סעיף ו - 1058

הפרשת חלת חוצה לארץ לשיטת אדה"ז

הרב ברוך אבערלאנדער

אב"ד ורב קהילות חב"ד
ושליח כ"ק אדמו"ר זי"ע - בודאפעסט, הונגריה

הפרשת חלה מן העיסה דוקא

נפסקה ההלכה בשו"ע (יו"ד סי' שכז ס"ה): "אם לא הפריש החלה בצק אלא אפה הכל, הרי זה מפריש מן הפת". וכתב ה'מגן אברהם' (סי' תנז סק"ב) "דלכתחלה צריך להפריש [את החלה] בעודה עיסה, דראשית עריסותיכם כתיב [במדבר טו, כ], ".

ומקורו במה שכתב הטור (או"ח סי' תנז [א]): "ואם ידוע שהיה בעיסה שיעור חלה ושכח להפריש חלה עד לאחר אפייה, אפילו צירוף סל אין צריך". וע"ז כתב ה'בית יוסף': "ומשמע מדברי רבינו שאם יש בעיסה שיעור חלה, לכתחלה צריך להפריש חלה בעודה עיסה קודם שתאפה. וכן נראה מדברי הרמב"ם בפרק ח' מהל' בכורים. והאגור [סוף סי' תשסז] כתב בשם שבלי הלקט [סי' ריב] וז"ל ה"ר מאיר כתב דוקא בדיעבד טוב לעשות כן לצרפו בכלי, אבל לכתחלה לא דראשית עריסותיכם אמר רחמנא, בעודה עיסה...".

והנה בטור מהדורת מוסדות שירת דבורה ציינו לרמב"ם שם "הלכות א-ד". אמנם לאחרי עיון נראה דהכוונה למבואר שם הלכה ג: "הניח עיסה עד שלש הכל וערבה ואח"כ הפריש, אין בכך כלום. ואם לא הפריש החלה בצק אלא אפה הכל, הרי זה מפריש מן הפת". הרי הרמב"ם כותב כאן בפירוש שרק במקרה שהפריש את החלה אחרי שערבה "אין זה כלום", אבל להפריש לאחרי האפיה אינו לכתחילה. וכפי שביאר מהר"י קורקוס: "הניח החלה וכו'. פי' שלא הפרישה עד שלש וערך הכיכרות, אפילו הכי אין בכך כלום, כיון שהפריש מן העיסה. ואם עבר ולא הפריש בצק, אע"פ שאין לו לעשות כן דעריסותיכם כתיב, מפריש הוא מן הפת, כאשר למדו [ספרי פר' שלח, לעיל פ"ו סוף הט"ז] מדכתיב באכלכם מלחם הארץ חלה תרימו".

ולפי זה המבואר בספרי הנ"ל: הרי שלא הפריש חלה מן העיסה שומע אני שלא יפריש חלה מן הלחם, ת"ל והיה באכלכם מלחם הארץ – אינו אלא בדיעבד, אבל לכתחילה ודאי שצריך להפריש מן העיסה דוקא לפני האפיה.

בחלת חו"ל הרי זה אינו מן הדין

דברי ה'מגן אברהם' הנ"ל הביאם אדה"ז בשו"ע שם (ס"ו), וכתב: "לכתחלה מצוה מן המובחר להפריש חלה מן העיסה ולא מן הפת (פירוש בארץ ישראל מן הדין ובחוץ לארץ[1] ממדת חסידות) כמו שיתבאר, שנאמר ראשית עריסותיכם בעודה עיסה".

ויש להעיר בזה כמה דברים:

א) בציוני המקורות (אות כט) ציינו בין השאר ל"רמב"ם הל' ביכורים פ"ה ה"א", ואין משום ראיה ממש לדין זה, רק מפשטות לשון הרמב"ם שכתב: "מצות עשה להפריש תרומה מן העיסה", אבל אין לדעת האם זה דוקא מן העיסה ולא מן הלחם. ויש לתקן ולציין לפ"ח ה"ג, וכנ"ל.

