סעיף יא - 753 [גליוןפ

עשיית נקב בשבת [גליון]

הת' מ"מ פינסון

תות"ל - 770

בגליון יד [תשנ] הביא הרב מ.צ. משו"ע אדה"ז סתע"ג סי"א, "הנוהגין לנקוב חתיכת אפיקומן ולתלותה אין בזה איסור משום נוקב ביו"ט לפי שאיסור עשיית נקב אפי' בשבת אינו שייך באוכלין אלא בעצים ואבנים ומתכות וכיוצא בהם (משאר דברים הראוים לעשות מהן כלים עיין סי' שי"ד)", וכתב, דאם לעשות נקב (בשבת ויו"ט) דאינו להתקיים מותר, למה לא כתב שההיתר הוא משום שאינו מתקיים.

ובגליון טו [תנשא] שאלתי, שלכאורה כיון שאיסור עשיית נקב אינו שייך באוכלין, לכן לא כתב ההיתר משום שאינו מתקיים. ותו, שהאפיקומן יכול לתלות שם לעולם.

ובגליון טז [תשנב] דחה הרב הנ"ל שאלתי משני טעמים. הא': "הנה בדרכי הלכה הוא, שאם יש סברא לאסור ויש טעמים להתיר כותבים כל הטעמים להתיר שלא ליתן מקום לבעל דין לחלוק, והוא הדין הכא".

ובמחילת כבוד תורתו הרמה, לא דק, שהרי "הכלל בדרכי הלכה הוא" שאם יש אוסרים ויש מתירים כותבים כל הטעמים להתיר, שלא ליתן מקום לבע"ד לחלוק (כמו לגבי חדש בזמה"ז – שו"ע אדה"ז סתפ"ט ס"ל). אבל הכא אין בר פלוגתא, ולכן מביא אדה"ז ההיתר הכי טוב (והיחיד – עי' לקמן) שהאיסור של עשיית נקב, שהוא אסור משום מתקן כלי, אינו שייך באוכלין כלל. (ומה שכתב המג"א בסת"ק סק"ז דיש מחמירין, היינו דוקא לעשות הנקב בסכין, אבל באצבע ודאי שרי אפילו להיש מחמירין).

והב': "ומש"כ שהאפיקומן יכול לתלות שם לעולם, מה שטות הוא זה. הא האפיקומן אוכלים באותו הלילה!" ותמהני איך צורבא דרבנן לא נתן בכאן לראות אם צדקו דבריו טרם שיפסוק על דבריי שהם דברי שטות. (במקום שהאמת היא להיפך: כמו שברור מדברי הכף החיים וכו' שיובא לקמן) ולהפך דברי אלקים חיים. הן אמת שאוכלין האפיקומן בליל הסדר, ובזה שאוכלין לא דנים.

בספר התשבי ס"ח, ובדרך ישרה דף פב, ב, ובכף החיים סתע"ז סק"ו מביאים, דיש נוהגין דמשיירין חתיכה ממצת האפיקומן לשמור הבתים, או בבגדים לסגולה לשמירה. ויורדי הים כשרואים סערה בים מטילים מצת אפיקומן לים, וסגולה בדבר שינוח הים מזעפו [וראה זוהר פ' פנחס דף רנא, א מקור למנהג זה]. וכן נוקבים חתיכת אפיקומן לתלותה. וכן אמרו בגמרא (פסחים לח, א) שיירי מצוה מעכבין את הפורענות. והארחות חיים מספינקא סק"א מביא בשם יפה ללב רמז לדבר, שנאמר מכל צרה הצילני (תהלים נד, טו) ראשי תיבות מצה. ובשערי תשובה סתע"ז סק"ד מביא בשם השבות יעקב ח"ג סנ"ה, שמלבד מענין השמירה יש בתליית מצת האפיקומן משום זכר ליציאת מצרים*.

הרי ברור ופשוט שהאפיקומן יכול לתלות שם לעולם, ובזה מדבר כ"ק אדה"ז, וכן משמע קצת מלשונו "הנוהגין לנקוב חתיכת אפיקומן ולתלותה".