שיעור בדיקת חמץ

כמה זמן צריך לבדוק את את החמץ? לכאורה הדבר תלוי בגודל הבית, ובזריזות האדם, ואם כן כל אדם ושיעורו.

והנה כעת מצאתי שיש שיעור בהלכה לכך, והוא בסי' תלא ס"ה כותב אדה"ז: "וזמן בדיקה זו מן הדין היה ראוי לקובעה ביום י"ד בתחילת שעה שישית, כדי שישלים כל אחד בדיקתו בסוף שעה שישית". כלומר, שיעור הזמן של בדיקת חמץ שחכמים קבעו להלכה הוא לא יותר משעה אחת. ומקורו בגמרא פסחים ד, א: "ונבדוק בשית". וברש"י שם: "נבדוק חמץ בתחילת שש, וקודם איסורו יבערנו".

אלא שמרש"י מובן שהבדיקה היא אפילו פחות שעה, שכן יש לשרוף החמץ "קודם איסורו", ואם כן יש לסיים הבדיקה זמן מה קודם שעה שביעית. אך אדה"ז סובר שאם בודקים בשישית הביעור הוא בתחילת שביעית, שכן לשיטתו מן התורה זמן הביעור הוא בתחילת זמן האיסור ולא קודם זמן האיסור, ואם כן לדעתו זמן הבדיקה לכל אדם היא שעה שלימה. לכאורה כן משמעות הלשון "כדי שישלים כל אחד בדיקתו בסוף שעה שישית". אף כי יש לומר שהכוונה שגם האדם הכי עצל יוכל להשלים במשך שעה שלימה את בדיקתו, ולא שחובה על כל אחד לבדוק שעה שלימה.

[ולפי זה צריך לומר, שאם חכמים היו מתקנים בדיקה בשעה שישית, היו נותנים לאדם את האפשרות לבטל החמץ באותו זמן, ולא היו מפקיעים מהאדם אפשרות זו, אף שמדובר בשעה שישית, שאם לא כן מתי יבטל החמץ, שהרי זמן הביטול הוא לאחר הבדיקה דוקא (כמבואר הטעם בשוע"ר סי' תלד ס"ו. וראה שם סעי' יב-יג)].

והנה באגרות קודש ח"ב אגרת שסה כותב הרבי: "מנהגנו להאריך ביותר בבדיקת חמץ, ולא העתקתי גם זה ב'היום יום', כי לא שמעתי בזה שעור מסוים".

וצ"ע הלשון "מנהגנו להאריך ביותר בבדיקת חמץ", כי כיום לא ידוע על מנהג כזה, ואולי ישנם בודדים שמאריכים מאד, אך לא כמנהג קבוע לכלל אנ"ש.