סעיף יא-יב - 1077

בירור שיטת אדה"ז בטבילת נערות בערב יום הכיפורים

הרב שלום דובער הרצל

שליח כ"ק אדמו"ר – ראש פינה, אה"ק

כתב המחבר (הלכות יום הכפורים סימן תרו ס"ד): "יכול לטבול וללקות מתי שירצה, רק שיהיה קודם הלילה; ואינו מברך על הטבילה".

וברמ"א: הגה: ואין צריך לטבול רק פעם אחת, בלא וידוי, משום קרי; והוא הדין דהטלת תשעה קבין מים נמי מהני (מהרי"ו וכל בו תשב"ץ).

ובמגן אברהם שם: "משום קרי – ומי שאומר וידוי מנהג שטות הוא (מהרי"ו). ולפי זה אשה ששמשה תוך ג' ימים צריכה לכבד ביתה בחמין שלא תפלוט שכבת זרע. ודוקא שלא היה סמוך לטבילתה או סמוך לוסתה דבאותן שעות רגילות להתעבר ויש לחוש שתשחית זרע ההריון.

ויש אומרים שהטעם דטבילה משום תשובה, דהא אפילו נערים ובתולות שהן בני מצות טובלות. ואפילו מי שטבל בערב ראש השנה ולא ראה קרי יחזור ויטבול. ולפי זה יש לטבול ג' פעמים, וכן כתב ברוקח. עיין מה שכתבתי סוף סימן תר"ז ועיין בשל"ה'.

ובסוף דבריו כתב: "נראה לי דאפילו מי שסבירא ליה דטבילה משום קרי, אפילו הכי, אם טבל בערב ראש השנה יחזור ויטבול דשמא ראה מים חלוקים או עכורים, עיין במשנה פ"ח דמקוואות".

ובשו"ע אדה"ז שם, סעיף יא כתב: נוהגין לטבול בערב יום הכיפורים. ויש אומרים שטעם טבילה זו הוא משום קרי כדי שיהיו נקיים וטהורים ביום הכיפורים . .

ובסעיף יב אבל יש אומרים שטעם טבילה זו היא משום תשובה כגר המתגייר ולפי זה יש לטבול שלשה פעמים ואפילו נערים ובתולות שהם בני מצוה נוהגים לטבול אע''פ שאין קרי שייך בהן ואפילו מי שטבל בערב ראש השנה ולא ראה קרי אח''כ צריך לחזור ולטבול בערב יום הכיפורים משום תשובה' עכ"ל.

ומתבאר מדברי אדה"ז שישנם כמה (ז' או ח') נפק"מ להלכה בין הדעה הראשונה שהטבילה היא משום טומאת קרי לבין הדעה השניה שהטבילה משום תשובה.

א) האם צריך לומר ווידויים במקווה (טבילה משום תשובה) או שאין עניין כלל לומר ווידויים[1] (טבילה משום קרי)

ב) האם צריך לטבול פעם אחת (משום קרי) או ג' פעמים (משום תשובה כגר המתגייר)

ג) האם מועיל טבילה בשאובים או בשפיכת תשעה קבין (משום קרי) או שצריך דווקא טבילה במקווה כשר[2] (משום תשובה כגר).

ד) האם מי שטבל בערב ראש השנה וברור לו שלא ראה מים עכורים וכו' אינו צריך לטבול (משום קרי) או צריך לטבול (משום תשובה)

ה) האם אלו שאינם שייכים לקרי כגון נערים ובתולות צריכים לטבול (משום תשובה) או שאין מקום להטבילם[3] (משום שאין להם קרי).

