד בשם ויש מפרשים "ויום הכפורים אינו מכפר עד שתחשך למוצאי יום הכפורים כדתניא חומר בשעיר מביום הכפורים, שהשעיר מכפר מיד ויום הכפורים עד שתחשך", ועיי"ש בתוס' שלדעה זו אכן הדוגמא שהובאה בגמ' הוא "לאו דווקא, אלא הוא הדין שמת בו ביום . . אי נמי אפילו לא מת בו ביום אלא אחר כמה ימים וכגון דעבד סמוך לשקיעת החמה", כיון שאין יוהכ"פ מכפר אלא בסופו הרי לא היתה לו כפרה. ובריטב"א ורשב"א ועוד ראשונים גרסו הברייתא הנ"ל בדברי הגמ' ועיי"ש מה שפירשו והביאו שזה מחלוקת בירושלמי (שבועות פ"א ה"ו) "כיצד מכפר, ר' זירא אמר כל שהוא כלומר בכל שעותיו, ר' חנינא אמר בסוף, מאי בינייהו עבר ומת מיד, פירוש ביומו, על דעתיה דר' זירא כיפר, על דעתיה דר' חנינא לא כיפר . . א"ר זירא ומתניתא מסייעא לר' חנינא חומר בשעיר מה שאין היום הכפורים וביום הכפורים מה שאין בשעיר, יוהכ"פ מכפר בלא שעיר ושעיר אין מכפר בלא יוהכ"פ, והשעיר מכפר מיד ויוהכ"פ משתחשך. ובריטב"א מסיים "נראה דהלכתא כי הא מתניתא וכר' חנינא שיוהכ"פ לכשתחשך הוא מכפר".

ואדמוה"ז בלקוטי תורה (פרשת תצא לט, ד) כותב "והנה בהמשכת י' עומקים בכל עשי"ת אזי ביוהכ"פ לפני הוי' תטהרו והוא בנעילה שסוף היום מכפר כדאיתא בגמ' (תענית כו, ב) שסמוך לשקיעת החמה, ולכן איתא במשנה פב"ת דכריתות (פרק ששי, כו, א) מי שבא על ידו ספק עבירה ביוהכ"פ אפילו עם חשכה פטור שכל היום מכפר, שמתכפר לו בסוף היום שהוא העיקר, שאז הוא זמן נעילה עילוי המל' בכתר עילוי שאין למעלה הימנו ונקר' לפני הוי' ואז תטהרו שמשם נמשך טהרה ורחיצה וכל העוונות מתכפרים".

במקורות שציין: הרי בגמ' תענית שם מפורש רק שתפלת נעילה הוא בסמוך לשקיעת החמה, ובמשנה בכריתות מבואר שכל היום מכפר היינו אף הרגעים האחרונים של היום, ולכן אם בא לידו ספק עבירה בדבר שחייבים על זדונו כרת הוא פטור מאשם תלוי אף שזה קרה סמוך לשקיעה, אבל מש"כ אדמוה"ז שסוף היום מכפר שהוא העיקר, מקורו – לכאורה – הוא מהמבואר לעיל בדעת הראשונים במס' שבועות. אבל עכ"פ מפורש לנו שדעתו הוא כנ"ל בריטב"א דהלכתא לכשתחשך הוא מכפר.

ג. והנה כתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"א ה"ג) "בזמן הזה שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה אין שם אלא תשובה, התשובה מכפרת על כל העבירות, אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר מרשעו שנאמר רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו, ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם". ובפ"ב ה"ז "יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים, ומצות וידוי יום הכפורים שיתחיל מערב היום קודם שיאכל שמא יחנק בסעודה קודם שיתודה, ואע"פ שהתודה קודם שיאכל חוזר ומתודה בלילי יום הכפורים ערבית וחוזר ומתודה בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילה, והיכן מתודה יחיד אחר תפלתו, ושליח צבור באמצע תפלתו בברכה רביעית".

מבואר בדברי הרמב"ם דכפרת יוהכ"פ הוא "לשבים", ובכדי לקבל הסליחה ומחילה חייבים לעשות תשובה ולהתודות בכל תפלות היום מתחיל מערב היום עד נעילה, וע"י התשובה והוידוי בכל היום שהוא כל היום בבחינת "שבים" אז בסוף היום יתכפר לו. דאם כל רגע מיוהכ"פ מכפר למה ליה לחזור ולהתודות בכל התפלות, הרי בזה שהתוודה בערבית או עכ"פ בתפלה אחת של היום (שלדברי הגמ' בשבועות שם ובכריתות ז, א מבואר דכפרת יוהכ"פ אינה אלא ביום כמו שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם, עיי"ש) כבר נפעל כפרתו, אבל מזה שצריך להתוודות בכל התפלות עד נעילה הרי מוכח לכאורה שהכפרה היא בסוף היום, והוא ע"י התפלות והוידויים של כל היום כולו.

וראה לשון שוע"ר (סי' תרז ס"א) "כיון שיום הכיפורים הוא יום הסליחה וכפרה כמ"ש כי ביום הזה יכפר וגו', לפיכך צריך כל אדם שיתוודה על חטאיו, כי כן מצינו בכל קרבנות הבאים לכפר שנאמר והתודו את חטאתם אשר עשו.

