סעיף ה - 1052

מספר הכזיתים ב"מוציא מצה" למי שאין לו קערה

הרב אלחנן משה נחמנסון

ראש כולל אברכים, לוד אה"ק

א. כותב אדה"ז בהלכות פסח (סי' תעה ס"ה): "ואחר כך יבצע כזית מהעליונה השלימה וכזית מהפרוסה. ואף על פי שבשביל ברכת המוציא בלבד אין צריך לבצוע כזית מעיקר הדין אלא אפילו כל שהוא יכול לברך המוציא, מכל מקום כיון שבשביל ברכת אכילת מצה צריך לבצוע כזית שעל פחות מכזית אינו יכול לברך שאינו יוצא ידי חובתו בפחות מכזית, ואם כן להאומרים שברכת על אכילת מצה היא על השלימה העליונה צריך לבצוע ממנה כזית, ולסברא הראשונה (שהיא עיקר) שברכת על אכילת מצה היא על הפרוסה צריך לבצוע כזית מן הפרוסה, לפיכך לצאת ידי שניהם צריך לבצוע כזית מזו וכזית מזו".

כלומר, אדה"ז פוסק שלכתחילה צריך לאכול ב' כזיתים ל'מוציא מצה', כזית מהמצה השלימה העליונה וכזית מהפרוסה (ושני הכזיתים באים מצד ברכת 'על אכילת מצה', כי בשביל ברכת 'המוציא' די מן הדין בכלשהו), הכזית העיקרי הוא מהפרוסה האמצעית, וכזית נוסף מהמצה השלימה העליונה כדי לצאת גם ידי הדעה שברכת 'על אכילת מצה' היא על מצה זו.

לפי זה יוצא לכאורה שרק אלו שברשותם 'קערה' יש ענין שיאכלו ב' כזיתים ל'מוציא מצה', אבל אלו שאין לפניהם 'קערה' אלא מכינים להם מראש מצות פרוסות בשקית כנהוג, די להם בכזית אחד בלבד מאחר שאינם מברכים 'על אכילת מצה' על מצה שלימה כלל[1].

ב. אמנם לכאורה היה מקום לומר שכאשר בעל הבית בוצע ב' כזיתים מהשלימה העליונה ומהפרוסה שבקערתו, נחשב הדבר למסובים כאילו בצעו בעצמם, כפי שהדין הוא בלחם משנה[2]. ואם כן די בכך שבעל הבית יתן מעט מהמצות שלו העליונה והאמצעית לכל אחד מהמסובים כנגד 'מוציא' וכנגד 'מצה', והם ישלימו לעצמם הכזית מהמצות הפרוסות שאצלם.

אך זה אינו, כי לענין ברכת 'על אכילת מצה' מדגיש אדה"ז שכל הכזית צריך להנטל מהמצה השלימה, ובלשונו: ש"להאומרים שברכת על אכילת מצה היא על השלימה העליונה צריך לבצוע ממנה כזית". ומכיון שבדרך כלל אין במצה העליונה מספיק כזיתים עבור כל אחד מן המסובים, אין הם יוצאים ידי חובת הדעה שברכת 'על אכילת מצה' היא על השלימה.

[ואמנם בזמן הגמרא והראשונים לא הייתה קיימת בעיה זו, משום שאז נהגו לאפות מצות עבות וגדולות, כך שהמצות שבקערה הספיקו לכל הכזיתים של כל המסובים[3]. וכפי שאדה"ז נוקט בפשטות בסי' תעג סכ"ד: "המצות . . אין צריך להביא אלא לפני מי שאומר ההגדה דהיינו לפני בעל הבית . . שבעל הבית יחלק מצה . . לכל אחד ואחד".

אבל בזמן הזה שהמצות דקות, לא ניתן לשתף בקערה את כל בני הבית ומוכרחים להכין להם מצות בנפרד כנ"ל].

ג. ואמנם יש מהפוסקים[4] שכתבו להכין קערות לכל אחד מבני הבית כולל הנשים והבנות, או לכל הפחות להניח לפניהם מצה וחצי ללא קערה[5], ואזי ידי חובת לחם משנה ייצאו מבעל הבית[6] על ידי שיקבלו מעט ממה שבצע (כמבואר בשוע"ר סי' עדר ס"ד: "המסובין . . יוצאים ידי חובתם במה ששומעים ממנו ברכת המוציא שמברך על לחם משנה ואוכלים מאותו לחם משנה"), ומהמצות שלפניהם יאכלו את שני הכזיתים של 'על אכילת מצה', אחד מהפרוסה ואחד מהשלימה.

אך מעולם לא ראינו ולא שמענו לע"ע שהיה מנהג אצל רבותינו נשיאנו להניח קערות או מצות שלימות גם לנשים (וקטנים), ובענינים של מנהג הרי 'לא ראינו' ראיה[7].

ד. ואם כן לכאורה למעשה יש לנהוג שמי שאינו בעל קערה אינו צריך לאכול כי אם כזית אחד ב'מוציא מצה', ובנוסף יקבל מעט מצה מבעל הקערה כדי לצאת בלחם משנה כנ"ל.

[ונראה שהחתיכות שמחלק בעל הקערה לשאר המסובים יקח מהמצה השלימה העליונה, שכן לדעה הראשונה – שאותה מביא אדה"ז כדעה העיקרית – ברכת המוציא (שבה יש חובת לחם משנה) היא על מצה זו[8]].

והנלע"ד כתבתי, ואבקש דעת הקוראים בזה.