ו) האם אשה ששמשה ביתה צריכה לכבד ביתה להפליט הזרע (משום קרי) או שאינה צריכה לכבד ביתה[4] (משום תשובה)

ז) האם אשה ששמשה סמוך לטבילתה אינה צריכה לטבול שאינה מכבדת ביתה (משום קרי) או שהיא צריכה לטבול[5] (משום תשובה)

ולפי זה צריך לכאורה לומר שישנה גם נפק"מ באלו אשר מצד גילם שייכים לטומאת קרי אך מצד מצבם הנוכחי אין מקום לטבילתם. כגון: אשה העומדת בשבעת הנקיים, שמצד דיני טומאה וטהרה אין מקום שתטבול, שהרי טבילת טהרתה היא לאחר כלות השבעת נקיים ואפילו כשטובלת בתוך הז' נקיים עדיין בטומאתה עומדת (– מדרבנן עכ"פ, כמבואר בפוסקים) אך אם סיבת הטבילה היא מצד תשובה מסתבר שגם אשה העומדת בז' נקיים צריכה לטבול לתשובתה.

והנה בענין דטבילת בתולות בכלל מצינו בדברי הראשונים והפוסקים שאין לבתולות ופנויות לטבול, ומכוח זה נחלקו גם הפוסקים אודות טבילת בתולות ופנויות (ונשים בזמן ליבונן) בערב יום הכיפורים.

דברמב"ן למסכת שבת דף יג, ב כתב לאחר התמיהה על ההוא ששנה ולמד ומת בחצי ימיו משום שלא נזהר באשתו בימי ליבונה הכיצד תלמיד חכם אינו יודע מכך שכל עוד שלא טבלה הרי היא בטומאת נדתה, ותירץ הרמב"ן דבאותם הימים היו מטבילים מיד לאחר סיום הטומאה בכדי לטהרה מדאורייתא כדי שלא תטמא טהרות בנגיעתה ושוב היו טובלים לאחר הז' נקיים כדרשת ר' זירא דהחמירו בנות ישראל על עצמן לישב ז' נקיים כמו בדין זבה. ולכן טעה ההוא תלמיד משום שלאחר שטבלה אשתו לטהרות ובכך נטהרה מדאורייתא הקל על עצמו להיות עמה בקרוב, ללא הרחקות, עד הטבילה השניה, ובזה היתה טעותו ומת לפי שלא היה לו להקל גם בזה.

וכתב שם הרמב"ן בסוף דבריו: 'דמשום חומרא דאתי לידי קולא הוא דבטלוה לטבילתה בדורות האחרונים ומשום טהרות נהגו בה תחילה'

ובשו"ת הריב"ש סימן תכ"ה, ביאר בדעת הרמב"ן: א) דבאותם ימים שהיו נוהגים לטבול גם בסיום ימי נדתה (זיבת הדם) בכדי לטהרה לטהרות, היו מטבילין גם קטנות, והוכיח כן מהא דאיתא במסכת נידה (לב, ב) 'מעשה והטבילוה קודם לאמא'. ב) דבטלוה (לטבילה דלאחר פסיקת הדם לטהרות) בדורות האחרונים, משום דהויא חומרא דאתיא לידי קולא שיבאו בה לידי מכשול להקל באסורא דרבנן כמו שנכשל אותו תלמיד'.

ומסקנת הריב"ש על פי הרמב"ן היא, דמצד חשש זה איכא איסור להטביל פנויות וזה לשונו: "ומה שנפלאת איך לא תקנו טבילה לפנויה כדי שלא יכשלו בה רבים. אין כאן מקום תמה, שהרי כיון שהפנויה אסורה כמו שכתבתי, אדרבה אם היתה טובלת היה בה מכשול שהיו מקילין באסורה כיון שאין אסורה אלא מדרבנן, כמו שאירע לאותו תלמיד . . ופרץ גדרן של חכמים ולכן מת בחצי ימיו". עכ"ל.

ובבית יוסף סוף סימן קפג הביא את דברי הריב"ש הללו, וזה לשונו: כתב הריב"ש (סי' תכה) שנשאל אם איסור נדה נוהג גם בפנויה והשיב שדבר פשוט הוא שנוהג בה והאריך בדבר וכתב שהטעם שלא תקנו טבילה לפנויה כדי שלא יבואו לידי מכשול בהסתלק ממנה איסור נדה החמור: עכ"ל הב"י.

וגם הרמ"א בדרכי משה הארוך סוף סימן קפ"ג הביא את דברי הריב"ש הללו כלשון הבית יוסף. ומכך דהבית יוסף והדרכי משה לא העירו כלום על דברי הריב"ש ורק הביאוהו משמע דסבירא להו דדברי הריב"ש הם להלכה ולמעשה דאין לבתולות לטבול.