ב) אדה"ז כתב דדין הפרשת חלה מן העיסה הרי זה "בארץ ישראל מן הדין", ולכאורה המקור לזה הרי הם המקורות שהובאו ב'בית יוסף' הנ"ל, ודרשת הספרי דצריך ריבוי מיוחד דחייב להפריש חלה גם מן הלחם, הרי דמדינא ודאי חייב להפריש מן העיסה דוקא. וראה בשו"ת 'דבר יהושע' (ח"ה ענינים שונים סי' ל): "ומשמע דמדאורייתא היא להפריש לכתחילה מן העיסה". [ומה שהעיר שם במה שציין ב'ביאור הגר"א' כאן סק"ג ראיה לדין זה מדברי הירושלמי פרק ב, וכתב שלא מצא שם. ראה ב'דמשק אליעזר' על ביאור הגר"א שתיקן שצ"ל פרק ג (ה"א), והכוונה לנאמר שם: כיון שהיא נותנת את המים זו היא ראשית עריסותיכם.]

ג) אמנם מש"כ אדה"ז ש"בחוץ לארץ [הרי זה רק] ממדת חסידות", לא צוין כל מקור לזה, והרי בטור הלשון הוא "ושכח" הרי דרק בדיעבד לא מפרישים מן העיסה, וה'שבלי לקט' וה'בית יוסף' שניהם כתבו שזה חיוב ד"לכתחלה", ובכל המקורות הללו מדובר בחלת חו"ל, ואילו אדה"ז מדגיש בפירוש שזה רק "ממדת חסידות".

והיה אפשר לומר, דהרי אחרי הסוגריים ממשיך אדה"ז וכותב: "כמו שיתבאר", ובהמשך הרי לא נתבאר כלום אודות המבואר לפני הסוגריים דצריך להפריש חלה מן העיסה דוקא. [ומה שכתב המו"ל (אות ל) לבאר דברי אדה"ז, לא הבנתי כוונתו.] על כן נראה דה"כמו שיתבאר" נמשך על הנאמר בתוך הסוגריים. ובדפוס ראשון של שו"ע אדה"ז (שקלאוו תקע"ד) ישנו רק פתיחת הסוגריים, וחסר סופו (ולפלא שלא העירו ע"ז בהערה). ונראה דרק בטעות קבע המו"ל את הסוגריים לפני המלים "כמו שיתבאר".

וכוונת אדה"ז לומר דהיסוד לחידוש זה שבחו"ל הוי רק מדת חסידות יתבאר בסמוך. וכוונתו לנאמר לקמן (סי"ב): "שהרי אמרו חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואח"כ מפריש", וכיון דלכתחילה מותר לאכול ולהפריש אח"כ [וכפי פשטות לשון השו"ע (יו"ד סוף סי' שכג): "ואם רצה לאכול תחילה ואח"כ יפריש החלה, בח"ל מותר, מפני שאין עיקרה אלא מדבריהם"], הרי מוכח מזה דמדינא לא צריך להפריש מן העיסה דוקא. ועל כן כתב אדה"ז דבחלת חו"ל רק "ממדת חסידות" יש להפריש מן העיסה דוקא, ולא מדינא, ואף לא חיוב דלכתחלה.

בענין הנ"ל מצאתי מחלוקת הפוסקים. דבשו"ת ר"ב רנשבורג (סי' נג אות ו) הובא דעתו: "הואיל וחלת ח"ל אוכל ומשייר... הרי דאין צריך להפריש מן העיסה דווקא". אמנם הגאון בעל שו"ת 'עולת שמואל' (שם) חולק עליו: "וע"ז דחיתי אטו לא ידענא דאם לא הפריש מן העיסה דמותר להפריש מן הפת. רק דאמינא מצוה מן המובחר להפריש מן העיסה". הרי דלפי הר"ב רנשבורג, למדין אנו מהדין דאוכל והולך ואח"כ מפריש, דבחלת חו"ל אין שום דין דצריך להקדים ולהפריש מן העיסה דוקא. ואילו לדעתו של ה'עולת שמואל', מצוה מן המובחר להפריש מן העיסה דוקא. והרי זה כעין דעתו של אדה"ז ש"בחוץ לארץ [הרי זה עכ"פ] ממדת חסידות".

