סעיף יא - 754 [גליון]

עשיית נקב בשבת [גליון]

הרב מאיר צירקינד

תושב השכונה

במ"ש הת' מ.מ.פ. שי' שמה שכתבתי "שאם יש סברא לאסור ויש טעמים להתיר כותבים כל הטעמים להתיר", אינו כדת, עיין בתה"ד סי' רמז, ובשו"ע אדה"ז סי' שמ סוף סי"ז.

ומ"ש שנוקבין חתיכת אפיקומן לתלותה לעולם, הנה מדיוק לשון המג"א (סי' תק סק"ז) "מותר לנקוב חתיכת האפיקומן" וכעין זה בדברי כ"ק (סי' תעז סי"א) הנוהגין לנקוב "חתיכת אפיקומן", הפירוש הוא כל החתיכה במשמע, ודלא כמ"ש הח"י בסק"ג והבה"ט בסק"ד "חתיכה מהאפיקומן", והיינו דכ"ק כתב בהמ"מ "מ"א סי' ת"ק ס"ק ז'", ולא ציין להח"י. (ואפי' הנ"ל מודה דזה פי' דברי אדה"ז, דהא הוצרך לכתוב כמה מקורות שכתבו אחרת מאדה"ז בכדי לפרש דברי אדה"ז, ואם הי' פשוט לו שאדה"ז מדבר "מהחתיכה" למה כל הרעש (ובפרט להדגיש שכל השו"ט בדיני נקב בשבת הי' אך ורק בדברי אדה"ז, וכדמבוארים בדבריו לבד).

וגם אפשר לומר דהח"י וכו' אינם חולקים בדבר, רק שכתבו שהמנהג הוא לתלות רק חתיכה מהאפיקומן ולא כולו, וכמ"ש בערוך השלחן לפרש המנהג "ותולין אותו בצואר" (סתע"ג ס"ד), ודוחק לומר שהוא תולה שם מצה מכל פסח ופסח כל ימי חייו.

וענין התליי' הוא ענין זכירת יציאת מצרים כמו אותן שנוהגין שמשלשין האפיקומן על כתפיהן. ואינן ענין כלל למ"ש בכף החיים (וכל הספרים שהביא) לענין השמירה (וכמו שמחלק הכף החיים להדיא באות ו. וגם ענין השמירה כתב בשם ס' דרך ישרה, וס' חיים לראש, ויפה ללב. וענין נקיבת האפיקומן כתב בשם המג"א, הח"י ואדה"ז).

ובקיצור, לא כתבו אף אחד מהם, שאין אוכלים חתיכת האפיקומן שנקבו. ובכללות הענין ראה ויקרא רבה ט, ג, ותנא דבי אלי' רבה א.