סעיף ג - 1087

[1]) כאמור לעיל סעיף א שזמן הספירה הוא בזמן הקרבת העומר.

[2]) ויקרא כג, יא.

[3]) ברייתא מנחות סה, ב.

[4]) ומה שכתוב "השבת" הכוונה ליום טוב, כי גם יום טוב נקרא שבת, כמו שכתוב (ויקרא כג, לט) "וביום הראשון שבתון" (רש"י מנחות שם).

[5]) דברים טז, ט.

[6]) אך מהפסוק "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם" לבד לא היה ניתן ללמוד כן, כי היה ניתן לפרשו: משיגיע ממחרת השבת דהוא יום הביאכם, הוכשרה ספירה משעה שתרצה, אם בו ביום אם מחר (ע"פ רש"י שם סו, א).

[7]) שזהו פירוש "מהחל חרמש בקמה".

[8]) שהפסוק "מהחל חרמש בקמה" מדבר שם על קצירת העומר (הנזכרת בפרשת אמור).

[9]) שכן הוא בהכרח, שהקצירה היא לפני ההבאה, וממילא גם הספירה צריכה להיות אז, ואם כן ברור שהכוונה שיספור ביום הבאתו ולא ביום שלאחריו. או יש לפרש שכוונתו שהקצירה אינה סמוך להבאתו אלא "קודם הבאתו", והיינו בלילה שלפני הבאת העומר, ואם כן יש להתחיל לספור בלילה שהוא זמן הקצירה.

[10]) נראה שהתיבות "ולא אחר כך" מוסבות על "בזמן קצירת העומר" (כן העירני חכם אחד, וכן מסתבר, כי אם לא כן מה משמיענו), דהיינו שזמן הספירה הוא בזמן קצירת העומר, ולא ביום שלאחריו. ולפי הפירוש השני דלעיל: זמן ספירת העומר הוא בלילה דוקא, "ולא אחר כך" ביום הבאתו. וראה הערה הבאה.

[11]) שלכאורה היה ניתן לומר שכיון שכתוב "מיום הביאכם", יש להתחיל לספור ביום הבאתו ממש (ולא בלילה שלפניו), והפסוק "מהחל חרמש בקמה תחל לספור" מלמדנו רק שהקצירה והספירה היא באותו יום (ולא ביום שלאחריו).

[12]) ולא בלילה (מיד לאחר הקצירה), ולומדים כן (בברייתא שם) ממה שכתוב "מיום הביאכם", שזהו ביום ממש, ואם כן לכאורה היה ניתן לומר שתחילת הספירה היא ביום דוקא.

[13]) ויקרא כג, טו.

[14]) שאם מתחיל לספור ביום, הרי יחסר הלילה של היום הראשון ממ"ט ימי הספירה.

[15]) שעד אז נקרא לילה. ואין צריך לספור בתחילת הלילה בשביל "תמימות" כמו שכתב הלבוש, כי העיקר הוא שיספרו בלילה ואז הלילה נחשב כחלק מימי הספירה, ולשם כך די שיספרו אפילו בסוף הלילה.

[16]) אף שבהם לא שייך הטעם של "תמימות".

[17]) וכיון שביום הראשון חייב לספור בלילה אף שאר ימים כן, שמיום הראשון למדים על שאר הימים.

[18]) שכן "כל הלילה כשר לקצירת העומר" (משנה מגילה כ, ב). ואף שכבר כתב לפני כן שיכול לספור בלילה עד אור הבקר, זהו רק לענין "תמימות", שגם אם ספר קודם אור הבקר נחשב ל"תמימות", ולא צריך לשם כך לספור בתחילת הלילה, אבל כאן מוסיף שגם מצד הספירה עצמה ניתן לספור כל הלילה.

[19]) וכן אם לא ספר במזיד. ומה שלא כתב כן במפורש, יש לומר שנקט המצוי יותר. וגם משום שלא שייך לכתוב "או הזיד" על דבר שאינו עבירה ממש.

[20]) ובהגהת הצ"צ בסידורו (סדר ספירת העומר) משמע שבלילה גופא יש עדיפות לספור קודם חצות לילה.

[21]) כי עדיין זמנה הוא.

[22]) שזהו תחילת זמנה, וזריזים מקדימים למצות (ראה לבוש סי' רלה ס"א לענין ק"ש של ערבית. וראה גם לעיל סי' תלא קו"א סק"א שבבדיקת חמץ חייבו את כולם להיות זריזים מקדימים למצות, משא"כ בשאר מצות שקבוע להם זמן [דהיינו שבהן לא חייבו, אלא רק אמרו שלכתחילה מצוה מן המובחר להקדים]. וראה לקמן סי"ב שיש אומרים שמצות הספירה מתחילה בבין השמשות.