שוב מצאתי ע"ד הנ"ל ב'פתחא זוטא' על הלכות חלה (כלל ח אות א)[2]: "קיי"ל כשמואל דחלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש... ולכאורה קשה קושיא גדולה, דנהי דמותר לכתחילה להיות אוכל ומפריש, אבל איך יבטל מצות לכתחילה שצריך לפרוש חלה לכתחילה בעודה עיסה... ומצאתי שהעיר בזה ביד אפרים בסי' תק"ו [ס"ג]... ולפענ"ד דמחמת קושיא זו כתב רבינו בשו"ע התניא סי' תנ"ז סעיף וא"ו, דהא דמצוה לכתחילה להפריש מן העיסה הוא רק בחלת א"י, אבל בחלת חו"ל הוא רק ממדת חסידות יעו"ש. ועפ"ז יבוא הכל על נכון".

ביאור דברי הרשב"ץ ד"כבר נהגו להפריש קודם אכילה"

ומוסיף שם ב'פתחא זוטא':

"וראיתי במקדש מעט [המצורף לספר 'דעת קדושים', סי'] שכ"ג סקט"ז, שהביא לשונו של הרשב"ץ [ח"ב סי' רצא] ה' חלה פ"ו וז"ל ובחו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש. וכבר נהגו להפריש קודם אכילה עכ"ל. והמקדש מעט כתב דטעם המנהג משום דילמא משתלי, וכיו"ד סי' יו"ד [ס"א ברמ"א] דאין לשחוט בסכין טריפה לכתחילה דילמא מישתלי לקלוף כו'.

ולפענ"ד דבריו צ"ע ממ"ש החק יעקב תנ"ז סק"[ב] דלא חיישינן שמא ישכח יעו"ש. וממ"ש הפרי מגדים תנ"ז מ"ז סק"ב וז"ל וחלת חו"ל דאוכל והולך ואח"כ מפריש לא חיישינן דאישתלי דזכור הוא כו' עכ"ל. ועי' ראב"ד פ"ג דתרומות ה"כ, ומ"ש בכלל ד' יעו"ש.

ולפי מ"ש רבינו הת[נ]יא י"ל דזה כוונת הרשב"ץ, דמדינא מותר להיות אוכל ומפריש, כיון דבחלת חו"ל ליכא מצות הפרשת חלה מן העיסה דוקא. ועכ"ז נהגו להפריש קודם אכילה, מפני שמידת חסידות הוא לקיים מצות הפרשת חלה מן העיסה גם בחלת חו"ל. והא דכתב הרשב"ץ קודם אכילה, היינו קודם אפייתה (וגם לפיר[ו]ש המקדש מעט צ"ל כן) כנלפע"ד פשוט".

והנה ה'פתחא זוטא' כתב: "והא דכתב הרשב"ץ קודם אכילה, היינו קודם אפייתה (וגם לפיר[ו]ש המקדש מעט צ"ל כן)" – וכנראה כוונתו לומר דגם לפירושו של ה'מקדש מעט' "דטעם המנהג משום דילמא משתלי", מוכרח לפרש דנהגו להפריש קודם האפייה, דהרי חוששים לשמא ישכח. אמנם אינני מבין את דבריו, דהרי י"ל בפשטות דאכן לא נהגו ממדת חסידות להפריש חלה דוקא מן העיסה, ורק אחרי האפיה חששו לאכול מן הלחם שמא ישכח.

ומש"כ לפרש את דברי התשב"ץ ע"פ דברי אדה"ז, הרי זה בניגוד לדברי אדה"ז עצמו.

