כללי - 1106

מאפה קטניות ותבשיל שמעורב בו קטניות

הרב שלום דוב בער שוחאט

דומ"צ בבד"ץ אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה

גזירת קטניות בפסח נידון בשו"ע אדה"ז סימן תנג, בחלקו הראשון של הסימן העוסק בדיני החיטים למצות. הבא לקמן הוא עיון בדברי אדה"ז בסימן זה, בהבאת דברי אדה"ז הנוגעים לעניננו עם ביאור משולב, וכן מסקנות היוצאות מדבריו, הנוגעות למעשה.

ובהקדים, שאף שגזירת קטניות נתקבלה בכל תפוצות בני ישראל האשכנזים, הנה בסיבת האיסור, הגדרתו והגבלותיו, ישנם שינויים בין הפוסקים, עם כו"כ נפק"מ להלכה, ובהבא לקמן נדון בעיקר בשיטת אדה"ז.

סעיף ג – המנהג וסיבתו

מין הנקרא בל"א טירקשי"ן וויי"ץ אינו מין חטים רק למיני קטניות יחשב. טטרק"י (או היידי"ן או גריק"ע) הוא ממיני קטניות ומותר לעשות ממנו תבשיל בפסח כמו שמותר לעשות משאר מיני קטניות מעיקר הדין.

אבל נהגו במדינות אלו שלא לאכול בפסח תבשיל של אורז ודוחן ופולין ועדשים ושומשמין ושאר מיני קטניות אפילו ביו"ט אחרון לפי שבדורות האחרונים רבו עמי הארץ שאינן בקיאין באיסור והיתר, ואם יראו שאוכלים בפסח תבשיל של מיני קטניות יטעו להתיר גם כן תבשיל של מיני דגן, הואיל וכל השנה דרך לעשות תבשיל ממיני קטניות כמו שדרך ממיני דגן – ידמה בעיניהם שדינם שוה בפסח, לפיכך נהגו לאסור הכל.

דהיינו, גזירת קטניות היא על: תבשיל שנעשה ממיני קטניות.

והסיבה לכך היא: מפני שעמי-הארצות יטעו ויחשבו שמאחר ובכל השנה מבשלים חמשת מיני דגן בקדירה, וגם מבשלים קטניות בקדירה, אזי יתבלבלו בפסח ויאכלו תבשיל של חמשת מיני דגן – כי רואים תבשיל של קטניות.

סיבות שהוזכרו במקורות אחרים ולא הוזכרו ע"י אדה"ז

מקודם שנמשיך בביאור דברי אדה"ז, יש להקדים ולהביא את הסיבות שהובאו במקורות אחרים לאיסור קטניות וההלכות שנסתעפו מהם. סיבות שלא הובאו ע"י אדה"ז, וכנראה שאדה"ז לא סבירא לי' מסיבות הנ"ל, אלא רק סיבת בלבול בין תבשיל לתבשיל, ולכן אדה"ז אוסר רק תבשיל:

סמ"ק מצוה רכב: מביא בראשונה את הסיבה של תבשיל (שהביא גם אדה"ז), ואח"כ מביא עוד סיבות כגון: נאסף כמו מיני דגן, או שעושים ממנו פת כמו מיני דגן, וכו'. ונראה ברור מדבריו שהאיסור אינו רק על תבשיל, אלא גם על פת העשויה ממיני קטניות.

טור סימן תנג: איסור קטניות הוא משום שאולי נתערבו מיני דגן עם הקטניות, ומסיים – שזו חומרא יתירה ואין להקפיד על כך.

ב"ח על אתר: האיסור הוא משום שעושים מקטניות פת כמו שעושים ממיני דגן, אבל אם נתערב בתבשיל – מותר, ומשמע שזהו רק בדיעבד אבל לא לכתחילה (וכך פסק הרמ"א בסימן תנג, א).

חיי אדם (קכו, א): האיסור הוא בגלל שעושים מהם קמח, וזה דומה לקמח דגן שעושים ממנו תבשיל, ולכן האיסור הוא רק על תבשיל שנעשה מהם, אבל מותר לעשות פת שנעשה מקמח קטניות.

