סעיף ז - 1016

הפסק באמצע המצוה - לענין ברכתו

הת' לוי זלצמן

תלמיד בישיבה

א. בשוע"ר סי' תקצב ס"ז כותב "אין שייך הפסק באמצע מצוה אחת כמו שהיושב בסוכה והלביש תפילין מותר לשוח אע"פ שכל רגע ורגע שהוא יושב בסוכה ולבוש בתפילין הוא מקיים מצות הקב"ה". ומקורו ברא"ש פסחים פ"א ס"י[1]. ויש לבאר הסברא בפשטות: כי המצוה שעושה לאחר ה"הפסק" כבר בירך על מצוה זו ורק שממשיך בו יותר, "והיאך יברך על מצוה אחת ב' פעמים" (לשון הכת"י בשוע"ר סי' תלב ס"ז שנדפס במהדורה החדשה).

משא"כ בב' מצות כתב (שם) "הפוטר ב' מצות בברכה אחת ושח ביניהם צריך לחזור ולברך על מצוה הב' כמ"ש בסי' ח' (סכ"א - כ"ב) ובסי' כה (סי"ג, י"ח וכ"ג)". ושם (סי' ח') בין השורות מוסבר דאם הפסיק בין מצוה הא' והב' "הוי הפסק בין הברכה שבירך על הטלית קטן ללבישת הטלית גדול וצריך לחזור ולברך", כלומר דהוי הפסק בין הברכה ותחילת המצוה השני', ובהפסיק בין הברכה לתחילת המצוה הרי פשוט שצריך לחזור ולברך (סי' תלב ס"ו). (ועד"ז כותב בסי' תקצב שם לגבי תקיעות, דתקיעות דמעומד ותקיעות דמיושב "נראין כשתי מצוות, לפיכך אין להשיח ביניהם דברים בטלים").

אבל בסי' תלב ס"ז מביא יש אומרים (ג"כ ברא"ש שם) "שאף המשיח באמצע המצוה הרי זה הפסק וצריך לחזור ולברך כשיגמור המצוה". וממשיך שם ומסביר "ואינו דומה למשיח באמצע סעודתו כשיושב בסוכה שאי"צ לחזור ולברך לישב בסוכה לפי שאינו מוכרח בישיבה זו שלאחר השיחה, שאם ירצה שלא לאכול עוד ושלא לישב בסוכה הרשות בידו, אבל בבדיקת חמץ מוכרח הוא לגמור את הבדיקה שלאחר השיחה, שחייב לבדוק בכל המקומות שמכניסין בו חמץ, ואילו הי' שוכח לברך בתחילת בדיקתו הי' חייב לברך בגמר בדיקתו, לכן גם עכשיו חייב לחזור ולברך כיון שהפסיק בשיחה אחר ברכה הראשונה. וכן כיוצא בזה בשאר מצות שהן חובה וא"א לאדם לפטור את עצמו מהן".

וביאור הסברא (מיוסד על מ"ש בכת"י הנ"ל): כיון שיש חובה על חלק זה מהמצוה בפני עצמו וא"א ליפטר ממנו, אמרינן שאם הפסיק הרי מה שממשיך בהמצוה חשובה כהתחלת מצוה אצלו, וכאילו מתחיל במצות בדיקת חמץ אחרת, והוי כאילו עושה ב' מצוות, וכנ"ל הרי הפסיק בין הברכה להתחלת המצוה וצריך לחזור ולברך (כלומר דההפסק פועל ב' ענינים: א. פועל שיהא כאילו עושה ב' מצוות, וב. הוי הפסק בין הברכה להמצוה הב'). משא"כ בסוכה כנ"ל, הרי ממשיך במצוה שהתחיל, ועליו כבר בירך.

ופוסק אדה"ז להלכה לענין בדיקת חמץ "לכתחילה אין להשיח שום שיחה באמצע הבדיקה אפי' בדברי תורה כ"א מעניני צרכי הבדיקה".

ב. והנה בסי' תרלט סי"ז כותב "בלילה הראשונה של חג דהיינו ליל ט"ו בתשרי צריך לאכול בתוך הסוכה אפי' בשעת הגשם" לפי שאנו למדים בגזרה שוה מחג המצות "מה ט"ו יום האמור להלן לילה ראשונה חובה לאכול כזית מצה אף ט"ו האמור כאן חובה לאכול בסוכה. ובאכילת כזית בתוך הסוכה יוצא ידי חובה כמו שיוצא באכילת כזית מצה..."

