סעיף ו - 1012

המפרש ויוצא בשיירא קודם ל' יום

הרב בן ציון חיים אסטער

ר"מ בישיבת "אור אלחנן" חב"ד, ל.א.

בשו"ע אדמוה"ז סי' תלו סעיף ו' מביא ב' דעות במפרש ויוצא בשיירא קודם שלושים יום לפני פסח ואין דעתו לחזור עד לאחר פסח, שיטת הב"ח והמ"א [שפסקו כהירושלמי] דאיירי דוקא בחיוב בדיקה מדרבנן וכגון בחדרים שאין רגילין להשתמש בהן חמץ בתדירות ויש בכלל ספק אם יש בהן חמץ ואינו מחוייב לבדוק מה"ת אלא מדרבנן, דהם אמרו שהיוצא מביתו קודם ל' לא חל עליו תקנתם ומעמידין אותו על ד"ת וא"צ בדיקה, אמנם כשהחיוב בדיקה הוא מדאורייתא אז מחוייב לבדוק אפילו קודם לילה שמה"ת אין חילוק בין תוך ל' לקודם ל', ואח"כ מביא יש חולקין והוא שיטת ר"ן ורש"י "שאפילו יש ודאי חמץ הרבה מאד בתוך ביתו אינו זקוק לו אם יוצא קודם ל' ודי לו בביטול שיבטל במקום שיהיה שם כשיגיע ערב פסח וגם ביטול זה אינו אלא מדברי סופרים שמה"ת אינו עובר כלל בבל יראה ובל ימצא על החמץ שבביתו כיון שאינו מצוי אצלו בימות הפסח והתורה אמרה לא ימצא מי שמצוי בידך והרי חמץ זה נחשב אצלו כחמץ שנפל עליו מפולת" עכל"ק.

ויש לדייק בלשונו הזהב שכ' "ודאי חמץ הרבה מאד" דלכאורה עיקר החילוק בין הסברא הראשונה להשני' אם איירי בספק חמץ, וכלשון הירושלמי שהובא בהר"ן "קודם ל' א"צ לבער ובספק", משא"כ לסברא הב' איירי אפילו בודאי, ומה מוסיף ב"הרבה מאד".

ואולי י"ל דטעם הסברא הב' כתבו הב"ח בריש סי' תלו בד"ה ויש לדקדק ובמ"א סקי"א שאין כאן ודאי חמץ בשעת הביעור דשמא הלך לאיבוד וכו' ולכן ביארו בדעת רש"י דאפילו כשיצא קודם ל' היה לו ודאי חמץ מ"מ שמא בשעת הביעור אין לו וחזר להיות חמץ שאינו ידוע די"ל שכבר נאכל או נאבד או ישראל מכרו שהוא כמשיב אבידה (כמבואר בריש סי' תמג), ולכן הקילו דא"צ לבער קודם לילה, וא"כ א"ש גמרא דידן אף כהירושלמי.

אמנם אדה"ז לא סב"ל כהב"ח והמ"א וכ' טעם אחר [וטעם הדבר ראה בהגהות הרה"ק המהרי"ל (נדפס גם בשו"ע אדמוה"ז הוצאה חדשה ח"ד ע' תי) דאדמוה"ז פסק כהפר"ח דבית שאינו בדוק חייב מדאורייתא לבדוק, וא"כ מה מהני דיש ספק בשעת הביעור אם ישנה החמץ] והוא דחמץ זה נחשב אצלו כמפולת ואינו עובר עליו כלל מה"ת משום לא ימצא דאין חמץ זה מצוי אצלו.

ולכן כתב והוסיף אדה"ז "הרבה מאד" דהיינו אפילו באופן דבפשטות החמץ נמצא עדיין בשעת הביעור כי הי' שם הרבה מאד ואינו רק ודאי חמץ כשיצא אלא גם בשעת הביעור מ"מ אינו עובר עליו דהוה כמפולת.

ואולי לכן כ' דעדיין צריך לבטל ער"פ מד"ס אף שבמפולת צריך לבטל מטעם חשש שמא יפקח הגל ויעבור עליו והרי כאן אין דעתו לחזור ומעולם לא יעבור, ואף המהרש"א שביאר בדעת רש"י כמו הר"ן כ' דצריך ביטול מדרבנן בער"פ מדרבנן רק כשדעתו לחזור ואז שייך שיעבור מה"ת כי יכול להיות ששכח לבטל בדרך כי אינו בודק, ולכן צריך לבער כשיצא קודם ל' כשדעתו לחזור, אמנם כשאינו דעתו לחזור לא כ' דצריך לבטל מד"ס בער"פ, מ"מ צריך לבטל כי הכא רק עשאוהו כחמץ שנפל עליו מפולת דאינו עובר עליו מה"ת כי חמץ זה נחשב אצלו כמפולת, וכהמשך לשון אדה"ז הרי הוא אצלו כמבוער, ולכן צריך לעשות עכ"פ ביטול להראות זה אף שהוא הרבה חמץ וכשיחזור אחרי הפסח עדיין יהי' שם.