סעיף כה - 1073 [גליון]
ספירת בין השמשות לשוכח (גליון)
הרב שבתי אשר טיאר
מלבורן, אוסטרליא
בגליון י"ד [אלף-עב] שאל הרב ש.פ.ר. שי': מי ששכח לספור יום א ׳ונזכר בבין השמשות וספר אז את הספירה ששכח, האם יכול להמשיך לספור בלילות הבאים בברכה[1]?
ותירץ:
״והנה בסימן תפ"ט פוסק רבינו הזקן, שמי שמסופק אם ספר יום א׳, יכול להמשיך לספור בברכה בימים הבאים מצד ספק ספיקא להחמיר להצריך ברכה. ספק א׳ הוא אפשר שבאמת כן ספר, וספק ב׳ אפילו אם באמת לא ספר, אולי ההלכה כדעת אלו האומרים שכל ספירה היא מצוה בפני עצמה, והוי ספק ספיקא להחמיר להצריך ברכה בימים הבאים. ולפי זה, בנידון דידן יש כאן ג"כ ספק ספיקא, ספק א׳ אולי בין השמשות עדיין יום הוא ולא הפסיד יום א׳ , ואפי׳ א"ת שבין השמשות לילה וכבר הפסיד היום, אולי ההלכה כדעת האומרים שכל ספירה היא מצוה בפני עצמה, וא"כ יש כאן ג"כ ספק ספיקא להחמיר להצריך ברכה בימים הבאים.״
]ועיי״ש שמפלפל במקרה זה שסופר ספירת העומר בין השמשות עבור היום שעבר, ישאול אם אפשר לו לספור באותו בין השמשות עצמו את הספירה של היום הבא משום תרתי דסתרי, וכן במי שסופר תמיד בבין השמשות ויספור פעם א׳ בבין השמשות להשלים הספירה של יום העבר, אי הוי כשתי קולות הסותרות.[
ולכאורה דבריו תמוהים, דדיו לבוא מן הדין להיות כנדון! הלא אדה״ז לא אמר שיכול להמשיך לספור בלילות הבאים בברכה אלא באם ספר ב(ודאי) יום, דדוקא אז יש ספק ספיקא אמיתי. משא״כ בנדון דשאלת הרב הנ״ל הרי הספק השני בספיקו עומד! דהספק שאולי ההלכה כדעת אלו האומרים שכל ספירה היא מצוה בפני עצמה ספק השקול הוא, אבל הספק שאולי יכול לספור גם ביום בבין השמשות, אינו ספק השקול[2] שהרי מאחר שכבר שקע החמה, וספק (לילה ו)יום שלאחריו הוא (כמבואר שם בסעיף יב), א״כ אין כאן ספק שני ברור, דאדרבה ספק זה עצמו בספק הוא.[3]
(ועד״ז מ״ש הרב הנ״ל ש״ספק א' אולי בין השמשות עדיין יום הוא ולא הפסיד יום א’״ אינו נכון לענ״ד שהרי אף אם ספר ביום אינו יכול להמשיך בברכה אלא מכח ספק ספיקא כמבואר בשו״ע אדה״ז שם סעיף כד.)
ולהעיר שבקצה"ש (סי׳ ז בבדה"ש סק"ג) העיר שכאן פסק אדמו”ר הזקן לברך כיון שיש ס״ס ואילו בסידור הלכות ציצית בדין בין השמשות מבואר שחזר בו ופסק שאין לברך בס"ס (ודלא כמ"ש בסי׳ י"ח ס”ח[4]).
ואע״פ שממה שכתב כ״ק אדמו״ר נשי"ד (ראה לקו"ש חי״ז עמוד 466 בענין ס״ס בספירה כשספק לו אם ספר ספה״ע) שלא מפני פלפול (למה לא נאמר דודאי לא ספר כשעדיין לא עברו ל׳ יום, ושצ״ע להסוברים (ורבים הם) דספק ספיקא בברכות ג״כ להקל) נסור מפס"ד ברור בשו”ע, מוכח שלדעתו הק׳ יש לברך בס״ס (ודלא כסברת הבדה״ש שיש כאן משנה אחרונה), מ״מ יסוד דברי כ״ק אדמו״ר הוא שלמרות מה שיש להקשות על פסק אדה״ז, אין לזוז מפס״ד ברור. וכאן במקרה שספר בבין השמשות אין כאן פס״ד ברור שיכול להמשיך לספור בלילות הבאים בברכה.