וא"כ לכאו' נמצא "חידוש דין", שבלילה ראשונה של חג הסוכות שחייב לאכול כזית (פת) בתוך הסוכה "וא"א לאדם לפטור את עצמו מהן" (ואפי' בשעת הגשם - לחד מ"ד, עיי"ש), א"כ להיש אומרים שבסי' תלב אם הפסיק אחר הברכה לפני שגמר לאכול הכזית בתוך הסוכה צריך לחזור ולברך. ולהלכה - עכ"פ לכתחילה "אין להשיח שום שיחה . . אפי' בדברי תורה". כלומר שאם קידש על היין ובירך לישב בסוכה לפני שתיית היין, אסור להפסיק בדבור (כ"א מענייני אכילת הכזית..) אפי' לפני שנטל ידיו לסעודה, עד שגומר לאכול הכזית!

ג. ולכאו' יש מקום לעיין:

דהנה בחק יעקב (סי' תלב סק"ח) מביא משיירי כנסת הגדולה (בשם הברכת אברהם) שטעם שיטת היש אומרים הוא "כיון דלא נתקיימה הברכה עד שישלים כל הבדיקה", ונראה שכוונתם היא[2], דחוץ מזה שמצוה צריכה ברכה לפניו, הברכה ג"כ צריכה מצוה בכדי שיהא נחשב לברכה, ולכן עד שלא נגמרה המצוה (בדיקה) עדיין לא "נתקיימה" הברכה. ולכן כשמפסיק באמצע הבדיקה הרי לא נתקיימה הברכה ואין כאן ברכה, וא"כ הרי לא בירך, ועכשיו צריך לברך ברכה אחרת בשביל סוף הבדיקה[3].

ולפי"ז הי' מקום לחקור בנוגע לברכת לישב בסוכה. דהנה יש שקו"ט בפוסקים (סי' תרמג) מתי לברך לישב בסוכה בקידוש היום: י"א לאחר ברכת המוציא, י"א לפניו וי"א שמברכים לאחר ברכת בורא פרי הגפן - לפני שתיית יין הקידוש. ובפשטות סברת המחלוקת הוא (כמ"ש במשנ"ב שם סק"ח) דמ"ד לפני אכילת הפת סובר, שעיקר ברכת לישב בסוכה הוא על הסעודה - הפת, ומ"ד לפני שתיית היין סובר, דכיון שהקידוש הוא בשביל הסעודה (שבלעדיו אסור לאכול..) לכן מברכין אז.

אמנם בסה"ש תרצ"ט (ע' 295) איתא שאדמו"ר הריי"ץ אמר בשם אביו הרש"ב, שהטעם שבירך לישב בסוכה לפני שתיית היין (אף שנפסק בשו"ע רבינו כשיטות האחרות..) הוא "שהיין עושה קביעות, אויף וויין קען מען קובע זיין". ונראה שמחדש שיש בקידוש דין קביעות (סעודה) על היין. ובזה כתב בשוע"ר (סי' תרלט סי"ב) שחייב לברך עליו לישב בסוכה.

וא"כ אפשר לומר דלפי סברת השכה"ג הנ"ל דהטעם שצריך לחזור ולברך הוא כי לא נתקיימה הברכה, הרי כאן אף דלא עשה חובתו דאכילת כזית בתוך הסוכה, הרי הברכה כבר נתקיימה על שתיית יין של קידוש, וא"כ מותר להפסיק.

אבל בלשונו של אדה"ז הנ"ל (סי' תלב) ברור דלא סב"ל סברא זו. דכתב: א. "מוכרח הוא לגמור את הבדיקה שלאחר השיחה, שחייב לבדוק בכל המקומות שמכניסין בו חמץ". נמצא שהטעם שצריך לחזור ולברך הוא מטעם החיוב שיש לו בהמצוה, ולא כיון דהברכה לא נתקיימה. ב. "וכן כל כיוצא בזה בשאר מצוות שהן חובה וא"א לאדם לפטור את עצמו מהן". הרי דתלוי בעצם החיוב! (כמבואר הסברא לזה לעיל).

וא"כ ה"ה בסוכה, כיון שיש לו חיוב לאכול כזית בסוכה צריך לחזור ולברך עליו (אם הפסיק). ולהלכה, אסור להפסיק עכ"פ אחר הברכה עד אחר אכילת הכזית.

