הלכה ג - 753

תלמוד תורה (וידיעת התורה)

הרב אברהם משה הרץ

ר"מ בישיבה

בהלכות ת"ת פ"ד ס"ג כותב אדמו"ר הזקן בטעם הדין שאם היו לפניו ת"ת ועשיית מצוה שא"א להעשות ע"י אחרים – שיפסיק תלמודו ויעשה המצוה, "כי זה כל האדם כמו שאמרו חכמים תכלית חכמה תשובה ומע"ט ואם אינו עושה כן נמצא שלומד שלא לעשות כו".

ובלקו"ש חי"ז עמ' 306 ואילך מבאר "אז דערמיט מיינט דער אלטער רבי צו מסביר זיין, אז דאס וואס מ'דארף מפסיק זיין דעם לערנען צו טאן די מצוה איז ווייל דאס איז דער תכלית (ושלימות) פון "חכמה" (תורה) גופא, און דעריבער – "אם אינו עושה כן נמצא שלמד שלא לעשות"; ד.ה., ווען ער איז ניט מפסיק אינמיטן ת"ת צוליב א מצוה (שא"א להעשות ע"י אחרים), איז דער חסרון (ניט נאר אין דעם וואס ער האט ניט די מצוה, נאר אויך) אין דעם וואס דער לימוד איז ניט געווען כדבעי".

וי"ל שאדה"ז הולך בזה (שכתב "נמצא שלמד שלא לעשות" – חסרון בלימוד התורה –) לשיטתו, בגדר מצות ידיעת התורה דכל עניינו הוא ידיעת התרי"ג מצוות (ואפי' הפלפול בהן בקושיות ופירוקים הוא כדי לחדש הלכות, שם פ"ב ה"ב).

והוא ע"פ המבואר בלקו"ש חל"ו (עמ' 16 ואילך) בענין ידיעת התורה לרמב"ם ואדה"ז.

דהנה פסק הרמב"ם: "חייב לשלש את זמן למידתו, שליש בתורה שבכתב, ושליש בתורה שבעל פה, ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא דבר מדבר וידמה דבר לדבר . . הנקרא גמרא".

ואילו אדמו"ר הזקן פוסק שהחיוב של "שליש בתלמוד" בתחילת לימודו של אדם היינו רק טעמי ההלכות בדרך קצרה, הנחוצים להבנת "גופי ההלכות לאשורן", אך לא פלפולה של תורה ("עומק עיון טעמי ההלכות ולהבין דבר מתוך דבר").

ויש לומר, שחלוקים הם בגדר מצות ידיעת כל התורה.

לשיטת הרמב"ם, הרי זה חיוב בפני עצמו של ידיעת התורה. לכן פסק שגם בתחילת לימודו של אדם יש להקדיש שליש מזמנו לפלפול, שכן החיוב של השלשת זמן הלימוד בין מקרא משנה ותלמוד היינו שצריכים לחלק זמן הלימוד בין כל חלקי התורה.

ואילו אדמו"ר הזקן כתב בכמה מקומות בהלכות תלמוד תורה ביסוד מצות ידיעת התורה שהוא ידיעת תרי"ג מצות שבתורה, והיינו שלשיטתו גדר הלימוד הוא על דרך קיום תרי"ג מצות, אלא שזה במעשה וזה ע"י שמירה בלב. לכן הוא מפרש שמקרא משנה ותלמוד אינם שלשה חלקים שונים, אלא שלשתם מהווים חפצא אחת של ידיעת תרי"ג מצות התורה, שבשביל ידיעה זו צריכים ללמוד מקרא (שבו נפרטו תרי"ג מצות), וכן משנה ותלמוד, שהם פירוש התרי"ג מצות (משנה – הלכות פסוקות, ותלמוד – ידיעת טעמי ההלכות בדרך קצרה), מה שאין כן פלפולה של תורה, שאינו נוגע לידיעת תרי"ג מצות התורה. ע"כ תוכן השיחה.

ועפ"ז מובן ג"כ הא דסב"ל לאדה"ז (פ"א הי"ד. ראה לקו"ש חי"ד עמ' 37 ואילך) שעי"ז שנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן, נעשה לימודן תכלית וענין בפ"ע, ענין של לימוד התורה, כי לפי אדה"ז גדר לימוד התורה הוא ידיעת התרי"ג מצות. משא"כ להרמב"ם אינו הענין של לימוד התורה (דאנשים) שהוא מצוה בפ"ע – ידיעת התורה – ולכן אינו מביא הרמב"ם בהל' ת"ת דנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן, ואע"פ דחייבות ללמוד כדי לידע ההלכות, אמנם אי"ז גדר לימוד התורה – רק הכנה לקיום המצוות. משא"כ לאדה"ז יש בזה ענין של לימוד התורה. (וראה בשו"ע אדה"ז או"ח סמ"ז ס"י: ונשים מברכות ברכת התורה שהרי חייבות ללמוד מצות שלהן לידע היאך לעשותן . . ).