סעיף א - 1090 [גליון]

רחיצה בחמין ביום טוב (גליון)*

הרב מאיר צירקינד

מיאמי, פלורידה

א. בגליון א' פט כתב הרב ש.ד.ב.ש. שיחי' בענין רחיצה בחמין ביום טוב. מעתיק דברי כ"ק אדה"ז בריש סימן תקיא ומפרשו.

כ"ק אדה"ז סיים סעיף א' "ואף על פי שהעיקר כסברא הראשונה בכל זה מכל מקום כבר נהגו במדינות אלו להחמיר כסברא האחרונה ואין לשנות המנהג". ומפרש הנ"ל בדברי כ"ק אדה"ז "העיקר כסברת הב"י, שהאיסור לחמם מים לשטוף כל גופו ביו"ט הוא מד"ס, ולכן באם יש דרך מותרת לחמם מים (כגון שהרבה באופן המותר ביו"ט) אזי מותר".

עכשיו, הרי הוא לכאורה סותר דברי עצמו, דהא לעיל כתב "שאפי' לשיטת הב"י, מאחר ואסרו רבנן לרחוץ כל גופו בבת אחת במים שהוחמו ביו"ט, אזי אסור אפי' אם חימם מים עבור אוכל והוסיף עבור רחיצת כל גופו. ואין חילוק אם רוחץ כל גופו בבת אחת או שרוחץ כל גופו אבר אבר", והאיך כתב עכשיו (בדברי כ"ק על דעת הב"י) אם יש דרך מותרת לחמם מים (כגון שהרבה באופן המותר ביו"ט) אזי מותר?!

וממשיך הנ"ל בפירושו בדברי כ"ק אדה"ז "ומאחר ונהגו להחמיר כסברא האחרונה – אזי אין לשנות המנהג, במה שנהגו להחמיר (אבל בדבר שלא נהגו להחמיר, כגון להרבות, אין צריך להחמיר)".

אלו האותיות "(אבל בדבר שלא נהגו להחמיר, כגון להרבות, אין צריך להחמיר)" הם חידוש הרב הנ"ל, וכן במה שממשיך "יוצא לנו מדברי אדה"ז שכל האיסור הוא: ...אם יש דרך להתיר כגון להרבות מים באופן המותר, אזי אפשר להתיר."

וקשא לי, דהא כ"ק אדה"ז כתב שהעיקר כסברא הראשונה בכל זה, ובכלל "בכל זה" נכלל גם דברי כ"ק "אבל כל גופו בבת אחת אסור אפילו להשתטף בחמין שהוחמו מערב יו"ט. וכן אסור לרחוץ כל גופו אפילו חוץ למרחץ בחמין שהוחמו ביו"ט אפילו הוחמו לצורך שתיה ואפילו אינו רוחץ כל גופו בבת אחת אלא רוחצו אבר אבר אסור" - וא"כ האיך יצא לנו שס"ל לכ"ק היתר להרבות. וכשתדקדק בדברי קדשו תראה שכתב "מכל מקום כבר נהגו במדינות אלו להחמיר כסברא האחרונה" ולא כתב "כבר נהגו במדינות אלו בכל זה כסברא האחרונה"

ועוד קשיא לי, מה שכתב "אם יש דרך להתיר כגון להרבות מים באופן המותר, אזי אפשר להתיר", ממ"נ אם ס"ל לכ"ק שמותר (וכמ"ש גבי תינוק "מותר לרחוץ כל גופו בבת אחת") יכתוב הנ"ל (בפירושו) "מותר", ואם ס"ל לכ"ק שאסור האיך כתב "אפשר להתיר". אלא מוכרחין אנו לומר דספק להנ"ל אם דעת כ"ק הוא להיתר או לאיסור - א"כ היאך העיז לכתוב בדעת כ"ק להקל בחילול יום טוב?!