דהנה לעיל (סי' רס ס"ה) כתב: "סמוך לחשכה . . טוב שישאל אם הפרישו חלה, שאין מפרישין חלה בשבת. (ואף שחלת חו"ל אוכל והולך ומשייר מעט ואח"כ מפרישה מעיקר הדין, מ"מ לכתחלה נוהגים להפרישה קודם אכילה, שמא ישכח אח"כ ונמצא שאכל טבל למפרע)". וב'קונטרס אחרון' שם (סק"ב) הוסיף אדה"ז להסביר: "באמת שאין חיוב גמור, כיון דקי"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש אפילו לכתחלה... אבל מ"מ טוב ליזהר, שכבר נהגו כל ישראל מדורות הראשונים להפריש דוקא קודם אכילה, שמא ישכח אח"כ, כמ"ש הרשב"ץ חלק ב' סי' רצ"[א][3]. וכן כתב מהרש"ל[4]. עיין במ"ש בסימן תנ"ז[5]. וא"כ לכתחלה טוב ג"כ להזהירם על זה מהאי טעמא".

הרי שאדה"ז הביא את דברי התשב"ץ הנ"ל, ד"כבר נהגו להפריש קודם אכילה", ומפרש את המנהג כפירושו של ה'מקדש מעט', "שמא ישכח אח"כ". ולפי זה יוצא דלשיטת אדה"ז למרות ד"קי"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש אפילו לכתחלה", בכל זאת: (א) "בחוץ לארץ ממדת חסידות" יש להפריש חלה מן העיסה ולא מן הפת. (ב) ובמקרה שלא הפרישו חלה מן העיסה, "כבר נהגו כל ישראל מדורות הראשונים להפריש דוקא קודם אכילה, שמא ישכח אח"כ".

ולפי זה לא צריכים לדחוק ולפרש ש"קודם אכילה" פירושו קודם האפיה (וכפי שניסה לפרש ה'פתחא זוטא'), אלא הכוונה כפשוטו, דגם אחרי האפיה לא נהגו כדברי שמואל, דאוכל והולך ואח"כ מפריש, אלא שבכל מקרה מפרישים לפני האכילה דוקא, שמא ישכח.

מקור דברי אדה"ז דהוי חיוב עכ"פ ממדת חסידות

והנה לעיל פירשנו שמקור מש"כ אדה"ז ש"בחוץ לארץ ממדת חסידות" להפריש חלה מן העיסה ולא מן הפת, הרי זה מיוסד על הדין המובא לקמן (סי"ב): "שהרי אמרו חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואח"כ מפריש", דכיון דלכתחילה מותר לאכול ולהפריש אח"כ, הרי מוכח מזה דמדינא לא צריך להפריש מן העיסה דוקא.

אמנם זה מהוה מקור רק על פרט אחד בדברי אדה"ז, דבחו"ל אין זה "מן הדין", אמנם עדיין עלינו לחפש המקור למש"כ שזה חיוב "ממדת חסידות", שהרי לכאורה נכונים מאד דברי הר"ב רנשבורג, דלאחרי שאמרו דאוכל והולך ואח"כ מפריש, הרי זה מוכיח דבחלת חו"ל אין שום דין דצריך להקדים ולהפריש מן העיסה דוקא.

בשו"ת 'בית אב"י' (ח"ה סי' צג אות ב) ציין מקור לדברי אדה"ז ממש"כ התשב"ץ שם (תחילת ז): "ויש מן החכמים שנוהגין להזהיר לנשותיהם בערב שבת עם חשכה על הפרשת חלה, לפי שאין מפרישין חלה בשבת. ומדת חסידות הוא בחוצה לארץ, שהרי יכול לאכול בלא הפרשת חלה, כמו שביארנו", "מבואר דכל ענין הפרשה בעיסה הוא רק מדת חסידות בחו"ל".