ובבאר היטיב אורח חיים סימן ש"ג העיר על מה שכתב המחבר "לא תצא אשה (בשבת) בחוטי צמר. . מפני שצריכה להסירם בשעת טבילה" וזה לשונו: "כתב הבאר היטב אשר לפני (הבאר היטיב הראשון) ואם הבתולה אסורה מפני גזירה זו צ"ע, כי הבתולות אסורות לטבול[6] כמו שכתב הבית יוסף ביורה דעה סוף סימן קפ"ג'. וגם כאשר למעשה דחה הבאר היטב השני את סברתו להתיר לבתולה לצאת בחוטי צמר משום דלא פלוג בין זקנה בתולה ואשה הראויה לטבילה (כסברת הט"ז ס"ק ג), עדיין נראה שמסכים לעיקר דברי הבאר היטב הראשון שהבין מהבית יוסף דסבירא ליה דאסור לבתולות לטבול מחשש תקלה.

ובשושנים לדוד (הג"ר דוד פאדרו, ויניציא תקי"ב) מסכת שבת, פרק שישי במה אשה יוצאה, הוכיח כדברי הבאר היטיב הראשון מלשון המשנה 'אשה לא תצא', שהלשון 'אשה' מורה בדרך כלל על נשואה שאכן רק לנשואות הטובלות אסור לצאת בשבת בחוטי צמר מפני חשש שתסירם בשעת הטבילה, אך לבתולה שאין לה טבילה, משום שהטבילה נאסרה על הבתולות, יהיה מותר לצאת לרשות הרבים עם החוטי צמר, יעויי"ש. הרי לנו דגם השושנים לדוד סבירא ליה הלכה למעשה שחכמים תיקנו איסור טבילה על הבתולות שהנפק"מ להלכה מכך הוא שמותר להן לצאת בשבת עם חוטי צמר.

והגם דהנחמד למראה (הג"ר ניסים אברהם אשכנזי, שאלוניקי, תקצ"ב – תר"ב) על המשנה הנ"ל האריך להוכיח שלא כהיתר השושנים לדוד ביציאת בתולות בשבת בחוטי צמר מפני שאסורות בטבילה, מכל מקום נראה מדעתו שבעצם איסור טבילה לבתולות מסכים עם השושנים לדוד והבאר היטב הראשון שיש איסור להטבילן, רק שלמעשה אסר גם לבתולות לצאת בחוטי צמר משום דלא פלוג (כסברת הבאר היטיב השני). ואדרבה בסוף דבריו טרח להצדיק את המנהג של טבילת הכלות למרות שהן בתולות ואין זה טבילה של מצוה, ומוכח דגם לדעת ה'נחמד למראה' טבילת בתולות אסורה.

ולפי כל זה צריך בירור: א) האם יש מקום לטבילת בתולות בערב יום כיפור שהרי זה נגד האיסור שלא להטביל בתולות מחשש תקלה? ב) מה דעת אדה"ז אודות טבילת הבתולות בערב יום כיפורים הלכה למעשה? ג) ולפי זה כיצד יש לנהוג בכל שאר הנפק"מ שהבאנו לעיל?

ב. ויש לבאר זה ובהקדים דאכן מצינו שכמה פוסקים כתבו להדיא לאסור את טבילת הנערות גם בערב יום הכיפורים:

דבשדי חמד (מערכת טבילת נדה סימן ח) שתמה על מה שכתב המגן אברהם שגם הבתולות טובלות בערב יום כיפורים וזה לשונו: "בתולות לא תטבולו, מחשש זנות דחמיר להו איסור נדה מפנויה . . ובמגן אברהם סימן תר"ו סעיף קטן ח' כתב דגם הבתולות טובלות, וכן כתב במטה אפרים שם ובקיצור שלחן ערוך סימן קל"א ולא ידעתי אמאי לא חשו על המנהג". עכ"ל.