ומצות ווידוי מן הדין הוא בהתחלת זמן הכפרה דהיינו משתחשך ליל יום הכיפורים אלא שחשו חכמים . . ואע"פ שהתוודה במנחה צריך לחזור ולהתוודות בערבית שהיא התחלת זמן הכפרה והוא עיקר זמן הווידוי של יום הכיפורים, ואע"פ שהתוודה ערבית חוזר ומתוודה בתפילת שחרית שמא אירע לו דבר עבירה אחר הווידוי של ערבית ומטעם הזה הוא צריך לחזור ולהתוודות במוסף ובמנחה ובנעילה שמא אירע לו דבר עבירה בכל היום, שיום הכיפורים מכפר עד סופו עם חשיכה" ועיי"ש בדעה השניה שכותב (ס"ב) "ואע"פ שהתוודה עם חשיכה חוזר ומתוודה בתפלת ערבית ובכל תפלה של היום, לפי שבוודאי גם ביום הכפורים עצמו חייב להתוודות ולשוב בתשובה שלימה". הרי מבואר כנ"ל שבכדי שיוכל להיות עיצומו של יום מכפר צריך תשובה ולכן מתוודים (וראה באריכות לקו"ש חלק כ"ט שיחת יום הכפורים). וזהו חיוב הוידוי בכל התפילות עד נעילה בכדי לקבל הכפרה.

לפי"ז אוי"ל דבנדו"ד, הרי בהקיצו משנתו יתפלל קודם תפלת נעילה, ובפרט שהוא עדיין בקדושת היום כיון שלא הבדיל, וכך יזכה לכפרה שלימה ומוגמרת הנפעלת ע"י וידוי ותפלה, ובפרט בעיקר הכפרה שנפעלת בתפלת נעילה כנ"ל מדברי אדמוה"ז בלקו"ת. ולהעיר ג"כ מדברי רבינו מנוח (על הרמב"ם הל' שביתת עשור פ"א ה"ז אודות להוסיף מול על הקודש) "וראיתי קדמונינו החסידים ז"ל שהיה מנהגם להתחיל ולצום מבעוד יום ולהאריך בתפלה עד שיעור חצי שעה ועוד מן הלילה של מוצאי יום הכיפורים, ום כן נהגו שלא להתפלל תפלת נעילה עד קרוב לבין השמשות כדי שלא יפשעו בתוספת שהיא מצות עשה מדרבנן, ואע"פ שחותם והיא יציאת כוכבים, אין כאן משום ברכה לבטלה שהרי קודש הוא אע"פ שאחד עשר ודאי". ונלמוד מזה גבי האנוס בשינה דנידון דידן שיוכל לעדיין להתפלל נעילה ובזה לגמור התילות היום וכנ"ל.

ד. ולהוסיף: בגמ' יומא נחלקו אמוראים "מאי נעילת שערים, רב אמר צלותא יתירתא ושמואל אמר מה אנו ומה חיינו", וביאור מחלוקתם י"ל, דהרמב"ם כתב בהלכות תפלה (פ"א ה"ז) וכן תקנו תפלה אחר תפילת מנחה סמוך לשקיעת החמה ביום התענית בלבד, כדי להוסיף תחינה ובקשה מפני התענית וזו היא התפילה הנקראת תפילת נעילה", וביאר בהררי קדם (סי' סג) דשיטת הרמב"ם היא דהחפצא של תפילת נעילה הוא ריבוי תפלה "צלותא יתירתא" ביום התענית, וכדאיתא בירושלמי (פ"ד דתענית ה"א) "ומנין לנעילה א"ר לוי גם כי תרבו בתפלה אינני שומע, מיכן שכל המרבה בתפלה נענה", היינו שנעילה הוא הוספה בתפלה. וזהו דעת רב האומר "צלותא יתירתא", אבל שמואל ס"ל שהוא חובת וידוי "מה אנו ומה חיינו" היינו שיש חיוב אמירת וידוי בעת נעילת השערים.

ואולי לפי"ז יש לחלק בין נעילה דשאר תעניות לנעילה דיום הכיפורים, דבשאר תעניות הוא בגדר של הוספה בתפלה ולא מצנו לכאורה הגדר של כפרה בתעניות, אבל ביוהכ"פ הוא בגדר וידוי, כיון דהכפרה נפעלת בשעת תפלת נעילה והתפלה הוא בעיקרו וידוי שמביא הכפרה וכנ"ל.

ומדויק הוא בדברי אדה"ז בשוע"ר דלעיל בטעם דנקרא נעילה, דלטעם הראשון כותב "כעבד הרוצה לצאת מן המלך ומקודם שיצא הוא מבקש פרס ומנת המלך ויוצא ונועל השער אחריו", היינו שהוא בעיקרון של תפלה – מבקש פרס וכו', והוא הגדר של נעילה ככל תענית צבור, וכפי שאכן כותב שם "שתפלה זו היא בתענית ציבור כנגד וכו'", ולדעה זו אכן יש להתפללו רק עד השקיעה שהוא עת נעילת שערי היכל, אבל בטעם השני כותב "והיא גמר תפלות של היום", היינו שגדרו הוא מעצם ומהות היום, וכנ"ל שהוא קשור עם הכפרה שנפעלת בסוף היום ולטעם זה מתיר להמשיך התפלה גם בשעת צאת הכוכבים.