סעיף כה - 1109

ספק ספיקא בברכת ספה"ע

הת' מנחם מענדל ראטנברג*

חבר המערכת

בנוגע לספירת העומר פוסק אדמו"ר הזקן בשולחנו[1], וז"ל: "וכל זה כשברי לו שלא ספר בלילה אחד אבל אם הוא מסופק בדבר אף שלא ספר למחר ביום יספור בשאר לילות בברכה דכיון שיש להסתפק שמא ספר בלילה ויש להסתפק גם כן שמא כהאומרים שכל לילה ולילה היא מצוה בפני עצמה ואינן תלויות זה בזה נמצא שיש כאן ספק ספיקא להחמיר להצריך ברכה וספירה בשאר הלילות וכן בכל מקום שנתבאר שצריך לחזור ולספור בלא ברכה מחמת הספק שיש בספירה הראשונה אם לא חזר וספר יספור בשאר הלילות בברכה".

ובהלכות ציצית פוסק בשולחנו, וז"ל[2]:‏ "אם מתעטף בציצית כו' יכול לברך עליהן עד צאת הכוכבים".‏ ובסידור כותב, וז"ל: "אין לברך על הציצית כו' ולא בערב אחר תחלת השקיעה שאז היא תחלת בין השמשות".

ולבאר חילוק זה ביאר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו[3] שלענין ברכת ציצית בבין השמשות, אף שיש כאן ספק ספיקא, שהרי יש דעה שגם בלילה יש חיוב ציצית בכסות יום[4], ומה גם שבין השמשות הוא ספק יום[5], ומ"מ, מחמיר רבינו הזקן שלא לברך[6].

וכתב כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו[7] שאעפ"כ בנוגע לס"ס בספירת העומר יש לברך, וז"ל: ". . ספק לו אם ספר ספה"ע. - ראה שו"ע או"ח סתפ"ט ס"ח, והועתק גם בשו"ע לאדה"ז שם . . הצ"ע בזה להסוברים (ורבים הם) דספק ספיקא בברכות - ג"כ להקל. ואף שיש לפלפל בדבריהם - לא מפני הפלפול נסור מפס"ד ברור בשו"ע".

וא"כ נראה שבספירת העומר יברך בס"ס, אפי' לדעת רבינו בסידורו.

הרי אנו רואים שאינו דומה ס"ס בציצית לס"ס בספה"ע, ויש לבאר זאת בג' דרכים:

א. בציצית יש ב' ספקות: א) האם בין השמשות הוא יום או לילה. ב) האם כסות יום בלילה חייב בציצית.

וביאור החילוק בין ב' ספקות אלו, נ"ל שהא' אינו ענין למצות ציצית לחוד, אלא הוא ספק בכללות ענין הזמן. משא"כ הב' הוא ספק במצות ציצית עצמה (האם גוף הבגד מחוייב בציצית). ולכן י"ל שס"ס כזה, שהם ב' סוגי ספקות שאינם קשורים זה לזה, ס"ל אדה"ז בסידורו שא"א לצרפם ולכך לא יברך.

משא"כ בספירת העומר, ב' הספקות הם: א) שאין ברור לו האם ספר היום שלפני זה. ב) האם כל יום הוא מצוה בפני עצמה, שאם כן, אפילו אם שכח ודילג יום יכול לברך. וב' ספקות אלו הינם בענין א', ושתיהם שייכים לעצם קיום המצוה. ולכן י"ל שאפי' אם דעת אדה"ז בסידור הוא שבס"ס בנוגע לציצית א"א לברך, מ"מ בס"ס בספה"ע יכול לברך מאחר שב' הספקות קשורות לגוף המצוה, ולכן חזי לאצטרופי להיות עליהם שם "ספק ספיקא" לדינא.

ב) בשד"ח[8] כתב שס"ס בספירת העומר שונה משאר ס"ס מאחר דנוסף להס"ס הנ"ל, אפשר שהוא מדאורייתא, וכשיטת הרמב"ם[9] והחינוך[10], דספירת העומר בזה"ז הוא מה"ת[11], ולפי שיטת רבינו ירוחם[12] ספירת הימים גם בזמן הזה היא מדאורייתא (אך ספירת השבועות היא מדרבנן) ולכן בהא יכול לברך בס"ס.

אבל צ"ב לפי דבריו, הרי מצות ציצית הוא ג"כ מדאורייתא[13], דאע"פ שבזה"ז אין לנו תכלת, הרי תכלת היא מצוה בפ"ע ואינה מעכבת מצות ציצית, ומה איפא הסברא לחלק.

ונראה לחלק בגדר המצוות:

מצות ספירת העומר הוא חובת הגוף, וא"כ אפשר שעכשיו חייב הוא במצות ספירה מדאורייתא, ועל כן צריך לברך. ולכן במקום ספק ספקא (אפי' למ"ד דגם כשמזכיר ש"ש דרך ברכה איכא ל"ת מ"מ ע"י ס"ס הותר איסור ל"ת כמו כל איסורין שבתורה, ולכן) יכול לברך[14]. משא"כ במצות ציצית הרי אין כאן חובת הגוף ללבוש בגד שיש בו ד' כנפות כדי לקיים מצות ציצית, אלא שאם לובש בגד כזה, יש לו להטיל בו ד' ציציות, ולכן הספק הוא אם יקיים בזה מצות עשה דאורייתא שאז צריך לברך, או שלא יקיים בזה שום מצוה ולכך אין לו לברך אפי' לסברא הנ"ל. בסגנון אחר: גבי מצות ספה"ע יש לו כבר זיקה להמצוה, מעצם החיוב, מאחר שהיא חובת הגוף. משא"כ במצות ציצית, כל שייכותו להמצוה אינה אלא כאשר מקיימה בפועל.

ג) בנוגע לעצם הדין שאינו מברך כשדילג יום כותב אדמו"ר הזקן: "ולענין הלכה נוהגין לספור בשאר לילות בלא ברכה בין ששכח בלילה הראשון בין ששכח באחד משאר כל הלילות לפי שספק ברכות להקל". ויש מזה משמעות שאינו אלא מנהג, דבאמת אפי' אם דילג יום הי' לנו להורות דיספור אח"כ בברכה (כדברי הקדמונים – שכל יום וים הוא מצוה בפני עצמו), אך נוהגים לחוש לדברי הבה"ג שכל הימים הוא מצוה אחת ולספור אח"כ בלא ברכה.

ולכן מובן בפשטות שיש סברא לומר שאפי' לדעת רבינו הזקן בסידורו להחמיר שלא יברך בס"ס, מ"מ בנדו"ד מקילים כשיש ס"ס, שהרי סומכים על שיטת הקדמונים ויכול לספור אח"כ בברכה.

וכל הנ"ל הוא להגדיל תורה ולהאדירה, ובנוגע לפועל אין לנו אלא דברי בן עמרם - רבינו נשיא דורנו[15] "לא מפני הפלפול נסור מפס"ד ברור בשו"ע". והרי פסק אדה"ז בשולחנו שיברך בנדון זה.