משנה ברורה (תנג, סק"ו): מביא בתחילה סיבת הטור, שהוא שמא נתערבו בו מיני דגן, ואי אפשר לברור כדבעי, ואז יאפה או יבשל ויבוא לידי חימוץ; וסיבה שניה, כי עושים ממנו קמח כמו שעושים מחמשת מיני דגן (סיבת החיי אדם). ולכן אוסר הן בישול קטניות שלמות, והן בישול קמח קטניות, והן אפיית פת קטניות.

אבל אדה"ז אינו מביא אף אחד מסיבות הנ"ל, חוץ מהטעם שתבשיל קטניות דומה לתבשיל דגן.

ועתה נשוב לדון בדברי אדה"ז בשו"ע:

סעיף ד – המינים שנאסרו

ולא נהגו איסור אלא במיני קטניות שהתבשיל הנעשה מהם מתחלף בתבשיל הנעשה ממיני דגן שהם דומים זה לזה ששניהם נקראים מעשה קדירה, ולכך אסרו זה בשביל זה, אבל מיני זרעים כגון השבת (שקורין עני"ש) והכסבר (שקורין אליינד"ר) וזרע אקלייז"א וכיוצא בהם משאר מיני זרעוני גינה אין נוהגין בהם איסור חוץ מן החרדל, לפי שגידולו הוא בשרביטין והרי הוא דומה לגידול מיני קטניות ונאסר בכללם, וחוץ מן הכמון הנמכר בחנות (שקורין קראם קימל) שמביאין אותו לכאן ממדינות אחרות וגרעיניו דומה לדגן, ולכך מחמירין בו כמו שמחמירין בכל מיני קטניות, אבל מין כמון (שקורין פעלד קימל) שאין צורתו דומה לדגן אין מחמירין בו כלל, וכן כל מיני ירקות אין מחמירין בהם הואיל ואינן דומים כלל לדגן.

בסעיף זה ממשיך אדה"ז להבהיר שהגזירה היא רק על "מעשה קדירה", ומביא ההגדרות של מינים האסורים (בנוסף למה שציין מקודם):

אופן גידולו: מה שגודל בשרביטין, שדומה לקטניות שנאסרו – גם הוא נכלל באיסור, דהיינו – שכל מין שימצאו, אפילו אם לא נמצא ברשימת המינים בסעיפים ג-ד, הנה אם גידולו הוא בשרביטין – אזי נכלל באיסור קטניות, ואסור לעשות ממנו תבשיל בפסח.

צורת גרעיניו: כל מה שגרעיניו דומים לחמשת מיני דגן – ג"כ נאסר (אפילו אם אינו גודל בשרביטין).

ומסיים, שזה לא כולל סוגי ירקות, דהיינו, שכל דבר שאינו גודל בשרביטין או אינו זרע הדומה לאחד מחמשת מיני דגן – לא נאסר.

ונראה שאדה"ז קבע כללים אלה גם למינים נוספים שלא היו בזמן האיסור, ודלא כשיטות המקילים שהאיסור הוא רק על מינים שהיו קיימים בשעתו (אגרות משה או"ח ח"ג סי' סג). ולפי זה, סויה או בוטנים ("פינאט") נחשבים כקטניות בגלל גידולם בשרביטין.

ובנוגע "קינואה", הנה מצד אחד דרך גידולו אינו בשרביטין, וגם צורת גרעיניו אינו דומה לחמשת מיני דגן, אלא הוא בגדר זרעים. ומצד שני, תבשיל הנעשה מ"קינואה" דומה לתבשיל שנעשה מחמשת מיני דגן.

