סעיף כב - 1020

 

ובסעי' כג: "הקזה שקורין (קע"פ זעצין) כיון שאינו דומה להקזת דם ממש יש להתיר בע"פ ובערב סוכות שאין איסורן אלא משום גזרה בעלמא אבל בערב שבועות שאיסורו משום סכנה יש ליזהר[1]..."

והנה בעלון שיצא לאור לקראת חג השבועות כתבו: "יש ליזהר מלעשות בדיקת דם כשאין בו צורך מיידי ואף שצ"ע אם בדיקות דם היינו הקזת דם - בערב חג השבועות יש להחמיר...".

ולדידי זה אינו: א) כתב רבינו בשולחנו סי' ד' סעי' יט (ע"פ הגמ' פסחים קיב, א): "המקיז דם מהכתפים ולא נטל ידיו...", ובפסחים שם "דמוסכר" ופי' רש"י ורשב"ם ז"ל "מקיש דם מן הכתפיים". הרי לכאורה מסתבר שבכל מקום שהזכירו חז"ל ורבותינו הקזת דם היינו שמקיזים דם מהכתפיים, מאידך גיסא בדיקת דם לאו דוקא הוא מהכתף.

ב) כתב הרמב"ם ז"ל בהל' דעות פ"ד הכ"ג "כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין ת"ח רשאי לגור בתוכה, ואלו הן: רופא ואומן...". הרי לכאורה מתברר מכאן שרופא ואומן שתי דברים שונים הם: בדיקת דם נעשית ע"י רופא והקזת דם ע"י אומן, דהיינו דאם בדיקת הדם נעשית ע"י רופא או ע"י דרישת הרופא, הרי זה מעשה רפואה, והקזת דם ענינו הבראה, עי' היטב רמב"ם הל' דעות ה"ד ה' ח"י, לכן אין נראית שם דמיון בין בדיקת דם להקזת דם.

[ומה שכתב רבינו בסעי' כ"ג אודות "קע"פ זעצין" היינו באנקעס או פיאווקעס (עי' פמ"ג) אבל אין לו שום דמיון לבדיקת דם].

2. בקו"א או"ח סי' רמח ס"ק ג' כתב רבינו "אין לנו לסתור ולהחמיר בדברי סופרים, שכל המחמיר בדברי סופרים עליו להביא ראי' וטעם לדבריו", והרי גזירה זו שלא להקיז דם בערב שבועות הוא מד"ס. ודו"ק.