ודבריו תמוהים שהרי דברי הרשב"ץ מיוסדים על הנזכר שם לפנ"ז (פ"ו): "וכבר נהגו להפריש קודם אכילה", וע"ז קאמר שבהמשך למנהג זה היו מן החכמים שנהגו גם לשאול את נשותיהם על הפרשת חלה. אמנם לא מוזכר בכלל בדברי הרשב"ץ דנהגו דלהפריש מן העיסה דוקא. ועוד ועיקר, פשט דברי הרשב"ץ מורה שמה שכתב "ומדת חסידות הוא" אין כוונתו לומר שהמנהג להפריש קודם אכילה הוא מדת חסידות, אלא שמה שנהגו לשאול את נשותיהם אודות ההפרשה זהו מדת חסידות בעלמא. ובפשטות "כבר נהגו" זה רמת חיוב יותר גבוה מאשר "מדת חסידות".

ע"פ הנ"ל ברור שדברי הרשב"ץ אינם מקור דברי אדה"ז, דעכ"פ ממדת חסידות יש להפריש חלה מן העיסה דוקא. אמנם המקור לדבר זה הוא, כנ"ל, דברי הטור וה'שבלי לקט' הנ"ל, שהובאו ב'בית יוסף', שכתבו אודות חלת חו"ל דיש להפרישה מן העיסה.

וע"פ כל הנ"ל יש לבאר גם המשך דברי אדה"ז שם (סי"ב) וכדלקמן.

מדת חסידות להפריש חלת חו"ל מן המוקף

כתב אדה"ז שם (סי"ב): "אפילו מצות הבאות מעיסה אחת שהיה בה שיעור חלה, שלדברי הכל אין צריך להפריש מהן מן המוקף בחו"ל אפילו לכתחלה, שהרי אמרו חלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש. אעפ"כ מדת חסידות הוא להחמיר להפריש מהן מן המוקף, שיגעו זו בזו בתוך הכלי[6] בשעת הפרשה. ולפיכך אין לאכול מהן קודם הפרשה, שהרי מה שיאכל לא יהיה מוקף עם מה שיפריש. וכן נוהגין, עיין סימן ר"ס".

ויל"ע מה מקור לחידוש זה, דממדת חסידות יש להפריש גם בחלת חו"ל מן המוקף. והב"ח [ד] מדייק כן מדברי הטור שכתב: "ואפילו אם שכח ואכל קצת יפריש על המותר, דחלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש", ומלשון זה משמע דשיטת הטור היא "דלכתחלה לא יאכל עד שיפריש מן המוקף, אלא דבדיעבד אם שכח ואכל קצת מקילינן בחלת חו"ל דיפריש על המותר". וכ"כ ב'פרישה' שם (סק"ג): "דוקא שכח, אבל לכתחלה מצוה להפריש קודם אפייה".

וי"ל דהנה כבר הובא לעיל מש"כ ב'פסקי הרא"ש' (ביצה שם) לגבי חלת חו"ל: "מוקף ודאי לא בעינן, מדשריא אוכל והולך ואח"כ מפריש". וזהו תוכן דברי אדה"ז לעיל (ס"ט) וראה הנסמן שם (אות לז). הרי מבואר דכל המקור שחלת חו"ל אין צריך להפריש מן המוקף הרי זה נלמד מן ההלכה דאוכל והולך ואח"כ מפריש. ואחרי שלדעת אדה"ז (ס"ו) מדת חסידות שלא לסמוך על זה, אלא להפריש מן העיסה דוקא, א"כ לכאורה יוצא מזה דגם בדין דאין צריך להפריש מן המוקף הרי ממדת חסידות שלא לסמוך על זה, ולהפריש מן המוקף דוקא.

ומצאתי שכך כתב הג"מ משה אריה שווארץ בספרו 'אסוקי שמעתתא' עמ"ס ביצה[7] (אונגוואר תרצ"ט, ט, א – עמ' טו, א), העתיק את דברי "הרב" אדה"ז, והסביר כנ"ל, ומסיים: "ומ"מ הוא רק ממדת חסידות, דהא כל גדולי הפוסקים ז"ל סתמו וכתבו דא"צ מוקף בעיסה אחת"[8].

