סעיף ג - 1107
היתר עירוב תבשילין שלא לצורך סעודה
הרב לוי יצחק ראסקין
דומ"צ בקהילת ליובאוויטש, לונדון
עש"ק פ' אחרי, כ"ח ניסן, ה'תשע"ו
לכבוד הרב הירשל שי' ווייס,
אחדשה"ט, הנה כבודו נתקשה לדעת אדמו"ר הזקן שפסק בשו"ע שלו סי' תקג ס"ג כדעת הר"ן (ביצה ט א בדפי הרי"ף) שעירוב תבשילין אינו מועיל להתיר דברים שאינם מצרכי סעודה. ולכך אסור להניח עירוב תחומין ביו"ט שחל בערב שבת לצורך ההליכה בשבת, כי אין בזה תיקון סעודה. ומטעם זה אוסר אדה"ז לחפש בס"ת ביו"ט לצורך השבת שלמחרתו.
ועל זה הקשה כבודו, מהו ההיתר: א) להדלקת נרות לשבת שלא יכשל בעץ ובאבן, שלא במקום אכילה? ב) להכנת שלחנות בביהכ"נ; ג) לנקות מקוה; ד) להביא סידורים לביהכ"נ?
הנה, הכנת השלחנות בביהכ"נ ביו"ט בע"ש, הרי היא בדרך כלל לצורך תפלת מנחה של ערב שבת, היינו בו ביום. גם הבאת סידור לביהכ"נ, הרי יוכל להתפלל בו תפלת מנחה לפני השקיעה. ולולא כן, אכן יש להימנע בשני אלה. ולנקות מקוה, אם אינו נצרך עד הבוקר, אכן אין לנקותו בערב שבת [כמו שאינו מכין המקוה מיו"ט ראשון ליו"ט שני].
ברם שאילתו הראשונה קושיא אלימתא היא, שהרי - למטרה "שלא ייכשל בעץ ובאבן" - פשוט שחייבים שיאיר נר בשבת גם בשאר מקומות שבבית, ולא רק במקום האכילה. ותינח בזמננו שיש נר של חשמל, אבל ודאי שגם בדורות עברו לא מיששו באפילה בליל שבת הסמוך ליו"ט. ועל כרחין צריכין למימר שההיתר "לאדלוקי שרגא" המוצהר בנוסח עירוב תבשילין כולל גם ההדלקה שלשאר צרכיו.
אלא דטעמא בעי, איך מתירה העירוב תבשילין כאשר אינה לצורך סעודה?
אכן אעיקרא דדינא דהר"ן איכא למישאל: למה שקדו חכמים להתיר הבישול מיו"ט לשבת ולא מצאו דרך להתיר עשיית שאר צרכיו מיו"ט לשבת?
אך ראה בשוע"ר סי' תקכז ס"ז הביא דעת התוספות (ביצה כב א) שפירוט הטמנה בנוסח עירוב תבשילין הוא לעיכובא, וה"ה "לאדלוקי שרגא". ולעיל שם מבאר למה נפרטו הדלקת הנר והטמנה, לפי שבהן ניכר שהוא עושה לצורך מחר (כבט"ז שם ס"ק יא). והוקשה לי, אחרי שניכר הדבר שהוא מטמין ומדליק לצורך מחר, מה מועיל איפוא הפירוט בנוסח עירוב תבשילין?
ונראה לבאר, כי דין עירוב תבשילין הוא לכבוד שבת ולכבוד יו"ט; לכבוד שבת, שישייר מאכל הגון לשבת; לכבוד יו"ט, שלא יבואו לזלזל ביו"ט לבשל בו ליום חול. ולכן הצריכו חכמים שבערב יו"ט יחשוב האדם בצרכיו של שבת, וגם שיראה בעצמו שהוא כבר התחיל בצרכי השבת כבר מערב יו"ט. ונראה שע"י הזכרת הטמנה והדלקה בפירוש בעת עריכת העירוב תבשילין בערב יו"ט, הרי בזה ביטא שהוא מתכונן עכשיו לצרכי השבת שלאחר היו"ט. מודעות זו מספיקה לא רק למלאכת בישול - שעושים בפועל, כי אם גם "לאטמוני ולאדלוקי שרגא" - שהוא מזכיר בדיבור.
וכיון ש"התחיל" בהדלקת הנר ע"י הזכרתו אותה בעת עשיית העירוב בערב יו"ט, לכן הותר לו להדליק ביו"ט לשבת גם עבור שאר צרכיו, ולא רק לצורך האכילה שעל השלחן.
ויוצא מזה שמה שאדה"ז אוסר החיפוש בס"ת מיו"ט לשבת אף שעשה עירוב תבשילין, היינו לפי שאין לחיפוש זה יד ושם בהעירוב תבשילין, משא"כ הדלקת הנר, כנ"ל.
אקווה שכיוונתי בזה נכונה בעז"ה.
לוי יצחק ראסקין
תגובת השואל:
ב"ה. שלום וברכה! איישר כחכם על התשובה, אכן קצת דוחק לי ואפרש דברי:
בלא דעת הר"ן אפשר לפרש דמה שמוסיפים בעירוב תבשילין המלים "ולמעבד כל צרכנא" כוללים כל ההכנות מיו"ט לשבת. אולם לדעת הר"ן איך נפרש דבר זה?
