סעיף ז - 1005 [גליון]
בענין הפסק במצות ישיבה בסוכה [גליון]
הרב וו. ראזענבלום
תושב השכונה
בגליון האחרון הבאתי מה שכתב אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך הלכות פסח סי' תל"ב ס"ז וז"ל:
"מכל מקום לכתחילה אין להשיח שום שיחה באמצע הבדיקה אפילו בדברי תורה כ"א מענייני הבדיקה מצרכי הבדיקה, לפי שיש אומרים שאף המשיח באמצע המצוה ה"ז הפסק וצריך לחזור ולברך כשיגמור המצוה ואינו דומה למשיח באמצע סעודתו כשיושב בסוכה שאין צריך לחזור ולברך לישב בסוכה לפי שאינו מוכרח בישיבה זו שלאחר השיחה שאם רצה שלא לאכול עוד ושלא לישב בסוכה הרשות בידו". עכ"ל.
ועל זה כתבו המערכת, וז"ל:
"... אמנם לעיל דיבר אודות קיום עיקר המצוה, והוא שעד שלא גמר אכילתו בסוכה, אם נאמר שהוא צריך להמשיך ולישב בסוכה עד גמר האכילה, הרי לא גמר עיקר המצוה, ואז אכן השיחה שאינה עיקר המצוה אלא רק תפל, תהי' הפסק בקיום עיקר המצוה. וע"ז כתב רבינו שאי"ז הפסק כי אינו מוכרח בישיבה זו. וק"ל". עכ"ל המערכת. (העתקי רק חלק מדבריהם הנוגע לשאלת כאן).
נמצא לכאורה מדבריהם שבמקום שהוא מחויב לגמור האכילה, כגון בלילה ראשונה של חג שהוא מחויב לאכול כזית בתוך הסוכה, והוא הפסיק באמצע אכילת הכזית בשיחה, שהוא צריך לחזור ולברך לישב בסוכה (לפי דברי היש אומרים), שהרי לא גמר עדיין עיקר המצוה, והשיחה שהוא רק טפל להמצוה הוה הפסק בעיקר המצוה.
אבל נראה שעדיין יש לפקפק בזה ואין זה פשוט כל כך וקל להבין כמו שכתבו.
ובהקדם:
בסימן תע"ה סעיף ח' כתב אדמו"ר הזקן, וז"ל:
"וכל זה לכתחילה אבל בדיעבד אפילו לא אכל אלא כזית אחד בלבד ... ואפילו השיח הרבה באמצע הכזית בין אכילה לאכילה אין צריך לחזור ולברך על אכילת מצה.." עכ"ל.
והנה אין הכי נמי שאין זה לפי הדיעה של היש אומרים שבסימן תל"ב, אלא לפי הדיעה הראשונה שם.
אבל אעפ"כ לומר שלדיעה הראשונה אם הפסיק בדיעבד אפילו בשיחה הרבה שאין בשיחה זו שום שייכות להמצוה, ואעפי"כ אין צריך לחזור ולברך, ולהיש אומרים אפילו הפסיק בשיחה של מצוה שטפל לעיקר המצוה צריך לחזור ולברך, לכאורה אין מסתבר.
ועוד, מלשון רבינו בסימן תל"ב שם: "... מכל מקום לכתחילה אין להשיח שום שיחה באמצע הבדיקה אפילו בדברי תורה כי אם מעניני צרכי הבדיקה לפי שיש אומרים"... משמע לכאורה שלפי היש אומרים מותרים להפסיק לכתחילה לעניני צרכי הבדיקה.
והנה גם צרכי הבדיקה אינם עיקר המצוה רק הכנה והכשר להמצוה.
ולמה גרע השיחה בסוכה שהוא טפל להמצוה, שאפילו בדיעבד הוה הפסק - מהכנת המצוה, שאפילו לכתחילה לא הוה הפסק.
ועוד שאין זה סתם טפל, אלא שלפעמים מברכים לישב בסוכה גם על הטפל כמו שכתב רבינו בסימן תרל"ט, סעיף ט"ו, וז"ל:
"ואפי' אם אינו רוצה לאכול בסוכה זו אלא שנכנס לתוכה לישן ולטייל צריך לברך לישב בסוכה..."
ועוד, לדבריהם, שמחלקים שם בסימן תל"ב בין עיקר המצוה שהיא האכילה להטפל להמצוה שהיא השיחה למה כתב רבינו שם: "לפי שאינה מוכרח בישיבה זו שלאחר השיחה שאם ירצה שלא לאכול עוד ושלא לישב בסוכה הרשות בידו" - ולא כתב בקיצור: "לפי שאינה מוכרח באכילה זו שלאחר השיחה שאם ירצה שלא לאכול עוד הרשות בידו" - ותו לא.