וא״כ בנדו״ד שיש כאן עוד ספק להקל בספק ברכות, ובפרט שלא כתב אדה״ז פס״ד ברור שיש לברך בלילות הבאים כשספר בבין השמשות, ודאי אין לברך.
ואצטט דברי הש״ך ביו״ד סי׳ קי בסוף כללי ספק ספיקא:
״ויען כי דיני ספק ספיקא רחבים מני ים…ויש בהם ענינים וחלוקים הרבה…על כן נראה שאין לנו עכשיו לבדות שום ספק ספיקא להקל, אפילו לדמות מלתא למלתא…דהא בכמה מקומות אשכחן דאפילו בספק ספיקא מחמרינן…על כן אין לדון דבר מדבר…״
ובסוף כללי דיני ס״ס בקצרה חזר עליו שוב והוסיף קצת:
״דיני ספק ספיקא עמוקים ורחבים מני ים, ויש בהם כללים וענינים הרבה, וענין של זה לא כענין של זה, וגם בדבר קל ודק יש להפריש בין זה לזה, על כן אין לנו עכשיו לבדות שום ספק ספיקא או ספק דרבנן להקל ללמוד דבר מדבר, אם לא אותן המפורשים כל אחד במקומן . . שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול.״
[1]) להעיר מספר ספה"ע פרק ג סעיף כב שיש מחלוקת בדבר.
[2]) וראה גם בשו״ע אדה״ז יו״ד סי׳ א סק״ג ובסי׳ קפז קו״א סק״א (ד״ה אלא ודאי), שכשאין הספק שקול לא מהני אפילו ס״ס. [אלא שיש לדחות ע״פ המבואר בסי׳ א סק״ג שם לקהל בפגימה קטנה מחגירת צפורן אף בספק נגע במפרקת (כנראה משום שהכל ספק א׳ דשמא נגע במפרקת), דלפי״ז י״ל דה״ה בנדו״ד דיש מקום להקל ולומר שהכל ספק א׳, דשמא הן עדיין נקראות תמימות. ואבל ראה הערה הבאה.]
[3]) והכי מוכח בסעיף כה בספק אם ספר אתמול, דלא מהני בזה ס״ס רק אם יש להסתפק שמא ספר בלילה של אתמול. (משא״כ אם הספק הוא שמא ספר ביום של מחרתו, אינו יכול להמשיך בברכה כיון שאינו ספק השקול).
[4]) אבל להעיר שבשו״ע סי׳ יז סעיף ב פסק אדה״ז שטומטום ואנדוגינוס אין צריכים לברך על מצות ציצית אע״פ שלכאורה יש כאן ס״ס. דאף את״ל שזכר הוא שמא נשים חייבות בציצית מן התורה (עי׳ אשל אברהם סק״ב. ועי׳ באר היטב שם סק״ג בשם הלבוש [סעיף ב] שיברכו מטעם ס״ס ובשם הלחם חמודות [דברי חמודות ה״ק ציצית אות א׳] שאין מברכין בס״ס). [ועי׳ בספר כלים של שלמה סי׳ יז [הובא דבריו בספר הערות בשו״ע אדה״ז מאת הרב יהושע הכהן גרוס והרב יצחק הבלין] שמקשה בדעת אדה״ז שכאן (בסי׳ יז) פסק שאין צריך לברך ובסי׳ תפט סעיף כד פסק לברך בס״ס. ומישב דשאני הכא (בסי׳ יז) דהספק הב׳ אין מחייבו לברך, אבל התם ב׳ הספיקות מחייבין אותו לברך. ולא זכיתי להבין דבריו.]
סוף דבר, אין לדון דבר מדבר כיון שיש בדיני ספק ספיקא חלוקים הרבה ובדבר קל ודק יש להפריש בין זה לזה, וכבפנים בשם הש״ך.