סעיף ד - 1071

מתי חל חיוב תענית בכורים על האב בשביל בנו

– לפי שיטת רבינו הזקן*

הרב לוי יצחק שטרן

ר"מ במתיבתא ליובאוויטש ד'שיקאגא

א. על ההלכה המובאת בשולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תע סעיף א: הבכורות מתענין בערב פסח, בין בכור מאב בין בכור מאם. כתב במשנה ברורה סימן תע ס"ק ב: . . הבא אחר נפלים צריך להתענות דהוי בכור לנחלה וכ"ז דוקא בנפל ודאי אבל במי שנולד אחר בן ט' אף על פי שמת תוך ל' אין צריך להתענות.

והיינו דלפי המשנה ברורה הנולד בן ט' (חדשים) אע"פ שמת תוך ל' הוא הנקרא בכור.

והנה על ההלכה המובאת בהגה מהרמ"א על השולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תע סעיף ב: ונוהגין . . אם אין האב בכור, הוא מתענה בעד בנו עד שיגדל. כתב המשנה ברורה בס"ק י: ובעוד שלא נתמלאו לבנו ל' יום אין צריך להתענות בשבילו.

ולכאורה זה הוא בסתירה להלכה הקודמת שהרי באם נאמר שהנולד בן ט' (חדשים) הוא הנקרא בכור א"כ מדוע בעוד שלא נתמלאו לבנו ל' יום אין האב צריך להתענות בשבילו.

ב. מקור דברי המשנה ברורה בס"ק ב ציין בשער הציון ס"ק יג: דגול מרבבה ובאר היטב.

וכך כתב הדגול מרבבה (הובא דעתו באוצר מפרשים על השולחן ערוך) על דברי הקדמת המג"א לסימן תע: נראה לי דהבא אחר הנפלים צריך להתענות, דהוה ליה בכור לנחלה: אם בא אחר ולד שמת תוך שלשים יום שהוא ספק נפל, כיון שמן התורה אמרינן רוב ולדות של קיימא הם כמבואר באה"ע סימן קס"ד [סעיף ו], אף שלענין חליצה מצרכינן לה חליצה, מכל מקום לענין תענית בכורים יש להקל (ע"כ). והיינו שלענין תענית בכורים אמרינן שהראשון שנולד ומת בתוך ל' נקרא בכור.

וכן כתב הבאר היטב סימן תע ס"ק א: ועיין בתשובת שבות יעקב חלק ב' סימן ט"ז שכתב דהבן שנולד אחר נפל בן ט' חי שמת תוך שלשים שאין צריך להתענות, ע"ש.

ומקור דברי המשנה ברורה בס"ק י ציין בשער הציון ס"ק יד: חידושי רבי עקיבא איגר בשם קרבן נתנאל.

וכך כתב בהגהות רבי עקיבא איגר על דברי הרמ"א הוא מתענה בעד בנו: וכ"ז שאין הבן בן שלשים א"צ האב להתענות קרבן נתנאל פ' ע"פ סי' יט (ע"כ). והוא מקרבן נתנאל ס"ק פ שכתב: ראיתי בשו"ת שבות יעקב סי' י"ז שהתחייב להתענות באחד שנולד לו בן בערב פסח ע"ש באריכות. ולפי דעתי כ"ז שהבן אין בר שלשים שיצא מחזקת נפל אין חיוב על האב להתענות וכי ס"ד שיהיה יותר חיוב על האב מלפדות בנו הבכור שאמר השם כי לי כל בכור בבני ישראל. ואף גם זאת שיהיה חומרא דאתי לידי קולא שמתענה בניסן ובעיו"ט ללא צורך.

ג. והנה קושיא הנ"ל על המשנה ברורה באמת יש להקשות גם על חידושי רבי עקיבא איגר.

דהנה על דברי השולחן ערוך חושן משפט הלכות נחלות סימן רעז סעיף ו שכתב: הבא אחר נפלים, אף על פי שיצא ראש הנפל כשהוא חי, הבא אחריו בכור לנחלה. וכן בן ט' שיצא ראשו מת, הבא אחריו בכור לנחלה, שזה שנאמר: ראשית אונו (דברים כא, יז) הוא שלא נולד לו קודם לזה (ילד) שיצא חי לאויר העולם. לפיכך בן ט' שהוציא רוב ראשו חי, הבא אחריו אינו בכור.