ויעויין בשדי חמץ (מערכת יום הכיפורים סעיף ו) האריך בכל הנ"ל וזה לשונו בקיצור ובהשמטות: "וכתב המגן אברהם דמהאי טעמא טובלים גם נערים ובתולות שהם בני מצות . . וקצת תימה על הבאר היטב אשר דרכו בקדש צדיק עת"ק דברי המגן אברהם ובזה קרא שמיטה. שוב ראיתי דיפה עשה על דבר השמיטה והוא על פי מה שכתב הריב"ש . . הנה מבואר מכל זה דאין טבילה לבתולות דאיכא למיחש לתקלה . . ודע דלפי האמור דיש לחוש למה שכתב הריב"ש לאו דוקא בתולה אלא כל פנויה לא תטבול אחת בתולה ואחת אלמנה וגרושה". הרי לנו דדעת השדי חמד ברורה לאסור טבילת הנערות גם בערב יום כיפורים.

וגם בספר מור ואהלות כתב כדברי השדי חמד לאסור הטבילה על הבתולות, וזה לשונו: "כמ"ש בבית יוסף כאן בשם הריב"ש דהטעם שלא תקנו טבילה לפנויה כדי שלא יבואו לידי מכשול בהסתלק איסור נדה החמור. ועיין מגן אברהם סימן תר"ו סק"ח דטעם טבילת ערב יום כיפורים משום תשובה, דהא אפילו נערים ובתולות שהם בני מצות טובלות. ולפי עניות דעתי דבתולות לא יטבלו גם אז דיש חשש מכשול. ועיין יומא יט, ב א"ל אליהו אמריתו אמאי לא אתי משיחא והאידנא יומא דכפורי הוא ותיבעול כמה בתולות בנהרדעי'. עד כאן לשונו יעוי"ש.

ובקצה המטה (על המט"א) כתב: "ובמקומותינו וכמו כן גם במקומות אחרים כפי ידיעתי לא נתפשט המנהג בקביעות כל כך שיטבלו כל הבתולות" (למרות שבעיקר הדברים האריך להצדיק את המנהג).

וכן משמע בכמה פוסקים בדורנו: דבשבט הלוי (שיעורי שבט הלוי הלכות נידה סימן קצה ס"ק ד) משמע גם כן דדעתו לאסור טבילת נערות בערב יום כיפור מהאי טעמא.

וכן פסק בחזון עובדיה בהלכות ימים הנוראים (דברים הנוהגים בערב ר"ה סעיף י', ובהלכות ערב יום הכיפורים סעיף כא) שאין לבתולות לטבול.

מאידך ישנם פוסקים הסבורים שגם הבתולות צריכות לטבול בערב יום כיפור:

דבמטה אפרים (תר"ח ח) כתב שהבתולות צריכות לטבול, ובקצה המטה שם האריך בביאור ההיתר,

וכן בשו"ת רב פעלים (חלק ד חיו"ד סימן טו) טרח לבאר היתר טבילת הנערות בערב יום הכיפורים,

ג. ועדיין יש לברר מהי דעת אדה"ז בזה, להתיר או לאסור טבילת נערות בערב יום הכיפורים?

ויש לבאר בזה, לכאורה, ובהקדים בירור בדעת המגן אברהם. דזה לשון המגן אברהם בהביאו את ב' דעות הפוסקים בטעם טבילת ערב יום כיפור האם הוא משום קרי או משום תשובה:

"משום קרי – ומי שאומר וידוי מנהג שטות הוא (מהר"י ווייל) . . ויש אומרים שהטעם דטבילה משום תשובה דהא אפילו נערים ובתולות שהן בני מצות טובלות ואפילו מי שטבל בערב ראש השנה ולא ראה קרי יחזור ויטבול ולפי זה יש לטבול ג' פעמים וכן כתוב ברוקח . . ".

ויש לברר מהי הכרעת המג"א בזה האם כהדעה שהטבילה משום קרי או מטעם תשובה?