ונראה לומר, שמאחר ואדה"ז שם ב' תנאים הללו (דומה לחיטים או גידולו בשרביטין) בשביל איסור קטניות, אזי זה תנאי בתבשיל, דהיינו, שתבשיל האסור משום דמיון לתבשיל חמשת מיני דגן הוא רק אם נעשה ממינים עם תנאים הללו, ו"קינואה" אין בו תנאי הגידול, ולכן לכאורה יהיה מותר לאכלו בפסח הגם שתבשילו דומה במראהו לתבשיל של חמשת מיני דגן [דאל"כ תאסור כל תבשיל שנעשה מירקות הדומה לתבשיל של חמשת מיני דגן, כגון העושים "פסטה" מקישואים...]. וצ"ע.

סעיף ה – תנאים נוספים לאסור האכילה

ואפילו במיני קטניות לא נהגו אלא איסור אכילה אם נפלו עליהם מים בענין שכיוצא בזה בה' מיני דגן אסור מעיקר הדין, אבל מותר להנות מהם בפסח, וכן מותר להדליק בשמנים הנעשים מהם (אבל השמנים שאינם נעשים ממיני קטניות מותרים אפילו באכילה) אפילו על השלחן שאוכלים עליו, ואין חוששין שמא יפול מהשמן לתוך התבשיל שאף אם יפול לתוכו מעט שמן הרי הוא מתבטל בתוכו ברוב, כיון שמנהג איסור זה אינו אלא חומרא בעלמא...

בסעיף זה מגדיר אדה"ז, שאיסור קטניות הוא רק כשנתקיימו בו תנאים נוספים (בנוסף להמובא לעיל, שהאיסור הוא על תבשיל), והם:

תנאי ראשון: "נפלו עליהם מים". דהיינו שאם נשמרו באופן יבש לגמרי ("שמורה"), ואח"כ הוכנו לאכילה בלא שום תוספת מים אזי מותר לאכלם. וכן, מים דווקא, ולא מי פירות, ולכן אם בישל או אפה בשמן או שאר מי פירות שאין בו חשש של מים – אזי מותר לאכלם.

ועפ"ז נראה שאלו העושים פופקורן ע"י מכונת אוויר חם, בלא שום מים, או שמכינים ע"י שמן שאין בו טיפת מים – אזי זה מותר בפסח. וכן בוטנים ("פינאט") שנעשו באפיה בתנור בלא תוספת מים (או אפי' נעשו רק עם שמן, אבל השמן נקי ממים לגמרי), ג"כ יהיו מותרים.

תנאי שני בהמשך להנ"ל: שהמים צריכים ליפול "בענין שכיוצא בזה בה' מיני דגן אסור מעיקר הדין", דהיינו שצריך להיות נעשה באופן שאם היית שופך זאת על קמח חיטה זה היה נהיה חמץ. ונראה שרק באם יש מים ונשאר ליותר מח"י דקות, יש מים ביחד עם מי פירות או מלח שמחמיץ מהר – אזי אסור, אבל אם מקפיד שיהיה פחות מח"י דקות, ואז "בענין שכיוצא בזה בה' מיני דגן" לא יהיה אסור מעיקר הדין, אזי לכאורה יהיה מותר לאוכלו בפסח לכתחילה.

וממשיך, שמיני שמנים של קטניות מותרים להדלקה. ובסוגריים משמע שאסורים באכילה, ואדה"ז לא מבאר הסיבה לאיסור שמן קטניות, ומכוון שהביאו מיד בהמשך לדבריו שאיסור קטניות הוא רק כשנשרה במים נראה לומר בפשטות שנאסר בגלל שבדרך-כלל הפקת שמן מקטניות (כגון שמן תירס) נעשה ע"י שרייתם (או בישולם) במים, ואז נאסרו, אבל אם היה נעשה שמן בלא שום תערובת מים כלל, אזי היה מותר באכילה. וזה מתאים להמובא בתרומת הדשן סי' קיג, ששמן קטניות אסור בגלל שנשרה במים מקודם.

ויוצא שאדה"ז אינו סובר כשהשיטה המחמירה שקטניות אסורים במהותם, ולכן אפילו שמן שנעשה בלא שום מים ייאסר (כשיטת אבני נזר או"ח סי' שעג). ומצד שני יוצא שאדה"ז אינו סובר כהשיטה המיקלת יותר, שהאיסור הוא רק על קטניות בצורתם ולא על היוצא מהם (כשיטת אג"מ הנ"ל, חלקת יעקב סי' צז, ועוד), אלא האיסור הוא על קטניות שנתבשלו או נשרו במים באופן שהיו נאסרים אם היו חמשת מיני דגן.