[23]) אמנם מן הדין מותר לספור קודם תפלת ערבית, שהרי לילה הוא ואינו נחשב ליום העבר אלא ליום המחרת, ומכל מקום ראוי להקדים תפלת ערבית לספירה, שתפלת ערבית היא תדירה והספירה אינה תדירה, ותדיר קודם לשאינו תדיר (לקמן סט"ז). וסופרים מיד אחר קדיש "תתקבל", לפי שיש לנו להקדים הספירה בכל מה שאפשר, ומיד שנסתלקה התפלה בקדיש שלאחריה – חל עלינו מצות ספירה (לקמן סכ"ו. וצריך לומר שהכוונה למצות ספירה למעשה, ולא על חלות המצוה בכללה, שזו חלה מיד בתחילת הלילה כאמור לעיל. ולכן יש לומר שהמתפלל ערבית מאוחר בלילה, יש לו לספור ספירת העומר מיד בצאת הכוכבים ולא ימתין לתפלת ערבית).

וראה פסקי הסידור (ספירת העומר): "בליל שני של פסח מתחילין לספור ספירת העומר תיכף אחר תפלת ערבית. אך יש מי שאומר שהבא בסוד ה' יש לספור אחר שגמר כל הסדר בחוץ לארץ, והמקדים לברך ולספור מיד אחר התפלה – מוקדם לברכה". וראה לקמן סעיף יז.

[24]) כדי שתהא הברכה עובר לעשייתה.

[25]) משא"כ ביום אינו מברך.

[26]) למאן דאמר שהספירה מן התורה, כדלעיל ס"ב.

[27]) אף למאן דאמר שהספירה מדרבנן, וכן עיקר (לעיל ס"ב). ומברכים "אשר קדשנו במצותיו וצונו", והיכן ציונו? שנאמר "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", ולפיכך כשאנו שומעים לדברי חכמים אנו מקיימים מצות ה' שצונו לשמוע אליהם, וזהו טעם כל הברכות שמברכין על מצות של דבריהם (שוע"ר סי' קנח סט"ז).

[28]) וכם אם הזיד, כדלקמן.

[29]) וכן כתב בפסקי הסידור: "ואם שכח ולא ספר בלילה – סופר ביום בלא ברכה כנודע".

[30]) משנה מנחות עא, א. רמב"ם הל' תמידין ז, ז. תוס' מנחות סו, א בשם בה"ג [הל' עצרת ל, ד].

[31]) דלא כמשנה במגילה כ, ב שקצירת העומר היא רק בלילה.

[32]) כתב "הזיד", מפני שלכתחילה גם לדעה זו יש לספור בלילה דוקא, שכן לכתחילה זמן הקצירה היא בלילה.

[33]) בה"ג שם. לפי סברא זו "לא הפסיד מצות הספירה בחסרון לילה אחד, כיון שספר למחר ביום, והרי הן נקראות תמימות, שסופר כל המ"ט יום" (לקמן סכ"ד. ודלא כמ"ש הדברי נחמיה שלדעה זו "תמימות" לא מעכבת, ולפלא שנעלם ממנו דברי רבנו בסכ"ד).

[34]) וסוברים שרק הלילה כשר לקצירת העומר (משנה מגילה כ, ב. תוס' מגילה שם ומנחות שם בשם ר"ת דהעיקר כסתמא דמגילה). ולכן אם לא ספר בלילה אין צריך לספור ביום, שאף אם יספור ביום – אין ספירה זו שוה כלום להשלים מספר המ"ט יום (לקמן שם). כלומר אם לא ספר בלילה חסר ב"תמימות", וכדלעיל.

[35]) אבל שאר הלילות מכאן ולהבא יספור בברכה, שכן לפי הסברא הראשונה לא הפסיד מצות הספירה בחסרון לילה אחד, כיון שספר למחר ביום, ואף שלפי הדעה השניה אם שכח לספור בלילה אין ספירה זו שוה כלום להשלים מספר המ"ט יום, מכל מקום הרי יש אומרים שאף אם לא ספר כלל יום אחד סופר בשאר הלילות בברכה (לקמן שם), ונמצא שיש כאן ספק ספיקא להחמיר, להצריך ברכה וספירה בשאר הלילות (לקמן סכ"ה).

[36]) מחמת חשש ברכה לבטלה (תניא אגה"ת פי"א).