דהנה ידוע הכלל שכתב אדה"ז בהבנת הכרעת המג"א כשמביא ב' דעות. דבשו"ע אדה"ז סימן תמב (קו"א ס"ק א) כתב וזה לשונו: "ואף המגן אברהם לא הסכים בהדיא עם הב"ח, אלא שהעתיק דעתו בשמו והרוצה לחלוק יחלוק. ואם היה מסכים עמו, היה כותב דעתו בסתם, ואחר כך היה רושם בשני חצאי לבינה מבטן מי יצאו הדברים כדרכו בכל מקום שכשמסכים לדברי הפוסקים שמעתיק, אבל כאן לא עשה כן, לפי שאינו מסכים עמו בבירור . .  " עכ"ל, (וכן הובאו הדברים בכללי הפוסקים וההוראה בכלל שכח).

ולפי זה נראה דהמגן אברהם סבירה ליה להכריע כדעת המהר"י ווייל ודעימיה שעיקר סיבת הטבילה היא משום קרי ולא משום תשובה, שהרי לאחר שציטט את דברי המהרי"ו בסתם כתב בסוגריים מבטן מי יצאו הדברים, מה שאין כן כשהביא את הדעה השניה שהטבילה מטעם תשובה לא הביא בסוגריים מקור הדברים, ואדרבה כשהביא דעת הרוקח שצריך טבילה ג' פעמים הביא מקור הדברים בסתם ולא בחצאי עיגול משמע 'לפי שאינו מסכים עמו בבירור'[7].

ואם כנים הדברים, הנפק"מ תהיה לגבי כמה וכמה דברים כפי שהזכרנו לעיל ובנידון דידן טבילת הנערים והבתולות.

שהרי אחד מההבדלים המעשיים בין שתי הדעות הוא האם נערות צריכות לטבול בערב יום כיפור. שלדעת הסבורים שהטבילה משום קרי, אין מקום לטבילת נערות, אך לדעת אלו הסבורים שהטבילה משום תשובה יש צורך גם בטבילת הנערות.

ומאחר שהוכח שהמגן אברהם הכריע כדעת הסבורים שהטבילה היא משום קרי (שאת מקור הדעה הביא בחצאי עיגול), אם כן נראה שלדעתו הלכה למעשה אכן אין מקום ואין צורך בטבילת הנערות שאין בהם טומאה זו.

ולפי זה יוסרו תמיהת הפוסקים (שדי חמד, מור ואהלות, כורת הברית ועוד) מדוע לא חשש המגן אברהם לגזירת איסור טבילת הנערות. דלפי מה שנתבאר שדעת המגן אברהם היא שטבילת ערב יום הכיפורים היא מטעם קרי, אם כן בלאו הכי, אין מקום וצורך לטבילת הנערות, ומשום כך, יש לומר, שלכן לא הוצרך המגן אברהם לאסור דבר שלדעתו לא נפסק כן להלכה.

אולם נראה שדעת שוע"ר שונה בזה. שכד נעיין במה שכתב רבינו ובדקדוק לשונו הזהב נראה שדעתו להכריע כהדעה שהטבילה משום תשובה ולא כדעה שהטבילה משום קרי ולא כהמגן אברהם.

שלאחר שהביא בסעיף יא את דעת הפוסקים הסבורים שהטבילה משום טומאת קרי, הביא בסעיף יב דעת הפוסקים הסבורים שהטבילה היא משום תשובה כגר, וזה לשונו בסעיף יב: "אבל יש אומרים שטעם טבילה זו היא משום תשובה כגר המתגייר ולפי זה יש לטבול שלשה פעמים ואפילו נערים ובתולות שהם בני מצוה נוהגים לטבול אף על פי שאין קרי שייך בהן".

ומכך שכהקדמה להבאת דעה זו כתב 'אבל יש אומרים' נראה שסובר שכך היה ההכרעה שהטבילה מטעם תשובה. שהרי בקונטרס אחרון (אורח חיים תצ"ז, ס"ק ג') כתב רבינו וזה לשונו: 'וכן מוכח דעת המגן אברהם שכתב אבל במגיד משנה וכו' משמע דסבירא ליה כוותיה'. וכן כתב בקו"א תק"ג ס"ק א וזה לשונו: " . . וכתב על זה אבל בהגהות מיימוניות חולק וכן פסק בית יוסף – משמע שכן עיקר".