וממשיך הרב הנ"ל "ולכן: במוצש"ק (ליל א' דחה"ש) יכול לרחוץ כל גופו באופן "אבר אבר" כי המים בדוד ('בוילער') הוחמו מערב שבת. ומכיון שהמים שנכנסו לדוד עתה הם עבור שטיפת כלים או בישול ומה שנשאר הוא עבור רחיצת גופו למחרת."

וקשיא לי, האיך יודע הנ"ל שהוחמו דווקא מערב שבת, דהא בכמה וכמה בתים אין להם סיפוק מים חמים (כדבעי) וכשהאחרון מבני הבית יוצא מהרחיצה המים פושרין או (אפילו) קרים, והמים יחמו בשבת עצמה - ואם כן (בנידון כזה) השבת הכינה ליום טוב, וקיימא לן שאין יו"ט מכין לשבת, ולא שבת מכין ליו"ט! (ראה בארוכה בהרע"ב מברטנורה ריש ביצה).

ב. לא ידעתי למה העלים עיניו מכל המחברים שדנו בזה:

א) בדין להחם מים לטבילת נשים (ואנשים) שדנו בדין זה גופא - ראה ב'מנחת יו"ט' סימן צח ס"ק קז-קט, וב'שערים מצויינים בהלכה' סימן צח ס"ק טו, וב'כף החיים' סימן תקיא ס"ק לג, וב'משנה ברורה' ס"ק יט (וראה שם ב'שער הציון ס"ק כה), ב'דעת תורה' על סעיף ב, וב'פתחי תשובה' (על או"ח) על סעיף ב, וב'דרכי תשובה' (על יו"ד) סימן קצז סק"ז, ב'דעת תורה' (על יו"ד) על סעיף ב (בד"ה ומותרת). ואסיים בדברי ה'חתם סופר' רס"י קמח, לחמם מקוה ביו"ט ב' לצורך טבילת אשה לא אומר בזה לא איסור ולא היתר, ובמקומות שנהגו היתר עפ"י הוראת גאונים (ה'נודע ביהודה' והפמ"ג) אין מזחיחין אותם.

ב) בדין מתקני מים חשמליים וכדומה בכלל ביו"ט, ראה ב'פסקי תשובות' סימן תקיא ס"ק ג שיש דיעות לכאן ולכאן, ובדין רחיצה במים שהוחמו ביו"ט, ראה שם סק"ד שיש דיעות לכאן ולכאן, וברחיצה במים שהוחמו מאליהם ביו"ט -שהוא עניינינו העיקרי שאנו דנין כאן- ראה שם סק"ה שכתב "...אעפ"כ הסכימו הפוסקים שהדין לא נשתנה ואין להתיר רחיצת כל הגוף במים שהוחמו ביו"ט לצורך זה (ולדידן דנהגינן כהרמ"א בלא"ה אסור אפילו במים שהוחמו מעיו"ט ואפילו במים צוננין, חוץ מבמקרים מסוימים כדלהלן אות ו). ומים שהוחמו ביו"ט לצורך רחיצה בדרך היתר.. נחלקו הפוסקים אם דינם כמים שהוחמו מעיו"ט או כמים שהוחמו ביו"ט (ולרמ"א הנפק"מ להתירם לרחיצת אבר אבר או לחולה או תינוק).

ג. עכשיו נחזור לתחלת דברי הרב הנ"ל "ונחלקו הראשונים אם גזירה זו (של מרחצאות) חלה גם על יו"ט או לא: הרי"ף והרמב"ם סוברים שהגזירה היתה רק על שבת ולא על יו"ט, ולכן ביו"ט מותר לרחוץ כל גופו במים שהוחמו בערב יו"ט. וביו"ט גופא אסור להחם עבור כל גופו – דאינו שוה לכל נפש, אבל מותר עבור פניו ידיו ורגליו. והרא"ש ותוס' סוברים שהגזירה היא גם על יו"ט."