והנה הב"ח בעצמו חולק על שיטת הטור, כי לדעתו אין "לחלק בין לכתחלה לדיעבד, ולדחוק בלשון אוכל והולך ואח"כ מפריש. אלא החילוק הוא בין לש עיסה אחת ללש הרבה עיסות, דבעיסה אחת דאית בה שיעור חלה לא בעינן הקפה...". וראה 'מגן אברהם' שם (סק"ג) שהביא דברי הב"ח. אמנם מחלק באופן אחר, "דעכ"פ החלה עם מה שמפריש ממנה בעינן מן המוקף", ומפרש ב'מחצית השקל': "דאותן שירים עם מה שמפריש לחלה צריכים להיות מוקף, כיון דשניהם עדיין בעולם בשעת הפרשה, אבל וודאי דמותר לאכול לכתחלה ומפריש לבסוף, דלא כהטור". ועיי"ש גם בט"ז (סק"ג) ו'מגן האלף' (סק"ג) מה שכתבו בביאור דברי הטור.

ולפי כל הנ"ל י"ל דאדה"ז מחמיר כדברי הב"ח על פי פשטות דברי הטור. ומה שהקשה הב"ח דדוחק לפרש שהלשון אוכל והולך ואח"כ מפריש כוונתו רק בדיעבד, ע"ז מבאר אדה"ז דאכן אין הכוונה כאן ללכתחילה ובדיעבד, דלכתחילה צריך להפריש מן המוקף, ורק בדיעבד אוכל ואח"כ מפריש. אלא "שלדברי הכל אין צריך להפריש מהן מן המוקף בחו"ל אפילו לכתחלה", ומש"כ הטור דרק "אם שכח" מפריש אחרי האכילה, הרי זה מפני ש"מדת חסידות הוא להחמיר להפריש מהן מן המוקף".

הקשר בין מדת חסידות להפריש מן המוקף למה שנהגו להפריש קודם אכילה

ומעתה יש לנו ג' דברים בהפרשת חלת חו"ל: (א) מדת חסידות להפריש מן המוקף (שבסי"ב); (ב) מדת חסידות להפריש מן העיסה דוקא (שבס"ו); (ג) "שכבר נהגו כל ישראל מדורות הראשונים להפריש דוקא קודם אכילה, שמא ישכח אח"כ, כמ"ש הרשב"ץ" (שבסי' רס).

ע"פ המבואר לעיל, הרי שאותיות א-ב הנ"ל קשורים, והמדת חסידות דלהפריש חלת חו"ל מן המוקף (שבסי"ב), הוא פועל יוצא של המדת חסידות להפריש מן העיסה דוקא (שבס"ו). אבל מה שנהגו להפריש קודם האכילה אינו קשור למדת חסידות שבסי' תנז, אלא לשמא ישכח. ואולי הנהגות של מדת חסידות אינו שייך ל"כל ישראל", משא"כ באם זה ענין של גזירה שמא ישכח, הרי זה פעל "שכבר נהגו כל ישראל מדורות הראשונים" לעשות כן.

אמנם לפי זה יל"ע מש"כ אדה"ז (סוף סי"ב): "ולפיכך אין לאכול מהן קודם הפרשה, שהרי מה שיאכל לא יהיה מוקף עם מה שיפריש. וכן נוהגין, עיין סימן ר"ס" – הרי בקו"א שם מבואר "שכבר נהגו... להפריש דוקא קודם אכילה", אבל לא מבואר שנהגו גם להקפיד שיהיה מוקף. וכפי שכתב ב'אסוקי שמעתתא' שם על המבואר בסי' רס: "והנה מה"ט עדיין לא ידעתי צורך מוקף (רק צורך להקדים ההפרשה כדי שלא ישכח) (ובפרט גם החומרות של צירוף כלי ונגיעה)". [והיה אפשר לתרץ ולומר, שהכוונה במה שציין אדה"ז: "וכן נוהגין" הוא רק המבואר לפני זה ד"אין לאכול מהן קודם הפרשה", אבל לא על ההקפדה דלהפריש מן המוקף. ודוחק קצת.]