הרי לנו דדעת שוע"ר שכאשר נכתב הלשון 'אבל' כהקדמה לדעה אחת בניגוד לדעה הקודמת, הרי זה בכדי לדייק שההלכה כדעה זו השניה. ויעויין בכללי הפוסקים וההוראה כלל קמ"א ובהערות שם שהאריך להוכיח שכלל זה מבוסס על כללי פסיקה קדומים (יד מלאכי, רדב"ז, שיירי כנה"ג) ושבשדי חמד (כללי הפוסקים סימן יב ה) כתב 'שכן הוא דרך כל הפוסקים'.

ואם כנים הדברים שדעת שוע"ר להכריע כדעת הסבורים שהטבילה מטעם תשובה כגר המתגייר, אם כן הנפק"מ ההלכתית תהיה שאכן לדעת שוע"ר הלכה למעשה יש מקום וצורך לטבילת הנערות בערב יום הכיפורים.

ובאמת כשנדקדק נראה שגם דעת המגן אברהם, ששוע"ר אזיל בשיטתו בדרך כלל, כאן היא לא להכריע כדעת הפוסקים שהטבילה משום קרי:

דהנה הגם דכאשר המגן אברהם מביא בחצי עיגול את מקור דבריו הכלל הוא דהחליט להכריע כדעה זו, אולם כאשר המגן אברהם מפרש דברי המקור ההוא אין מכך ראיה שהכריע כמותו.

דבסימן תקי"ב בקונטרס אחרון ס"ק א, ביאר רבינו שהגם שהמגן אברהם הביא את מקור דבריו מספר התניא בחצאי עיגול, אף על פי כן אין הלכה כמותו משום ש"המגן אברהם אינו בא אלא לפרש דבריו, ולא לקבוע הלכה כמותו" עכ"ל שוע"ר.(וכן מבואר בכללי הפוסקים וההוראה כלל שכ"ט) ולפי זה גם בנידון דידן מאחר שהמגן אברהם מיד לאחר שהביא בחצאי עיגול מקור הדברים כתב: "ולפי זה אשה ששמשה תוך ג' ימים צריכה לכבד ביתה בחמין . ." אפשר לומר שהמגן אברהם לא בא לפסוק כוותיה דמהרי"ו אלא לבאר דבריו בלבד.

ואכן יעויין בקצה המטה (תרח, ח) שהאריך להצדיק פסק המטה אפרים שהבתולות צריכות לטבול, ומדבריו נראה שנקט בפשיטות שזו מסקנת המגן אברהם שהבתולות צריכות לטבול משום שעיקר הטבילה היא מטעם תשובה. וכן השדי חמד הבין בדעת המגן אברהם שנקט להלכה שגם הבתולות תטבולנה ולכן השיג עליו, וכן הבין במור ואהלות ועוד[8].

ולמרות שישנו איסור וגזירה על טבילת נערות, מכל מקום, יש לומר שלדעת רבינו לא חלה הגזירה על טבילת ערב יום הכיפורים. והטעם יש לומר, כמו שנתבאר בארוכה בפוסקים האחרונים, דבשו"ת רב פעלים (חלק ד' חיו"ד סימן טו) כתב לחלק בין טבילת טהרת אשה לבעלה לבין טבילת ערב יום הכיפורים, ושמשום כן התיר טבילת הנערות (וכן טבילת נשים נשואות בימי טהרתן), וכן כתב בקצה המטה על המטה אפרים לחלק בין טבילות אלו[9].

ולפי זה צריך עדיין צריך לברר:

א) מהו מנהג חב"ד בזה והאם יש על כך ידיעות ברורות אודות הנהגת רבותינו נשיאנו אודות בני ביתם בטבילה זו[10]?

ב) האם יועיל שפיכת ט' קבין. משום שבפוסקים רבים ההולכים בשיטת רבינו נפסק שניתן לקיים הטבילה בט' קבין, אולם באם כנים הדברים שלשיטת שוע"ר הטבילה היא משום תשובה כגר, אם כן לא יועיל (לכך) שפיכת ט' קבין.