ובזה לכאורה היינו יכולים לומר שגם לדעת הר"ן ישנם הכנות שאינם מלאכה ואינם צרכי סעודה ומ"מ מהני העירוב-תבשילין להתירם, ונצטרך להסביר ההבדל ביניהם לאיסור עירובי חצרות והכנת הס"ת. ועיין אשל אברהם תנינא לסי' תקכז, ובהגהות הגר"מ אריק שם (ידוע שהגאון הנ"ל היה עוסק הרבה בתורתו של אדה"ז)
אולם בפשטות לשון אדה"ז בסימן תקג [אינו כן], וז"ל בסעיף ג : שאין עירוב תבשילין מתיר אלא תיקון צרכי סעודת שבת אבל לא שאר הכנות מיו"ט לשבת כמ"ש בסי' שצ"ג:
ועפ"ז לכאורה דברי האשל אברהם והגר"מ אריק חולקים ואינם [תואמים] לשיטת רבינו, ונצטרך לפרש ד"למעבד כל צרכנא" הכוונה 'צרכנא' דסעודה דוקא, וא"כ דוחק לומר ד'צרכנא' הוא דוקא צרכי סעודה, ו'אדלוקי שרגא' הכוונה גם באינו לצורך סעודה, דמהיכי תיתי?
עוד יפלא אשר בסימן תקג כותב רבינו ושולח לסימן שצג, ושם מדבר בעירובי חצרות שאין לעשות בער"ש ביו"ט, אולם הפלא הוא ששם מוסיף הטעם לאיסור "שנראה כמתקן דבר", וצ"ע למה לא יספיק איסור הכנה גם כשאין סרך מלאכה כ'תיקון דבר', שהרי בסי' תקג אומר שהיינו טעמא דס"ת היינו טעמא דעירבי חצרות?
ואולי יש ליישב דלאו דווקא צרכי סעודה אלא הכוונה צרכי עונג וכבוד שבת. ולשון 'צרכי סעודה' כולל גם זה. ולכן "לאדלוקי שרגא" יעזור גם להדלקת הנר בכל מקום, שהרי הוא מכלל כבוד או עונג, כידוע השקו"ט בזה בסי' רס"ג.
ואע"פ שעירובי חצרות יתכן שגם הוא לצורך עונג וכבוד שבת, י"ל שאינו מוכרח להיות לכבוד ועונג, משא"כ הדלקת הנר. ועוד, שיש בו סרך מלאכה. והכנת הס"ת, אע"פ שאין בו סרך מלאכה כמתקן, אבל אינו כלל לצורך כבוד ועונג.
ועפכ"ז יתכן מאוד שהגאונים הנ"ל, ובפרט הגר"מ אריק, אחזו שאינם סותרים לדברי אדה"ז, שהרי הם מדברים בענין שיש בו כבוד ועונג שבת.
אקוה לשמוע חוות דעתו בכל זה, א גוטן חודש. נ. צ. ו.
מענה ב':
א) על הסתירה בשוע"ר סי' שצג ס"א וסי' תקג ס"ג, אם עשיית עירוב תחומין ביו"ט לשבת שלאחריו נאסר משום 'הכנה' או משום 'תיקון' - אין בידי תשובה.
ב) מודינא להוכחת כת"ר, שאם "לאדלוקי שרגא" אינה רק לצורך הסעודה, א"כ גם "למעבד כל צרכנא" אינו רק לצורך הסעודה.
ג) נאלצים אנו לומר כי איסור ההכנה מיו"ט לשבת בדבר שאינו צורך סעודה, היינו רק היכא דמוכחא מילתא שנעשה לצורך מחר, דומיא דעריכת עירוב חצרות או תחומין והחיפוש בס"ת לצורך הקריאה של יום השבת.
ד) נפקא-מינה מכל זה, אם רשאי להביא ספר דרך רה"ר בכדי שיוכל ללמוד בו ביום השבת, אבל הוא מביאו זמן רב לפני הערב, באופן דלא מוכחא מילתא כלל שהוא מביאו ביו"ט לצורך השבת. שמפשטות לשון שוע"ר סי' תקג הול"ל דאסור, ואילו לדברינו רשאי, וכאשר היטב כת"ר להביא מהאשל אברהם והגר"מ אריק.
ה) לשלימות הדיון אזכיר מה שלדעת כמה מהראשונים ז"ל, הרי לצורך הדלקת הנר לחוד אין צורך בעירוב תבשילין. ולכן מורים למי שאינו מתכונן לבשל כלל מיו"ט לשבת, כי אם להדליק הנר, שיערוך העירוב תבשילין בלא ברכה - ראה ס' עירוב תבשילין הערוך (רי"ד שטרן, ב"ב תשנ"ה) ח"א ע' לו. ושם בהערות ליקט דברי הראשונים הנ"ל. ועכ"פ יש מזה צד נוסף להקל בהדלקת הנר שלא במקום אכילה, ורק בכדי שלא יכשל בעץ ובאבן.