כתב רבי עקיבא איגר: לפיכך בן ט'. נ"ב בת' מהריב"ל ח"ג סי' מ"ד כתב ויש להסתפק אי היינו דידעי' בודאי דכלו חדשיו א"ד דבן ט' היינו סתם ולד לאפוקי בן ח' עכ"ל. ומדברי שארית יוסף בתשובה סי' כ"ה בסתם ולד שחי איזה שעות ומת ויצא לדון דהבא אחריו אינו בכור לכהן דנפל שיצא אין הבא אחריו בכור לנחלה (ובזה חלקו הסמ"ע והב"ח) משמע דדן הולד לנפל. ומ"מ לענ"ד הא קיי"ל דרוב ולדות הם ולד מעליא. ולענין נשאת לכהן סמכי' דלא תבעי חליצה ואף אי הוי ספק בן קיימא הוי הבא אחריו ספק בכור דאינו נוטל פי שנים כדלקמן ס' יא.

והיינו דלפי רע"א בן ט' (חדשים) אע"פ שאין אנו יודעים בודאי שהוא בן קיימא מ"מ כיון דאמרינן דרוב ולדות הם ולד מעליא, לכן הבא אחריו אינו בכור.

ולפ"ז יש לעיין, כיון שבן ט' (חדשים) נקרא בכור א"כ מדוע פסק כהקרבן נתנאל: שהבן אין בר שלשים שיצא מחזקת נפל אין חיוב על האב להתענות, הרי רוב ולדות הם ולד מעליא.

ד. והנה בשיטת השבות יעקב י"ל, דהא דכתב (בשו"ת שבות יעקב חלק א סימן יז): מי שנולד לו בן בכור בליל י"ד בניסן אם האב חייב מיד להתענות ביום מחר בערב פסח בשבילו או אינו מחוייב להתענות כיון שלא נולד קודם שנכנס יד . . תשובה . . כאן לא היה פטור אלא לפי שעדיין לא נולד ולא היה בעולם ולא נקרא עליו שם פטור עכשיו שנולד נולד הוא וחובתו עמו וכיון שתענית זו הוא שמתענין זכר לנס שניצולו ממכת בכורות ובודאי ולד בן יומו אפילו שעה אחת הוי בכור לנחלה נוחל ומנחיל כדאיתא בטח"מ ריש הל' נחלות סי' רע"ז וכן הוא בנדה דף מ"ד במתני' וגם ההורגו חייב וקאמר שם בגמרא וההורגו חייב דכתיב כי יכה כל נפש מכל מקום וא"כ במכות בכורים דכתיב בכמה וכמה מקראות ומת כל בכור דאף הקטנים כאלו הוכו.

זהו לפי דסבירא ליה כמו שכתב בשו"ת שבות יעקב חלק ב סימן טז: ולענין הבן שנולד אחר נפל בן ט' חי שמת תוך שלשים יום נראה לי פשוט שאין צריך להתענות ולא נעלם מאתי מה שכת' המ"א בסי' ת"ע וז"ל נ"ל דהבא אחר נפלי' צריך להתענות דהוי לי' בכור לנחלה עכ"ל ובאמת נתבאר בח"מ סי' רע"ז דהבא אחר בן ט' שיצא ראשו חי דאפי' בכור לנחלה נמי לא הוי וא"כ פשוט הוא שאין צריך להתענות.

והיינו דהשבות יעקב לומד דדין זה דהמג"א דהבא אחר הנפלים צריך להתענות דה"ל בכור לנחלה. הוא רק באם התינוק הראשון הוא ודאי נפל אבל באם התינוק הראשון אינו ודאי נפל שהרי הוא בן ט' חדשים (לעיבור) והוציא את ראשו חי אלא שמת תוך שלשים יום, אזי הבא אחריו אינו צריך להתענות. והיינו דס"ל דבן ט' חדשים אע"פ שמת תוך שלשים יום הרי הוא בכור לנחלה, והיינו דלמד דדברי המחבר: לפיכך בן ט' שהוציא רוב ראשו חי, הבא אחריו אינו בכור. הרי זה אפי' בבן ט' חדשים סתם ולא ברור לנו אם הוא בן קיימא מ"מ הבא אחריו אינו בכור.

