סעיף ד-ה - 1040
היתר יולדת לאכול ביום הכפורים
הרב לוי יצחק ראסקין
דומ"צ דקהילת ליובאוויטש – לונדון, אנגליה
בשוע"ר סי' תריז ס"ד: "יולדת, תוך שלשה ימים לא תתענה כלל, אפילו אומרת "איני צריכה", מאכילין אותה בעל כרחה. ומכל מקום יש להאכילה פחות פחות מכשיעור, כמו שיתבאר בסימן תריח. משלשה ימים עד סוף שבעה ימים ללידתה, אם אמרה "צריכה אני לאכול", אע"פ שחברותיה וכן הרופאים אומרים שאינה צריכה, אעפ"כ מאכילין אותה מיד פחות פחות מכשיעור".
מלשון זה איכא למישמע שבאינה אומרת כלום, הרי תוך שלשה – תאכל, והיינו אכילה רגילה. ומשלשה ועד שבעה – לא תאכל כלל.
אכן להלן שם סוס"ה מבהיר רבינו [לענין מג' עד ז' ימים]:" . . אבל בסתם . . מאכילין אותה, אלא אם כן שחברותיה או הרופאים אומרים שאינה צריכה, שאז אין מאכילין אותה אלא אם כן אמרה בפירוש "צריכה אני לאכול".
והיינו, דבסתמא גם מג' ועד ז' תאכל[1], וא"כ כל שכן תוך ג', דבסתמא תאכל. ומשמע דהיינו אכילה רגילה, גם מג' עד ז'. ורק כאשר חברותיה או הרופאים אומרים שאינה צריכה, אז כששותקת אינה אוכלת כלל, וכשאומרת "צריכה אני" תאכל פחות פחות מכשיעור.
אבל להלן בסימן תריח סי"ג כותב רבינו: "וכן כשמאכילין את היולדת שאינה אומרת "צריכה אני לאכול", כגון תוך שלשה ימים ללידתה, כל אלו מאכילין אותן מעט מעט . . ".
מלשון זה משמע שתוך שלשה, דין השותקת הוא כדין האומרת "איני צריכה", להאכילה פחות פחות. וא"כ כל שכן שדין השותקת בין ג' לז', דודאי לא קילא מתוך ג', לאכול רק פחות פחות.
והנה בהגהות הגר"ב פרנקל (על המג"א סי' תריז סק"ג – על יולדת תוך ג') כותב:
נ.ב. אבל בלא אמרה "איני צריכה" מאכילים אותה כדרכה, ואין צריך לחלק בפחות מכשיעור.
והמשנה ברורה (סי' תריז סק"י – לענין תוך ג') מביא דברי הרב"פ הנ"ל להלכה, ושוב מביא "יש מחמירין" דבסתמא תאכל פחות פחות מכשיעור, ובשער הציון יב כתב שה'יש מחמירין' היינו הגר"ז בסימן תרי"ח.
בספר מראי מקומות וציונים (של הרב אשכנזי שליט"א) מזכיר דברי הרב"פ בסימן תריח, אך לא דברי המשנ"ב. ואילו במהדורה החדשה לא העירו כלל. אך שניהם לא התייחסו למה שלכאורה יש כאן סתירה בשוע"ר.
וצ"ע טובא.
[1]) והכי משמע מדברי הרמב"ן (תורת האדם, ענין הסכנה – מהד' שעוועל, ע' לב, שם חולק על השאלתות (ברכה, סו"ס קכז) שכתב שהיולדת לא תתענה ל' יום): שלשה ודאי אינה מתענה, שבעה אם אמרה "איני צריכה" מתענה והולכת, ואם לאו מאכילין אותה.