ועד"ז יש להקשות עוד, שבקו"א שם כתב אדה"ז: "כבר נהגו כל ישראל מדורות הראשונים להפריש דוקא קודם אכילה, שמא ישכח אח"כ... עיין במ"ש בסימן תנ"ז. וא"כ לכתחלה טוב ג"כ להזהירם על זה מהאי טעמא" – הרי בסי' תנז מדובר שם על מדת חסידות להפריש מן העיסה ומן המוקף, ומה זה קשור למה שנהגו "להפריש דוקא קודם אכילה, שמא ישכח אח"כ".

אמנם מזה שאדה"ז מקשר בין ההנהגה להפריש קודם אכילה לבין ההפרשה מן המוקף נראה לכאורה דלדעת אדה"ז המבואר ברשב"ץ "שכבר נהגו כל ישראל מדורות הראשונים להפריש דוקא קודם אכילה, שמא ישכח אח"כ", הכוונה בזה דנהגו דלא לסמוך על הדין דאוכל והולך ואח"כ מפריש. ובאם כך הרי כלול במנהג זה גם ההפרשה מן המוקף, דהרי כבר הבאנו לעיל דברי הרא"ש, דמדין זה לומדים דאין צריך מן המוקף בחלת חו"ל, אבל אחרי שנהגו להחמיר שלא לסמוך על דין זה, וכאילו שזה נדחה מההלכה, אז ממדת חסידות אין גם לסמוך על שאר הקולות היוצאות ממנו, וצריך להפריש מן המוקף דוקא.

ביאור כוונת אדה"ז שציין לדברי הרשב"ץ

והנה על מש"כ: "מדת חסידות הוא להחמיר להפריש מהן מן המוקף", ציין אדה"ז (אות נה): "רשב"ץ". וב'אנציקלופדיה תלמודית' (כרך י ערך הפרשת חלה ציון 193) העירו ע"ז: "ובמ"מ שם ציין רשב"ץ, ולפנינו בפסקי חלה להרשב"ץ אין" (והובא ב'מראי מקומות וציונים' להרמ"ש אשכנזי).

ולכאורה קושיא אלימתא היא, דהן אמנם מבואר שם ד"כבר נהגו להפריש קודם אכילה", אבל אינו מבואר שם דהקפידו גם להפריש מן המוקף דוקא. אמנם לפי מה שביארנו לעיל, הרי סובר אדה"ז דבמה שנהגו להפריש קודם אכילה כלול ממדת חסידות גם ההנהגה דלהפריש מן המוקף דוקא[9].

וראיתי בספר 'משנת זרעים' עמ"ס חלה (ח"ב, בהערות על דברי התשב"ץ, עמ' נד הערה 2) שכתבו: "ורבינו [הרשב"ץ] הביא מנהג זה להפריש קודם אכילה בפ"ו... והא דיש להפריש קודם אכילה ביאר בשו"ע הרב שם משום שחוששין שמא ישכח, אבל באו"ח סי' תנ"ז סי"ב ביאר הטעם כדי לתרום מן המוקף, ועיי"ש שכתב דהוא רק מדת חסידות". ועד"ז כתב הרה"ג שלום נח סג"ל ווייס ב'פרי תמרים' (גליון מ-מא עמ' קי), הביא דברי התשב"ץ (פ"ז) הנ"ל, וכתב: "וממנו לכאורה המקור למ"ש בשו"ע הרב שם הל' י"ב וממדת חסידות וגו'...". והנה בנוסף לזה שלדבריהם דברי אדה"ז סותרים א"ע, הרי שבדברי הרשב"ץ אין אף רמז שנהגו להחמיר להפריש מן המוקף דוקא.