סעיף ח - 753

הוצאה בשבת בדבר העשוי לתכשיט ולהשתמשות

הרב יצחק אייזיק הלוי פישער

ברוקלין נ.י.

כתב הטור באו"ח בסי' שא: דבר העשוי לתכשיט ולהשתמש בו, כגון מפתחות נאות של כסף כמין תכשיט, אסור לצאת בשבת מפני שהרואה אומר שלצורך תשמיש הוא מוציאו. והר"מ מרוטנבורק התירו אם הוא עשוי מכסף אבל לא בשל ברזל ונחושת אפי' אם עשאו לנוי, עכ"ד. ובשו"ע בסעיף יא הביא המחבר ב' הדעות עיי"ש.

והנה בטעם האוסרין נתבאר בדברי הטור, דהוא משום מראית עין, שיאמרו שמוציאו לצורך תשמיש ולא בשביל תכשיט, אך לא נת' טעם המתירין.

ובשו"ע אדה"ז בסעיף ח ביאר בזה (ומקורו בלבוש) דיש מתירין במפתחות של כסף "דכיון דאין דרך לעשות מפתחות של כסף הרי עיקר עשייתן משום תכשיט, ואף שמשתמשים בו ג"כ, מ"מ כיון שעיקרו לתכשיט עשוי לו אינו נחשב למשוי".

והיינו, דמעיקרא דדינא מותר לצאת בתכשיט בשבת אפי' אם עשוי לתשמיש ג"כ, מ"מ לא נתבטל משום זה התורת תכשיט שבו, דהתשמיש שבו אינו מבטל התכשיט שבו דמ"מ הוא תכשיט ג"כ. ולהכי מעיקרא דדינא מותר לצאת בדבר העשוי לתכשיט ולתשמיש, רק דהאוסרין ס"ל דאסור משום מראית עין מפני הרואים שיאמרו שמוציאו לתשמיש, והמתירין ס"ל דעיקרו נעשה בשביל תכשיט, כיון שאין דרך לעשות מפתחות של כסף, והרי נעשה לשם תכשיט, ולהכי לא גזרינן משום מראית עין, דכמו דמותר לצאת עם תכשיט בשבת ולא גזרינן משום מראית עין, כמו"כ מותר לצאת עם מפתח של כסף דדינו כתכשיט ממש.

ומפשטות דברי רבינו משמע, דאפי' אם עיקר כוונתו הוא להשתמש בו ולא לשם תכשיט, מ"מ מותר, כיון דעיקר "עשייתן לשם תכשיט" הרי נעשה לתכשיט, ובתכשיט ליכא מראית עין, והיינו דרבינו מגדיר בזה, דעיקר עשיית מפתח של כסף הוא לתכשיט, כיון שאין דרך לעשות מפתח של כסף. ולפ"ז לכאו' אם כוונת הלובש היא כדי להשתשמש בו מותר ג"כ.

אמנם במשנה ברורה באו"ק מב כ' דמותר "אם מוציאו לשם תכשיט". ובשה"צ אות לח כ' דאילו הוציאו "להשתמש בו בודאי אסור", דהמ"ב הבין דדין תכשיט תלוי בכוונתו, ולהכי אם כוונתו לתשמיש, אסור, אפי' אם הוא תכשיט ג"כ. אבל מדברי אדה"ז הנ"ל לא משמע כן, וכנ"ל.

וגם הסברא נותנת כן, דמיעקרא דדינא הא ליכא איסור הוצאה בזה, כיון דהוא תכשיט ג"כ, דכנ"ל, דבזה שנעשה לתשמיש לא נתבטל מתורת תכשיט. רק דיש חשש מפני הרואים. וס"ל להמתירין, דבמפתח ל"ח מפני הרואים, כיון שעיקרו נעשה לתכשיט דינו כתכשיט ממש דל"ח משום מראית עין. ולפ"ז מ"ל אם כוונתו לתשמיש, הא משו"ז לא בטל ממנו השם תכשיט, וגם מראית עין ליכא בזה, כיון דעיקר עשייתן לשם תכשיט דאין עושין מפתח של כסף, וכנ"ל.

ויצא מזה נפק"מ להלכה למעשה, בנשים היוצאות בשבת עם מפתח של כסף או זהב התחוב בבגד, אי מותר לצאת בזה מטעם תכשיט. דלכאו' עיקר כוונתם הוא להשתמש בו ולא לשם תכשיט, דבחול הרי אין יוצאים בתכשיט כזה – ולהמ"ב אסור לצאת בו, משא"כ לדעת אדה"ז יהא מותר לצאת בו, וכמ"כ שם דמנהג במקצת מדינות אלו הוא כדעת המתירין, ולאדה"ז הרי מותר לצאת במפתח גם אם כוונתו לתשמיש, וכמש"נ לעיל.

ובשו"ת באר משה ח"ג סי סה כתב לאסור בזה, שכיון שאין יוצאות כן בחול ל"ה תכשיט, עיי"ש. אכן דבריו יתכנו רק להמ"ב דתלוי בכוונתו, דבזה י"ל דאם לובשו רק בשבת לא חל ע"ז שם תכשיט, דמוכח דכוונתו היא כדי להשתמש בו. אבל לדעת אדה"ז י"ל דגם ביוצאות בו רק בשבת מותר, כיון דבעצמם הוי תכשיט ואינו תלוי בכוונתו אם הוצאתו היא לתשמיש או לתכשיט, כמו"כ י"ל דמותר אפי' אם יוצאות בו רק בשבת.

ובספר שמירת שבת כהלכתה פרק יח אות מח כ', דאין למחות במי שיוצא בו לרה"ר, כי יש לו על מי שיסמוך, עיי"ש.

ויש לברר בזה להלכה למעשה, ולא באתי בזה אלא להעיר.