ונהפוך הוא! הרמב"ם כתב בה' שביתת יו"ט פ"א הט"ז "אבל כל גופו אסור משום גזירת מרחץ".

(וממשיך הנ"ל) "וביאר הר"ן שהמחלוקת בין המתירין לשטוף כל גופו בחמין שהוחמו בערב יו"ט והאוסרים (כגון תוס') הוא, שהאוסרים סוברים שאיסור רחיצת כל גופו ביו"ט הוא איסור מה"ת, ולכן גזירת מרחצאות היא על יו"ט כמו שבת, והמתירים סוברים שאיסור רחיצת כל גופו ביו"ט הוא איסור מד"ס, ולכן אין גזירת מרחצאות (מד"ס) על איסור מד"ס."

וטעה בהבנת הר"ן ומשום זה היפך השיטות, וזה דברי הר"ן "וכבר כתבתי בפרק כירה מה שנ"ל שלדברי רבותינו בעלי התוספות שאומרים דלהחם חמין ביו"ט לרחיצה כל הגוף מדאורייתא אסור בחמין שהוחמו מעיו"ט נמי אסור לרחוץ בהן כל גופו גזירה עיו"ט אטו יו"ט כי היכי דגזרינן התם ע"ש אטו שבת"

וסבר הנ"ל שפירוש "כי היכי דגזרינן התם ע"ש אטו שבת" היינו כשם שבשבת יש גזירת מרחצאות כך ביו"ט יש ג"כ גזירת מרחצאות. אבל באמת הפירוש הוא, כשם שבחמין שהוחמו בערב שבת אסור בשבת אטו גזירת מרחצאות בשבת, כך בחמין שהוחמו בערב יו"ט אסור ביו"ט אטו חמין שהוחמו ביו"ט שאסור מן התורה. (לפי שיטתו, אם תוס' סוברים גזירת מרחצאות ביו"ט למה צריכים סברת "אינו שוה לכל נפש", מה בכך, אם יש גזירה הגזירה נמי חל באם שוה לכל נפש)!

וראוי להעתיק דברי ה'משנת יעקב' על הרמב"ם (פ"א ה"ד) וז"ל: והנה לא מצאנו ברמב"ם שיביא יסוד זה דלא הותר ביו"ט אלא דבר הצריך לכל נפש, וכדאמרינן בגמ' כתובות. ולגבי איסור מוגמר, כתב בפ"ד מיו"ט ה"ו: אין מעשנין בקטורת ביו"ט מפני שהוא מכבה, ואפילו להריח בה ואצ"ל לגמר את הבית ואת הכלים שהוא אסור, ומשמע דמדין איסור מכבה הוא שאסור לעשות מוגמר ביו"ט, ולא משום דאינו שוה לכל נפש. ודין זה דאינו שוה וכו', לא הוזכר ברמב"ם וכנזכר.

...והנה בתוס' שבת לט, ב, ד"ה וב"ה כתבו דאסור להחם ביו"ט מים לרחיצת כל הגוף משום דרחיצה אינה אלא לתענוג ואסורה כמו מוגמר בפ"ק דכתובות (ז, א) משום דאינה שוה לכל נפש אולם ברמב"ם להלן בהט"ז כתב: אבל כל גופו אסור משום גזירת מרחץ, והיינו דרק מדרבנן אסור, אמנם כבר כתבו המפרשים דס"ל לרמב"ם דגם רחיצת כל גופו שוה לכל נפש, ...עכ"פ אין ברמב"ם דין איסור זה דאינו שוה בכל נפש. עכ"ל.

היוצא מזה לפי שיטת הרמב"ם -שכ"ק אדה"ז כתב שהעיקר כדבריו (והמנהג כתוס', היינו לחומרא: שגם חמין שהוחמו בערב יו"ט אסור ביו"ט)- א"כ אף אם אם רחיצת כל גופו שוה לכל נפש אינו מותר (והיינו משום גזירת מרחצאות שאינו תלוי בשאם שוה לכל נפש).