ה. והנה רבינו הזקן בשולחן ערוך הרב אורח חיים סימן תע סעיף ד, כתב: נוהגין שהאב מתענה תחת בנו הבכור כשעדיין הוא בכור קטן עד שיגדל ואז יתענה הוא בעצמו. ולכאורה נמצא שלפי רבינו הזקן שכתב סתם שהאב מתענה תחת בנו הבכור כשעדיין הוא בכור קטן עד שיגדל, ולא מחלק בין ל' יום לפחות מל' יום. הרי שמנהג זה שהאב מתענה תחת בנו הבכור הוא אפילו באם בנו הוא פחות מל' יום. ולכאורה נמצא שרבינו הזקן פסק כהשבות יעקב שולד בן יומו אפילו שעה אחת הוי בכור לנחלה.

אלא שמפסק רבינו הזקן בסימן תע סעיף ב: אשה שהפילה נפל ואח"כ ילדה בן קיימא אף על פי שאותו הבן אינו נקרא בכור לענין פדיון שהרי אינו פטר רחם שכבר נפטר רחמה מכל מקום הרי הוא בכור לענין נחלה וצריך להתענות לפיכך אם נולד לאב זה בן קיימא כבר מאשה אחרת ואם כן בן זה אינו בכור לא לנחלה ולא לפדיון אין צריך להתענות. משמע שחיוב זה של הבכור שצריך להתענות ערב פסח הוא רק באם ילד זה הוא בן קיימא ודאי. וא"כ ה"ה חולק על השבות יעקב בענין זה, וסובר דרק בן קיימא צריך להתענות ולא כהשבות יעקב שכתב דאפי' ספק נפל נק' בכור לענין זה.

ו. ונראה דמקור דברי רבינו הזקן בזה הוא מהסמ"ע סימן רעז ס"ק יג.

דהסמ"ע כתב: . . אף על פי שיצא ראש הנפל כשהוא חי כו'. בגמרא [בכורות מ"ו ע"א] פירש רש"י [בד"ה הבא אחר נפלים] דאם יש בקרבה תאומים והאחד הוציא ראשו חי והחזירו למעי אמו וקידמו השני ויצא, אפ"ה הוי זה השני בכור, אף על גב דאפילו יצא רוב פדחתו מחשב כילוד כולו כנ"ל [סעיף ג'] וכ"ש זה שיצא כל ראשו, ה"מ כשיצא פדחת של בן קיימא, אבל זה שהוא נפל לא מחשב "ולד", דבבכור ראשית אונו כתיב [דברים כא, יז], מי שאביו אונן עליו ודוה על מיתתו, משא"כ בנפל. ולפי זה אפילו נולד הנפל כולו נ"ל דהבן הילוד אח"כ באותו פעם או לאחר זמן הוא בכור לנחלה . . ועיין דרישה [סעיף ה'] שהארכתי והוכחתי זה, ודלא כמ"ש בתשובת הגאון מהר"י כ"ץ מקראקא דפסק בתשובותיו [שארית יוסף סי' כה] דגם לענין בכור לנחלה דאם נולד הנפל כולו אין הבא אחריו בכור לנחלה. וברור מללו דמחשב כולד רק באם יצא פדחת של בן קיימא. אבל באם הוא ספק נפל הרי שאין הוא בכור אפי' לנחלה.

ז. עפ"ז י"ל דרבינו הזקן למד בדברי המג"א שכתב: הבא אחר הנפלים צריך להתענות דה"ל בכור לנחלה. לא כמו שלמד השבות יעקב, שדברי המג"א הוא רק באם מדובר בנפל ודאי אז הוא דהבא אחריו צריך להתענות אבל בספק נפל אין הבא אחריו צריך להתענות ז"א אלא דדברי המג"א הוא אפילו באם הוא אינו ודאי נפל הבא אחריו והוא בן קיימא צריך להתענות. דחיוב התענית הוא רק על בן קיימא, וזה כיון שהוא אינו ודאי נפל עדיין לא חלה עליו חיוב התענית.

ובזה יומתק מדוע שינה והוסיף רבינו הזקן בלשון המג"א; שהרי המג"א כתב בסתם: הבא אחר הנפלים צריך להתענות. ולכאורה משמע שאפי' אחד שהוא ספק נפל צריך להתענות, ולכן כתב רבינו הזקן: אשה שהפילה נפל ואח"כ ילדה בן קיימא . . הרי הוא בכור לענין נחלה וצריך להתענות. והיינו שרבינו הזקן סובר דדוקא ורק בן קיימא צריך להתענות תענית זה.

ולפ"ז י"ל שרבינו הזקן סובר שתינוק שנולד אפי' בן יומו מחויב הוא להתענות ונוהגים שהאב מתענה במקומו. והוא שתינוק זה הוא בן קיימא, ולא כמ"ש במשנה ברורה.