סעיף ו - 1077
בענין מזמור לתודה בערב יום כפור
הרב שמואל הלוי הבר
תושב השכונה
איתא בשו"ע אדה"ז (סדר עריו"כ סימן תרד ס"ו) ואין אומרים בו מזמור לתודה מטעם שנתבאר בסימן נ"א ע"ש. הנה בסימן נא סע"א כ' "ומזמור לתודה . . ונוהגין במדינות אלו שלא לאמרה בשבת ויום טוב מפני שאין תודה קריבה בהן וכן בימי הפסח אין תודה קריבה משום חמץ שבה וכן בערב פסח כמו שיתבאר בסימן תכ"ט וכן בערב יום כפור כמו שיתבאר בסימן תר"ד". וקצ"ע מה שכ' כמו שיתבאר בסימן תכ"ט . . וסימן תר"ד. הרי אין שם שום ביאור ואדרבה שם שולח לביאור דכאן.
וכ"כ במהדו"ק (סימן א סי"ז) לענין פרשת תודה וז"ל: בער"פ ובחוה"מ של פסח ובערב יום הכפורים לא יאמר פרשת תודה מפני שלא היתה תודה קריבה בימים ההם כמו שיתבאר בסימן תכ"ט ותר"ד.
והנה המקור דלא לומר מזמור לתודה בערב יו"כ כ' ברמ"א מספר מנהגים (טירנא – מנהגי עשי"ת), ושם לא מביא טעם, אך הלבוש האריך כאן וכ' "וגם אין אומרים מזמור לתודה, מפני שבזמן שהיה בית המקדש קיים לא היו יכולין להקריב קרבן תודה בערב יום כיפור, שלא היו יכולין לקיים זמן אכילתו שהוא יום ולילה עד חצות, שהרי בליל יום כיפור לא היו יכולין לאכול עד חצות, וכיון שלא היו יכולין לקיים כל זמן אכילתו, לא היו יכולין להקריב אותו כלל, כדי שלא למעט זמן אכילתו, ולכך אין לומר ג"כ המזמור שהיו הלוים אומרים בשיר על הדוכן בזמן הקרבתו שהוא מזמור לתודה, כדי שאם יבנה בית המקדש במהרה בימינו לא יטעו להקריבו". ע"כ.
והנה הא דלא קרב בשבת מפורש במשנה תמורה (דף יד, א) וברמב"ם הלכות ביאת מקדש (פ"ד ה"ט) דכל קרבן שאין זמנו קבוע אינו דוחה שבת. (וביום טוב ראה הלכות חגיגה פ"א ה"ח).
והא דאמר דתודה אינה קריבה בפסח ובער"פ מפורש כן בגמרא פסחים (דף יג, ב) דאמרו שם אין מביאין תודה בחג המצות שבה מפני חמץ שבה. פשיטא? אמר רב אדא בר אהבה הכא בי"ד עסקינן וקסבר אין מביאין קדשים לבית הפסול (ותודה נאכלת ליום ולילה ואם יביאום בי"ד אינן נאכלות של חמץ אלא עד שש שעות – רש"י) וכ"כ הרמב"ם הלכות חגיגה (פ"ב הי"ג).
אך הא דכתבו דאין מביאים תודה בעריו"כ לא מצאנו בשום מקום מפורש כן בתלמוד וברמב"ם, ואכן אדמו"ר הצ"צ תמה על זה (שער המלואים חדושים דף טז, ב – נדפס בסוף שו"ת חשן משפט) וכ' "אך מה שי"א שלא לומר ג"כ עריו"כ צ"ע מנ"ל, הא לא נזכר בגמרא שאין מביאין תודה רק ע"פ ולא עריו"כ. דאע"פ שערב יו"כ א"א לאכול בלילה מ"מ בשביל זה לא מנעו מלהביא. רק עה"פ שאני שא"א לאכול רק עד סוף ד' שעות ביום".
וראה באגרות אדמו"ר זי"ע (ח"ג אגרת תנב) מה שכ' להגאון הרב"ש שניאורסאהן להצדיק דברי הצ"צ כאן. ושם כ' דאף שגם ממיעוט אכילת הלילה צריך לימנע כמפורש ברמב"ם הלכות מעשה הקרבנות (פ"י הי"ב) לענין שלא לבשל קדשים הנאכלים לשני ימים עם הנאכלין ליום אחד. אך לא מצינו שימנעו להביא הקרבן מפני מיעוט אכילת הלילה.
ועוד כ' דיש להוסיף לתמוה לפי דעות האוסרים להביא תודה בעיו"כ הרי כמו כן יאסרו כל הקרבנות הנאכלין, דאם לא מביאים תודה הנאכלת ליום ולילה עאכו"כ שאין מביאים אותן הנאכלין לשני ימים ולילה אחד.
ובכל זאת צריך ליישב דברי אדמוהז"ק דהרי גם הוא כ' שלא היו מקריבין בימים אלו.
ונראה לומר דהמדייק בלשון רבנו יראה דבסימן נא לא כ' מפורש אדות ערב יו"כ שלא היו קרבין. ואפילו במהדו"ק שם כ' שלא היתה תודה קריבה בימים אלו. שינה ממה שכ' (בסימן נא) על שבת ויום טוב וערב פסח דשם כ' אין תודה קריבה בהן. לכן נראה הכוונה דבערב יו"כ היו אנשים מצד עצמם נמנעים מלהביא קרבן תודה כי לא היו יכולים לאכלו בלילה, ובמילא לא היתה תודה קריבה בימים אלו, משא"כ בערב פסח ושבת אין תודה קריבה בהן היינו דאין יכולין להביא (מן הדין). ושינה אדמו"ר מלשון הלבוש כאן שכ' ולא היו יכולים להביא בערב יום כפור, כנ"ל. ובאתי רק להעיר[1].