ולכן, שמן בוטנים שנעשה באופן של כתישה (expeller) בלא תוספת מים – לכאורה מותר להשתמש בו בפסח, וכן חמאת בוטנים (peanut butter) שנעשה מכתישת בוטנים יחד עם שמן בוטנים – ג"כ מותר.

[ולהעיר, שאם אכן נעשה חמאת בוטנים עם שמן בוטנים בלא שום מים כלל, לא בעת הכנת השמן ולא בעת הכנת החמאה – אזי יהיה מותר למרוח זאת על המצה ואין בזה חשש "שרויה", כי מדובר במי פירות ללא מים].

סעיף ז – מצה שנעשית מתערובת קמח חיטה וקטניות

אם עירב קמח חטים עם קמח אורז ועשה מהם מצה, אם יש בה טעם חטים – הרי היא כאלו היתה כולה מחטים, וכשאוכל כזית ממנה יוצא ידי חובתו אף על פי שרוב כזית זה הוא אורז, לפי שטבע האורז להגרר אחר החטים ונשתנה טעמו לטעם חטים כשהן מעורבים עמו...

בסעיף זה דן אדה"ז אודות דין מצה העשויה מתערובת של קמח מחמשת מיני דגן עם קמח של קטניות (ובהמשך הסעיף, שלא העתקתי, דן בסוגים שונים, ואם יוצא מצה או לא). אבל כאן אדה"ז לא מזכיר כלל וכלל את דין קטניות במצה זו, דלכאורה לאחר שדן בארוכה בדין קטניות – הנה היה ראוי להעיר אם מצה זו כשרה רק בדיעבד בגלל קטניות, וכיו"ב.

ולכאורה יש לבארו בארבעה אופנים[1]:

(א) כאן אדה"ז חוזר לדון בזה מדינא דגמרא, דהיינו בהמשך להמובא בתחילת הסימן, שקטניות מותרות. אלא דזה אינו מסתבר, שהרי הביא זה מיד אחר שדן בארוכה בגדר קטניות בזה"ז, והיה צריך להעיר ע"ז.

(ב) מצה העשויה מתערובת קמח חיטה וקמח קטניות מותרת מדין קטניות בגלל שכאן נתערב וכבר לא ניכר עליו שהוא קטניות. ולפי זה, יהיה מותר לבשל קטניות מעורבים עם מין אחר באופן שלא יהיה ניכר שזה קטניות (כגון לעשות קציצות בשר ולהוסיף לזה קמח תירס או קמח אורז בכדי לדבק הבשר).

(ג) מאפה העשוי מקמח קטניות אינו בכלל הגזירה, כי רק תבשיל נאסר, ולכן אם עשה כל דבר מאפה מקמח קטניות – מותר לאכלו (והסיבה שאדה"ז מביא דוגמא של תערובת הוא מאחר ודן לענין אם יוצא ידי חובת מצה, אבל לענין אכילתו בפסח – יהיה מותר אפילו אם הוא עשוי רק מקטניות). ולפי זה יהיה מותר לאפות עוגות וכיו"ב מקמח תירס בפסח, אפילו אם נתערב עם מים.

(ד) מאפה העשוי מקמח קטניות כן נכלל בגזירת איסור קטניות, אלא שכאן המדובר במצה ולא במאפה סתם, דהיינו שהקפידו שלא יחמיץ (פחות מח"י דקות, בלי ערבוב מי פירות או מלח, אלא רק מים, וכו'), ולכן מותר לאכלו. ולפי זה, יהיה מותר לאכול מאפה העשוי מקמח קטניות בתנאי שלא נפל עליו מים כלל (כגון שרק השתמשו עם מי פירות), או שנעשה בהקפדה כאילו הוא קמח מחמשת מיני דגן, ואז אין עליו איסור.

ועצ"ע.