ד. וכ"ז בבירך לישב בסוכה על היין והפסיק בין קידוש לנט"י, אבל אלו שלא קידשו ומברכים לישב בסוכה על הפת, הנה בדין הפסק באמצע אכילת כזית הראשונה לכאו' יהי' אחלופי דוכתייהו דאדה"ז ושכה"ג:

דהנה ע"פ מה שאדה"ז ממשיך בסברתו ש"ואלו הי' שוכח לברך בתחילת בדיקתו הי' חייב לברך בגמר בדיקתו, לכן גם עכשיו חייב לחזור ולברך כיון שהפסיק בשיחה אחר ברכה ראשונה", א"כ בסוכה שלאחר שהתחיל לאכול הכזית, הרי לא נשאר כזית שחייב לאכול, וא"כ א"א לברך עליו בלבד לישב בסוכה כמבואר בסי' תרל"ט (ס"ד וסי"ז), כלומר שאם שכח לברך בתחילה ורוצה לאכול רק מה שחייב לאכול שהוא פחות מכזית, הרי אי אפשר לברך עליו. א"כ גם כשבירך בתחילה והפסיק באמצע האכילה הרי אין צריך לחזור ולברך.

איברא, גם לפי זה נראה פשוט דהן אמת שאין צריך לחזור ולברך על פחות מכזית, אבל לא נראה שמשום כן מותר להפסיק. דבפשטות מ"ש אדה"ז "ואלו . . הי' חייב לברך" אי"ז חלק מעיקר סברת היש אומרים, אלא רק הטעם שבפועל חייב לברך, אבל עיקר סברתם היא שצריכים הברכה שמעיקרא לחול על כל חלקי המצוה שחייבים עליהם, ולכן אסור להפסיק. וה"ה בסוכה דכיון שכל אכילת הכזית הוא חלק מהחיוב, אסור להפסיק לכתחילה עד סיום אכילת הכזית[4].

משא"כ לסברת השכה"ג נראה שצריך לחזור ולברך, כי לסברתו הרי כיון שעדיין לא גמר לאכול הכזית הרי לא נתקיימה הברכה - כי לא גמר המצוה. וא"כ צריך לחזור ולברך. אלא שכמובן יצטרך להוסיף ולאכול כשיעור המחייב לברכה.

אולם כד דייקת לא נראה לומר כן, כי אפי' לשכה"ג אף דלא נתקיימה הברכה, איך נחייבו לברך עוה"פ אם אין לו חיוב במצוה המחייבו בברכה! - וא"כ מסכימים ב' הסברות במקרה זה, דלכתחילה אין להפסיק, אבל אין חייב לחזור ולברך.

ה. לסיכום הסברות (הפוכות) בדעת ה"יש אומרים" (בדא"פ): לאדה"ז הסברא היא כיון שהפסיק הוי כאילו עושה ב' מצוות, וא"כ הוי הפסק בין הברכה לתחילת המצוה, ולכן: א. אם יש חיוב ברכה על חלק זה מהמצוה צריך לחזור ולברך (אף שכבר נתקיימה הברכה), ב. אי אין חיוב, הרי אין חיוב כלל לחזור ולברך (אף שלא נתקיימה הברכה), אלא דיש איסור לכתחילה להפסיק.

ולפשטות השכה"ג הוי להיפך: הסברא היא כיון שלא נתקיימה הברכה עד שהשלים המצוה, הרי צריך לחזור ולברך כיון שליכא ברכה כלל, ולכן: א. אם לא נתקיים הברכה הרי ב'ענין' יש חיוב לחזור ולברך (אף דליכא חיוב ברכה על מה שנשאר) אלא דבפועל אינו יכול לחזור ולברך, ב. אם כבר נתקיים הברכה אין איסור להפסיק (אף שיש חיוב ברכה על מה שנשאר).

ואבקש מהקוראים להעיר אם האמת כן (בדעת אדה"ז) להלכה למעשה.

* * *

מדי דברי בהלכות פסח בשוע"ר, הנה בסי' תמ"ו ס"ב כותב אדה"ז בתוך דבריו שלא צוותה תורה לבער חמץ בע"פ מחצות היום ולמעלה אלא כדי שלא יעבור עליו בב"י וב"י בתוך הפסח "כמו שנתבאר בסי' תל"ב".

ובהע' לשו"ע החדש מציינים לקו"א סק"א, ולסי' תל"א ס"א. וכוונתם סתומה.

ובפשטות כוונת אדה"ז הוא לסי' תלב (ולא לסי' תל"א) סעי' ג' שמבאר שאין מברכין שהחיינו על בדיקת חמץ, כי "מצוה זו הוא לצורך הרגל לתקן הבית ולבער החמץ מתוכו לצורך המועד לפיכך היא נפטרת בברכת שהחיינו שמברכין ברגל..."[5]. ולסעי' י"ג שכותב שם ליטול ידיו קודם הבדיקה, כי "מאחר שבדיקת חמץ היא באה לטהרת הרגל כמ"ש מעלה א"כ מצוה חשובה היא וראוי' להיות בנקיות".